תרשו לי להסביר לכם על המדע מאחורי התזונה הזאת
זה כל כך חשוב, שאתם חייבים לקרוא את זה.
התיאוריה הרגילה טוענת שאנשים משמינים כי הם אוכלים יותר מידי ומתעמלים פחות מידי (הפרת מאזן האנרגיה. ספירת קלוריות). מסתבר שיש תיאוריה אחרת מדוע אנו משמינים, תיאוריית ההורמונים. למעשה, זאת התיאוריה של החוקרים הגרמנים על השמנה מתחילת המאה. על פי התיאוריה הזאת, משקל הגוף הוא גודל מווסת הורמונלית. השמנה היא תקלה במנגנון הוויסות ההורמונלי. ישנם בגוף כמה הורמונים של ויסות משקל. כמו אלו שקשורים לבלוטת התריס או קורטיזול. אולם ההורמון שהכי משוויך להשמנה זה אינסולין. 95% ממקרי ההשמנה קשורים לתקלה במנגנון ויסות האינסולין. אינסולין הוא הורמון שמטרתו להוריד את הסוכר בדם ולהכניס אותו לתאים. אולם יש לו עוד תפקידים שאחד מהם הוא אגירת שומן. אינסולין הוא הורמון ההשמנה. שהאינסולין בגוף גבוה, אתם תשמינו. שהוא נמוך, אתם תרזו. בלי קשר בכלל לכמה אוכלים.
לדוגמא, במחקר שנעשה על חולי סוכרת 2, הם קיבלו טיפול באינסולין כדי להוריד את הסוכר בדם. נאמר להם גם להוריד בכמות הקלוריות, והם אכן הורידו 300 קלוריות מהתפריט שלהם. הסוכר שלהם אכן ירד. על פי תיאוריית המאזן הקלורי הם גם היו אמורים להוריד במשקל, שכן הם הפחיתו 300 קלוריות ליום. למרות הפחתת הקלוריות, הם עלו ב-8.7 קילוגרם תוך חצי שנה.
http://care.diabetesjournals.org/content/16/1/21.full.pdf
אינסולין גם יכול לאגור שומן נקודתית. הנה אדם בעל סוכרת 1 שהזריק במשך שנים באותו מקום בגוף (תמונה קשה לצפיה - אם אין לכם קיבה חזקה אל תצפו)
http://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJMicm1101527
עכשיו יש אנשים שהם רגישים לאינסולין. כלומר מספיק קצת אינסולין כדי להוריד את רמת הסוכר בדם. אנשים כאלו תמיד יהיו רזים כי האינסולין בגוף שלהם תמיד נמוך. אבל יש אנשים שהם עמידים לאינסולין. היינו שהם זקוקים להרבה אינסולין כדי להוריד סוכר בדם. העמידות לאינסולין היא גם נטיה גנטית וגם תופעה שמתפתחת כתוצאה לחשיפה לאורך שנים של מזון עתיר פחמימות וסוכר. תחשבו למשל על אדם שלא שותה אלכוהול בכלל. אם הוא ישתה כוסית, הוא כולו יסתחרר. אבל אם כל יום הוא ישתה כוסית אלכוהול, הוא יפתח עמידות לאלכוהול במובן, שכוסית אלכוהול כבר לא תיצור אצלו את אותו אפקט כמו בפעם הראשונה. הוא יהפך עמיד לאלכוהול. כך גם חשיפה לפחמימות וסוכר עלולה לגרום לעמידות לאינסולין.
לפני 40 שנה הוציאו מהתפריט את השומן הרווי. הטענה הייתה שהוא לא בריא. מה שנכנס במקומו לתפריט היה פחמימות וסוכר. פחמימות מעלות את הסוכר בדם. מה שמעלה אינסולין. מה שהופך את האדם לעמיד לאינסולין. וברגע שהאינסולין גבוה בדם, הדרך להשמנה מאד מהירה.
אז מה הפתרון? הפתרון הוא תזונה קטוגנית עתירה בשומן, כמות חלבון ממותנת ודלה מאד בפחמימות. שכמות הפחמימות בתפריט נמוכה מאד האינסולין בדם יהיה נמוך יחסית. הקילוגרמים מאנשים עם משקל עודף קיצוני, יעופו מהם בתזונה הזאת. עכשיו אתם מבינים למה תינוקות משמינים. הם היו מפוצצים באינסולין עוד בבטן של האמא שלהם. ואתם מבינים למה חתולי רחוב משמינים. כי בפינות האכלה נותנים להם מזון תעשייתי זול עתיר בתירס. גם חלבון מעלה אינסולין וזה מעכב את הירידה במשקל בשלבים מתקדמים יותר. אבל קילוגרמי השומן של אלו עם BMI גבוה פשוט עפים במהירות בתזונה כזאת ונעלמים כלא היו
תזונה קטוגנית היא תזונה מוכרת מאד ברפואה. תופעה נוספת שמתרחשת בתזונה הזאת שנכנסים לקטוזיס ומאבדים את תחושת הרעב. בקטוזיס, מרבית הדלק של המוח זה קטונים שהכבד מפיק משומן, ולא גלוקוז. כאותה תחושת רעב שהציקה לכם כל החיים תעלם כלא הייתה. אז מהיום והלאה אתם יכולים להגיד לכם שאתם לא סובלים מאכילה רגשית/כפיתית אלא אתם סובלים מעודף אינסולין/הורמון אחר בדם. ברגע שהאינסולין יהיה נמוך, הכל יהיה בסדר. בדוק!
מדובר על תזונה שנחקרה. זה אמצעי טיפול בילדים עם אפילפסיה. וזה תזונה מוכרת ובטוחה לטיפול באנשים עם עודף משקל.
הנה דוגמא למאמרים בנושא (ויש המון!) שהתזונה הזאת יעילה ובטוחה לשימוש אצל כאלו בעלי משקל יתר וסוכרתיים
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16652223
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/17447017
ועכשיו בואו נחבר את זה לפלאו. בפלאו חוזרים לתזונה של לפני התקופה החקלאית. לא היה אז לאדם סוכר. לא היה לו דגנים. האדם היה צייד לקט. היה לו רק בשר, ומה שהוא ליקט. הגוף שלו לא היה מפוצץ באינסולין. אי אפשר להגיד את זה על שבטים מבודדים (יש עדיין כאלו) שחיים כמו פעם על צייד. הם מסוגלים לצאת לצייד לכמה ימים, לא לאכול (כי הם לא מרגישים רעב) ורק שהם חוזרים לשבט הם אוכלים. באותה מידה ישנו תיעוד מתחילת המאה של חוקר שהצטרף לאסקימוסים מבודדים. הם לא אכלו פחמימות בכלל, רק מוצרים מהחיי שומן וחלבון. הם בקטוזיס תמידי. כך שאפשר להתקיים מצויין בלי פחמימות בכלל.
הפלאוליסטים המודרנים בדרך כלל לא בקטוזיס. הם עושים לעצמם הרבה הנחות. אם מעניין אותכם תזונה כזאת, אז עברו לתזונה קטוגנית, כזאת שמאד דלה בפחמימות (פחות מ-20 גרם ביום). זה יכול לעזור גם לאלו שהם אחרי ניתוח ומרגישים תחושת רעב תמידית ו/או מתקשים לשמור על המשקל. למעשה, מדובר על טיפול שורש. טיפול בשורש הבעייה שהובילה להשמנה.
אתם יכולים להסכים. יכולים לא להסכים. אני חושב שלפני ששולחים מישהו לניתוח, חייבים לתת לו את המידע הזה, כדי שיבחר האם הוא רוצה לנסות עוד תזונה, לפני שהוא מנסה ניתוח. אין לי מושג איך התזונה הזאת תעבוד על כאלו שכבר עברו ניתוח אבל נראה לי שאין סיבה שתזונה בריאה כל כך, לא תועיל גם לכאלו שעברו את הניתוח.