אני אתן דוגמה (במקרה מגיבה לך)
נניח שהיית נשואה לגבר (לא את, אשה תאורטית כלשהי
) ונולדו לך ילדים. אחר כך התגרשת, אחר כך ניהלת מערכת יחסים ממושכת עם אשה, וקיימת עם ילדייך וכל סביבתך שיחות "יציאה מהארון", נקרא לזה, למרות שבתוך עצמך לא הרגשת שיצאת משום ארון כי לך היה ברור תמיד שכל האופציות פתוחות.
נניח שמערכת היחסים עם האשה לא צלחה, ונפרדתן.
נניח שעבר זמן והתחלת לצאת עם גבר והגעתם לשלב שאת רוצה להכיר אותו לילדים, ואת מודיעה להם שלאמא יש חבר.
והתגובה הראשונה של הילד שלך היא "אבל חשבתי שאת לסבית!"
הממ.
ומה אם מערכת היחסים הזו תסתיים גם היא, ואחר כך שוב תבוא מערכת יחסים עם אשה? האם יש לילדים כלים לעבד את השינויים האלה? האם לי יש כלים לעזור להם להבין? ואלה ילדים פתוחים וסובלניים ש"משפחה מודרנית" היא הסדרה החביבה עליהם... ומה איתי, האם אני יכולה להגדיר לעצמי תווית כלשהי (נניח, "לסבית שיוצאת עם גבר". די מוזר, לא?) או למחות על הצורך המתמיד בתיוג כלשהו?
ומה אם ההורים מתלבטים בינם לבין עצמם באשר לבחירה הקודמת, הנוכחית והבאה שלהם, ושוקלים את היתרונות והחסרונות במערכות יחסים עם גברים ועם נשים? רוב אם לא כל הכותבים הקבועים כאן, כולל אלה שבעבר חיו עם בן/בת זוג מן המין השני, נמצאים באחד הקצוות של הסקאלה, חיים מחוץ לארון ויש להם ילדים שחיים באופן שגרתי עם הורים לסביות/הומואים. אבל יש גם כאלה שלא, ואמירות שלפיהן דו-מיניים רק מנסים להתחמק מהתווית "הומו" נאמרו מן הסתם בדרך אגב וללא כוונה רעה, אבל מפספסות לגמרי את המורכבות, וגם, כן, סליחה על השימוש במושג הזה, הזכות להגדרה עצמית.