פינה חדשה - פינה חדשה

[עוד יבואו ימים]

פינה חדשה

- פינה חדשה

טוב, נראהלי שצריך להתעורר כאן, אז...
אני מזמינה אתכם לכתוב מה התחומים המעניינים אתכם, מה התחביבים שלכם, מה אתם אוהבים לעשות בשעות שאינכם בעבודה או במחויבויות אחרות, ואפילו מה אהבתם לפני שהתחיל הכאב.
המטרה היא לפתח את הפינה הזאת ככה שבכל שבוע נוכל לדון/להגיב או לפתח נושא אחר ותחום אחר.

מי מצטרף?

 

[שרון ל 1]

זה רעיון אפילו עוד יותר מדליק

אבל מאיפה מתחילים?!

 

[Sigal H]

תתחילי מאל"ף

אני אמשיך בי"ת, אלמונימי יקר יאלץ למצוא תחביב בגימ"ל והפלוני-עם-הפוני ימשיך לאות הבאה וכן הלאה כי כולנו שרשרת אנושית אחת. או משהו כזה. בא לך?

 

[kikona126]

אופס פיספסתי את תוכנית הא״ב

 

[Sigal H]

בקטנה

המצאתי אותה סתם כי לא ידעתי מה לכתוב.
את כן יודעת, וזה מצויין

 

[עוד יבואו ימים]

וגם לך יש כל מיני . אני יודעת

ממתינה

 

[Sigal H]

אממ, צודקת

בגדול - אמנות פלסטית, מדע וספרות.

אני אוהבת מאוד לצייר, אבל רק לעיתים נדירות באמת עושה עם זה משהו. הידיים, הן לא ממש מתפקדות כמו שצריך. כל כמה שנים, ככל שהמצב מתדרדר, אני מאמצת לעצמי שיטה אחרת, כי העיקר זה ליצור. עכשיו, למשל, אני בקטע של עיסת נייר וקולאז'ים (כשאנשים נחמדים קורעים את הנייר בשבילי). אתם מבינים, זה יותר עבודה של האצבעות ופחות של הזרוע מאשר בציור, יותר קל משקל משאר חומרי הפיסול, שלא לדבר על כמות השרירים שצריך להפעיל בשביל תפירה או חרוזים... דווקא די מגניב, לגלות תחומים חדשים ולהתנסות בכל מיני שטויות (ניסיתם פעם לצייר בפחם עם המרפק? נסו, זה כיף לא נורמלי )

זה בעניין הגוף. אבל דפוק ככל שיהיה, תמיד הייתה לי המחשבה. אולי הסיבה שאני כל כך אוהבת מתמטיקה, מכל תחומי המדע, היא שהמתמטיקה כל כך מופשטת ומקסימה ולא צריך לערב בה שום גוף שיעצור אותי. ספרות ושירה הן על הגבול, אבל יש הרבה דרכים להתגבר על המשקל של הספרים (|סוגדת לאינטרנט|).
רק שזה עובד עד גבול מסויים. בשנים האחרונות זה נהיה יותר ויותר קשה, כי גם המוח חטף חזק מהמחלות ולמרות שהצלחתי להתאושש לא רע בכלל, איזשהו נזק מוחי נשאר, בעיקר בתחום המילולי והמופשט, ובזיכרון. אז... כן, קצת באסה. בזה יותר קשה לאלתר מבאמנות הפלסטית, אבל יש דרכים ואני נחושה וזה לאט לאט מצליח. שיו, אתם צריכים לראות איך אני מאושרת כל פעם שמשהו קטן חוזר, עם חיוך מטופש שכבר לא נכנס לי לפנים והוא קופץ לי בין הידיים ומדגדג את הנקודה ההיא מאחורי האוזן וכולי אושר קטן מרוכז. בחיי, לפעמים לזכור מילה קטנה כמו "ריחן" או לחשב חזקה רביעית בעל-פה, יכולים לעשות לי את היום

זה ענה איכשהו על השאלה?

 

[oritheartist]

המתח בין אמנות למדע מרתק והעיסוק שלך בהם נפלא

החיבור שלך למתימטיקה בזכות העובדה שהיא מופשטת לחלוטין - כולל רגעים של אושר מחישוב חזקה רביעית

- הוא מקסים.
מצד אחד גם אמנות (לפחות זרמים שלה) וגם מתימטיקה הן יצירות מופשטות, פילוסופיות. אלא שמאחורי המתימטיקה תמיד קיימת מערכת חוקים רציונלית (עד כמה שידוע לי...) ואילו אמנות (טובה) היא חוויה אישית של פירושים ואסוציאציות. והמתח הזה ביניהן מרתק לדעתי.

 

[עוד יבואו ימים]

היטבת לנסח.

 

[עוד יבואו ימים]

ברור שזה עונה

אינ כל כך מתחברת לכ למה שכתבת, ואני רוצה לנצל"ש אם תרשי לי.
את יכול הלהרחיב קצת על העניין של "המוח חטף"? אני מרגישה דברים דומים, וגם אצלי זה בעקבות כל מיני תרופות ואירועים שבאו בעקבות הפגיעה הראשונה.
אני כל כך מכירה את החיוך המטופש, ומצד שני, כל כך מכירה יותר את הרגע שאני כל כך רוצה מילה , שהיא על קצה הלשון, אני ממש "רואה" את האותיות המרכיבות אותה מול העיניים, אבל לא מצליחה להרכיב אותן למילה אחת מסודרת. מכירה את זה גם?

ו.. אם תיעני להצעה של ורי ותצרפי לנו תמונה של האמנות הניירית שלך - אני יותר מאשמח!

 

[Sigal H]

זה לא בדיוק אותו הדבר

המילים שחסרות לי פשוט אינן. אני לפעמים אפילו לא יודעת אם המילה שאני מחפשת קיימת בכלל.

זה מצחיק. עכשיו שיש לי הרבה מילים, קשה לי להסביר באמצעותן מה קורה כשהן אינן.
אממ... היו כמה זעזועי מוח, היה חיידק נורא שפגע פגיעה בלתי הפיכה בכמה מערכות והמוח ביניהן, הייתה אפילפסיה אינטנסיבית שלקח יותר משנה לאזן. באיזשהו שלב כבר לא ידעתי לחשב כמה זה שלוש כפול שלוש ומה זה אומר בכלל, רק הרגשתי שזה משהו שהיה לי קודם ועכשיו ריק. גם לא הייתי מסוגלת לנסח משפטים משל עצמי - הייתי לוקחת משפטים שאנשים אחרים אמרו מסביבי וחוזרת עליהם כשרציתי לומר משהו דומה. במשך כמה שבועות ארוכים תפוח היה רק "תפוח", אחר כך הוא היה "תפוח ירוק" אבל לא יכולתי לספר לעצמי שהוא גם ירוק וגם חמוץ. זכרתי איך לכתוב בלי שגיאות כתיב, אבל באופן מוזר סימני הפיסוק היו תעלומה. לפעמים לא זיהיתי את האנשים, אפילו את האחים שלי, עד שמישהו אמר את שמם. מוזר לחשוב על זה עכשיו, כאילו כל הדבר הזה התרחש בתוך עולם עם חוקים אחרים. אבל עינייך הרואות, גם אם המצב לא מושלם, התקדמתי מאוד מאוד מאוד מאז

 

[עוד יבואו ימים]

המצב לא מושלם? את רצינית?

אמרתי לך, את נהדרת! ומקסימה אותי בכל פעם מחדש!

ו.. לא ידעתי את כל הרקע ולא ידעתי באיזה מצב היית, ו.. ואוו, את ממש סופרמן.

ואת צודקת, זה לא בדיוק אותו הדבר, אבל .. זה מאותה מש]פחה, כנראה

תודה.

 

[Sigal H]

את חיוך את. לגמרי חיוך

 

[עוד יבואו ימים]

 

[kikona126]

ואו!!! כמה דברים!!!

ואיזה התקדמות!
מורידה בפניך את הכובע!

 

[Sigal H]

 

[עוד יבואו ימים]

ובכן? מה תגלי לנו עלייך?

 

[שרון ל 1]

בכיף

אני רוצה להתנצל שאני לא נוכחת הרבה בזמן האחרון, אני נעה ונדה בין המון עבודה והמון מחלה
(כבר שבוע אני עם חום והרגשת סמירטוט! כאילו השנה אני חוטפת כל מה שרק מגיח לאוויר! פשוט זוועה!)


אז ככה...
אני לא יכולה להגיד שנפצעתי, כי מה שיש לי לא נחשב לפציעה, זה איזשהו מצב נתון שפחות או יותר הופיע יום אחד ומאז רק הלך והחמיר...
אבל לפני שנאסר עליי לבצע פעילות גופנית כזו או אחרת (אף פעם לא ידעתי אם סקס נחשב

) הייתי מאד פעילה... רקדנית, ספורטאית, מד"א, תנועת נוער והרבה מסיבות

התחריתי בתחרויות של אתלטיקה קלה, והיה לי ארון עמוס מדליות... ובמחול הייתי אמורה לעשות בגרות 5 יח', שלא יצאה לפועל עם הפרישה המאולצת מעולם הספורט...
בנוסף, חייתי על קולנוע. כתבתי תסריטים, ביימתי וערכתי.. גם פה הייתה בגרות של 9 יחידות שהייתי אמורה לעשות שלא יצאה לפועל...
ובמקביל גם התנדבתי במד"א (שם בסופו של דבר הכרתי את בעלי) וגם הדרכתי ועבדתי עם נוער בסיכון במסגרת השומר הצעיר ...
אין לי מושג איך תמרנתי בין כל המקומות! התעייפתי רק מלנסות לחשוב על זה

אחרי הניתוחים הגשמתי משהו שבער בי בפנים - ציור... התחלתי לצייר אבל ממש בקטנה...
ציור אפשר לעשות בכל מצב, בכל תנוחה, בכל כאב... זו תרפיה מדהימה.
והתחברתי לתחום האיפור... מלכתחילה רציתי ללכת לתחום הבודי-ארט, שהוא בעצם אמנות הציור על הגוף.
ואחרי שהתחלתי לצייר באמת על אנשים (בעיקר נשים ואפילו ילדים למסיבות יומולדת וחגים) התחלתי לצייר גם על קנבס...

לפני כמה שנים הפכתי את האהבה הזו למקצוע....
אני מאפרת ומסרקת כלות ודוגמניות בהפקות אופנה, ואני מציירת על גוף. הרבה הציור שאני הכי נהנית ממנו הוא ציור הריון... זו פשוט חוויה עוצמתית ומדהימה!
וכמו שסיפרתי פה בעבר, אני עובדת גם עם נערות ונשים בסיכון בתחום היופי והטיפוח. שותפתי ואני בנינו תוכנית ייחודית שעוזרת להעצמה אישית ונשית, תחושת הצלחה והעלאת הדימוי העצמי. זה גם אחד הדברים הכי מספקים שאני עושה.
ואני חושבת שלעבוד במה שאוהבים לעשות, זה אחד הדברים הכי משמעותיים שאפשר לעשות בחיים...

ועוד אחד מהדברים שאני מאד אוהבת לעשות גם היום - זה לרקוד ולהזיז את הגוף. אני דרום אמריקאית במוצאי, ומגיל אפס רוקדת סלסה... וזה משהו שאני לא מוותרת עליו גם היום.
במסיבות או חתונות, אני אשב בצד ואחכה למוזיקה הלטינית כדי לרקוד אז אם יותר כואב, אני מוותרת על נענוע אגן

וימים...
רק שתדעי, שבמסגרת החיים שלי כרקדנית, פגשתי מספר פעמים להקת רקדנים בכסאות גלגלים.
וחווית הריקוד עמם הייתה אחד הדברים המרגשים בחיי.
זה, יחד עם האולימפיאדה לנכים (שלא מקבלת מספיק סיקור לטעמי!) מוכיח לך שאפשר לעשות הכל בכל מצב! פשוט צריך למצוא את הדרך

 

[oritheartist]

ציורי ההריון (מהאתר שלך) מקסימים!

וציורי הגוף שם ובכלל. נראה שיש לך תשוקה רבה למה שאת עושה, והדרך שמצאת לנתב את החיים בעקבות המגבלות מעוררת השראה.

 

[שרון ל 1]

תודה

מרגש לקרוא את זה