פינה חדשה - פינה חדשה

[עוד יבואו ימים]

אין מצב שאת סבתא.

את נשמעת צעירה לפחות כמונו

(ותאמינילי, יש כאן מגוון גילאים, שממש אי אפשר לתאר אותו).

מחלה אוטואימונית זה באסה.

ממש לא מזמן עלה החשש שמכל הבלגן שלי - התפתחה מחלה אוטואימונית, בגלל כל התרופות והטראומות. לא היה לי אומץ ללכת לעשות את כל הבדיקות שאמרו לי לעשות. אין לי אומץ לשמוע עכשו עוד דברים.

 

[kikona126]

גם אני אוהבת לסרוג!!!

אבל יודעת להכין רק דברים עגולים וישרים

ממש שתי סבתות אנחנו...

 

[שרון ל 1]

מאד יכול להיות שזה קשור.

אני יכולה להגיד לך שעד היום אני לא מסוגלת להריח את הדאודורנט שהשמשתי בו בתקופת האשפוז הארוכה, או דברים בסגנון...
יש למוח שלנו יכולת לקשר פעולות, ריחות, מראות ומה לא, לדברים שקרו לנו בעבר - טובים או רעים. וישר תהיה לנו האסוציאציה הזו.. אפילו אם לא במודע.


אני תמיד חלמתי לסרוג, ובשנת השירות שלי אפילו התחילו ללמד אותי...
גרתי בירושלים וזה היה מאד באופנה. ירושלמיות עושות הכל בעצמן... אבל הייתי עסוקה מדי בדברים אחרים.
וכשביקשתי מסבתא שלי התשובה שקיבלתי הייתה " מה נראה לך? יש לי סבלנות בשבילך?"

(היא כמו אמא שניה שלי

 

[kikona126]

את זה גם סבתא שלי אמרה

לי שרציתי שתלמד אותי...
המצחיק זה שהיא גם אמרה את זה בקשר לבישול, וכרגע שהיא רוצה ללמד מישהו להכיןצמשהו זה תמיד אני!

 

[עוד יבואו ימים]

כן. זה כנראה קשור בהחלט

אולי באמת זה רעיון לשרשור נפרד

מה הדברים שהשתנו בחיינו מבחנית חוויות יומיומיות?

מה האוכל /שתייה/דאודורנט/תחביב שאנחנו לא משתמשים או עושים מאז ש.. חלינו, נפצענו, נותחנו, אושפזנו.
מה דעתך?
נפתח?

 

[oritheartist]

גם אני כמעט לא נפגש עם אנשים. רק בעבודה בערך.

יש אנשים שאת בכ"ז רואה ביומיום? משפחה, חברים קרובים? או שהימים עוברים ברובם לבד?

לגבי הציור על עץ - במה ציירת (צבעי שמן?). האם היתה סיבה שבחרת דווקא בעץ?

 

[עוד יבואו ימים]

מצטרפת לשאלות של אורי לבימבו...

 

[bimbo.]

תשובות לימים ולאורי

לשאלה מה אני כן עושה ביום יום, ובכן:

מטפלת בעציצים, גולשת באינטרנט, קוראת המון, מטפלת בשני הכלבים שלי -
אחד זאב גדול וביישן, אחת טרייארית קטנה, חצופה ושובבה.
אתם יכולים לתאר לעצמכם מי הבוס כאן

אני דואגת גם לכ-15 חתולי חצר, ולחתול אחד מיוחד שבני הציל כשהיה בן
שלושה שבועות (החתול, לא הבן) ואנחנו מגדלים אותו בתור ספיישל, רחוק מהכלבים.

ולשאלתך, אורי, בדבר
לפעמים מטיילת עם בתי בארץ, ורואה נופים מקסימים.
פעם, לפני שהתחילו המחלות והכאבים, נפגשתי הרבה עם חברים ועם המשפחה היותר
מורחבת.

באשר לציור: בתחילה ציירתי בשמן, אבל נמאס לי מכיוון שאם רציתי לתקן משהו, הייתי צריכה
לחכות לפחות 3 ימים עד שהתייבש. ולא תמיד התיקון הספיק, אז שוב לחכות.
לכן התחלתי לצייר באקריליק, ונהניתי מאוד.
אלה היו תמונות רגילות. בנתיים התאהבתי בציור על עץ שונה לחלוטין. אפשר לצייר תמונה
גדולה, ואפשר (וזה לרוב) לצייר על פריטי עץ שונים, ולא רק עץ. העבודות מסוג זה הן עדינות
מאוד והסיפוק עצום.
אני מאוד מקווה שאוכל לצייר שוב. כעת איני מציירת כי יש לי בעייה באצבעות, ובחודש הבא
אעבור אולטראסאונד ו-EMG כדי לדעת מה בדיוק יש שם. בנתיים כואב מאוד והכאבים מעירים
אותי בלילה.

אני מקווה שלא עייפתי אתכם, אבל שאלתם, נכון?

 

[bimbo.]

אוף, ששכחתי - אני דווקא כן סבתא

 

[עוד יבואו ימים]

איזה יופי!

תספרי לנו בני כמה הנכדים? בן? בת?
נכדים זה כיף!

 

[bimbo.]

תשובה לימים: יש לי 5 נכדים, משניים מילדי

השלישי רווק.
3 נכדים גדולים, שניים קטנים, שהגדול מביניהם עולה השנה
לכתה א'.

 

[עוד יבואו ימים]

ואוו. איזה כיף.

נכדים זה תמיד כיף גדול.
אינ כל כך שמחה שאת כאן.
זה כבר מעלה לי חיוך.

 

[bimbo.]

ימים

 

[kikona126]

ואו המאפים של ימים!

מתי אניקופצת אליך לאישה קפה ומאפה? (סליחה, תה ומאפה)
אני מזימנה (או יותר מחכה כבר יותר משנה) לעוגת גבינה!!!

בקשר לריקוד על כיסא גלגלים, גם זה קיים!
יוצא לי לפעמים לראות משחקי כדורעף נגד הבנים של בית הלוחם, מעניין ביותר! עד לפני כשנתיים הייתי משחקת בליגה נגד קבוצת החרשות (נבחרת ישראל) שגם הן מדהימות (בכדורעף צריך לדבר ולתקשר והן עושות עת זה על ידי רקיעות של הרגליים על הריצפה)

 

[oritheartist]

ההצמדות לדברים שאת אוהבת לעשות

זה דפוס חיים יפהפה. ובאמת מעורר השראה.
לי יש תחושה שמשתלטת לעיתים יותר, לעיתים פחות, שאני פשוט לא אוהב לעשות יותר כלום.

ואגב, לגבי להרגיש מועילה: ועוד איך מועילה - המסגרת שיצרת פה בפורום היא פינה חמה ומאירת פנים (בשגרת חיים כואבת).

 

[חיה קרן]

 

[עוד יבואו ימים]

תודה תודה תודה.

ולעניין ה"מרגיש שלא אוהב לעשות יותר כלום" - אני מכירה את זה , ויודעת את זה מקרוב. וזה קורה "אפילו" לי לא מעט.. אבל , אינ נלחמת בזה. אני לא נותנת לעצמי לוותר לעצמי . ואם יש דברים שפעם נהניתי מהם ועכשיו כבר לא, אני מוצאת לעצמי דברים אחרים ליהנות מהם, או לפחות לעשות אותם. להרגיש כל הזמן עסוקה במשהו, במחשבה, בעשייה, בהתנדבות, בטיפולים

אינ לא מרשה לעצמי להיות בזמן "מת" ו"מהורהר". זה לא טוב לי.

 

[אופה קטנה 75]

התחביבים שלך נשמעים כיפים לאללה.

והאופטימיות מדבקת

 

[עוד יבואו ימים]

תודה

 

[חיה קרן]

מוטב מאוחר, לא?

לקח לי זמן להחליט אם ומה לכתוב,
כי לפעמים יש לי הרגשה שכבר כתבתי הכל ואמרתי הכל..

בכל מקרה, אני חולה מאז התיכון- אז היתה התפרצות של חוסר תפקוד מוחלט של בלוטת התריס, שפשוט השביתה אותי, החלישה, עייפה ומה לא.
באותה תקופה בעיקר הרכבתי פאזלים והדבקתי חרוזים על כל דבר [היום נשארו שלושה בקבוקים לבושי חרוזיי ונציה]

אחר כך הגיעו התכשיטים, והציור, והריקמה.
היום אני עושה קצת מכל דבר- למדתי את הדבקת המפיות, וזה יעיל מאוד כשצריך לתת מתנות לחתונות או ימי הולדת, כי אני דואגת שיהיה מלאי של חומרי גלם כשאפשר להכניס לתקציב, כך שכשמגיע האירוע- יש לי מה להכין ולתת, מעשה ידי.

גם אני בסורגות, אבל מאז שאושפזתי לפני שנתיים [ועל זה אני לא מרחיבה, כתבתי את זה פעם אחת, וזה היה מספיק קשה, זה כתוב בבלוג וזה מספיק לי] אני לא מצליחה, כל החורף היתה לידי שקית הסריגה שהתחלתי אז, עם שמיכת תינוק חצי סרוגה.

יש לי ארון גדול, מלא מלא חומרי יצירה מכל הסוגים, כזה שכולם צוחקים עליי שהוא ארון שיכול להיות חנות בפני עצמו, אבל זה כיף, ותמיד יש לי איך להפעיל אחיינים מזדמנים..

לאחרונה גיליתי שגם הכתיבה היא בשבילי סוג של יצירה, ודרך לפרוק, אז הבלוג סופג, ומי שרוצה- קורא. החברים שלי מקבלים הצצה לחיי וקצת מה שאני לא יכולה או מסוגלת לספר להם כך.

זהו.
עכשיו לקחתי על עצמי הכנת איור לגלויית הפורום שלנו,וזה משום מה הרבה יותר קשה משחשבתי, אבל זה יגיע.

זה היה ארוך..