הודעות שונות

[ליבי3617]

שאלת סקר - אוכל וזכרונות

היום בפייסבוק העליתי תמונה של הרכש החדש. מה שחיפשתי הרבה מאד זמן בחורף שעבר ולא מצאתי - קרמבו בננה
ויחד עם זה ציינתי שטעם שוקו בננה המפורסם יוצר אצלי הרגשת חמימות של ילדות.

אז אלו זכרונות מעוררים בכם מאכלים מסויימים?
(הפניתי את השאלה בפורום שלי ואשמח לשמוע גם את תגובותיכם)

 

[קפה על הבקר]

שאלה על בגדים

איך התארגנתם עם בגדים אחרי ירידה של מעל 20 ק"ג?
אני למשל יום אחד תכננתי לצאת ולבשתי ג'קט שחור ואז בדרך למראה הגדולה אני שמה לב למבטים מהצד ואז מישהי מהמשפחה שלי אמרה לי : - "זה נראה כאילו לבשת את הג'קט של אבא שלך..."
הגעתי למראה וראיתי שאני 'טובעת' בתוך הג'קט.
איך אתם מתארגנים? קונים חדש? מצרים אצל תופרת או לובשים 'גדול'??

 

[קפה על הבקר]

שאלה: האם אתם מצטערים שלא עשיתם את הניתוח

בעבר? אני למשל חלמתי על זה כבר כמה שנים אבל זה לא עלה על פסים מעשיים.
מה גם שנראה לי שרק בשנים האחרונות הטבעת הפכה להיו פשוטה יותר.

 

[אופירA]

אוכל

וזכרונות

- הסקר ממשיך

תביאו סיפורים מעניינים.

 

[קפה על הבקר]

האם לדעתכם זה נכון ש...

בד"כ מפנים לניתוחי שרוול ומעקף אנשים שה BMI שלהם גבוה (מעל 50)מלכתחילה ופחות ממליצים על טבעת??

 

[ליבי3617]

"זה לא הבית שלי"

אחותי עברה דירה אתמול. אחרי חודשים של הכנות ותכנונים ושיפוצים היא עברה לדירה יפה וחדשה.
היום הייתי אצלה כדי לראות את הדירה וישבנו במרפסת לדבר.

היא שיתפה אותי בכך שאתמול הייתה מרוגשת אבל גם קצת עצובה ואבודה.
ובאמת כשחזרתי אתמול בערב מהעבודה קלטתי שמשהו קצת שקט מדי. הילדים אכלו ארוחת ערב, הקטן התרוצץ בבית והיא הייתה קצת שקטה.
היא סיפרה לי שאחרי כל ההכנות וכל ההתרגשות היא הרגישה גם את ההרגשה הזו של הרצון "לחזור הביתה" למוכר ואהוב.
אבל את המוכר היא עזבה באותו יום ועכשיו היא חוזרת לבית שלה, טכנית, אבל עדיין לא התרגלה אליו ככזה.

וכמו בכל דבר טוב אני משליכה גם על התהליך שאנחנו עוברים.
אנחנו עושים עבודה, מתקדמים, יורדים במשקל ואז... מגלים ש"זה לא הבית שלנו". זה מה שאנחנו רוצים, ללא ספק.
אבל זה לא ה"אני" המוכר.
ואז באים הרגשות, ולפעמים ההרס העצמי מתגנב.
וקצת אבודים ולא בטוחים.

לפעמים אני מקנאה באלה שהתהליך אצלם "דוך" עשייה.
כי אצלי זה לא היה כך.
לא כל כך מובן מאליו שאעשה ספורט וגם אוהב את זה, שאדע לאכול נכון, לשתות מספיק וכמובן לשמר הכל.
ועם כל זה, זה אפשרי.
לרובנו קשה להתרגל ל"אני" החדש מה שלפעמים הופך את העשייה שלנו לסוג של פרדוקס.

אז מכאן חיבוק ענק לכל העושים.
לכל הדיירים החדשים.
לאלה שמשפצים את ה"בית" שלהם כדי שיהיה חדש ומצוחצח ולכל אלה שבמעבר דירה או חושבים איך מתכוננים לקנות "בית חדש".

אוהבת

 

[קוביd1]

שאלה

מה הדבר הכי משוגע שאתם חושבים עליו או שעשיתם שהגעתם או שתגיעו למשקל היעד ,
באחד הקבוצות בפייסבוק שאני נמצא, אחת הבנות נתנה לה במתנה לכבוד ההגעה ליעד ,זה השתתפות במלכת המדבר .
ראיתי את התמונות מהתחרות ממש מדהים

שבת שלום.


קובי

 

[קפה על הבקר]

אני קוראת הודעות ולא יודעת

באיזה שלב כל אחד וחסר לי...
גם אתם מרגישים ככה??
מה דעתכם שנוריד משהו מעניין שיראה אוטומטית את הירידה האישית של כל אחד.
או שנעשה איזה משהו כללי בעניין?
אוכל לנסות לארגן...

 

[קפה על הבקר]

עם היד על הלב

מי מתחרט שהוא לא עשה ניתוח שרוול??
אני לפעמים חושבת לעצמי שהיום שנתיים אחרי יכולתי להיות כבר רזה.
היום אני 26 ק"ג מינוס,אם הייתי עושה שרוול מוצלח הייתי 50 ק"ג מינוס.
מצד שני - איזה פחד להוריד בקצב של 50 ק"ג בשנה.
קשה לנפש לעמוד בזה.
קראתי משרוול שהגדיר את זה כרכבת הרים...כמה נכון.
מה אתם חושבים??

 

[קוביd1]

רעיון מצויין

העתקתי משמנות ויפות" זה לפחות הסיפור שעולה מהכתבה הבאה - בעל בית קפה של "ארומה" פנה ללקוחה שמנה וביקש ממנה לא לבוא יותר או לפחות להביא כבא מהבית, מכיוון שהיא שוברת לו את כל הכסאות והם יקרים. היא עצמה לא זוכרת שאי פעם נשבר תחתיה כיסא, והיא תובעת את בית הקפה חזרה...

מה אתם אומרים ?


קובי

 

[קוביd1]

אוכל וזכרונות

דווקא אכתוב על זיכרון לא טוב מאוכל בתור ילד וזה היה מזמן היום אני בן 64 האמא הפולניה הייתה מכינה רגל קרושה ,זה היה כל כך מגעיל רק מלראות את זה .לפני 3 חודשים ביקרתי במסעדה עם מאכלים יהודיים ,וראיתי שאוכלים רגל קרושה ,ישר העלה לי את כל הזיכרונות הלא טובים מאז ,כמובן אכלתי את כל המאכלים הטובים כבד קצוץ קרעפלך ,


קובי

 

[איילה סליי]

הכולללל חדש

הדבר הכי כייף אחרי הירידה זה לתרום את כל הבגדים הישנים, ולקנות מלתחה חדשה... אבל לא יותר מידי כי עד החורף הבא כבר נצטרך להחליף שוב

 

[קוביd1]

ניתוח

עברתי את הניתוח בגיל 51 ,לפני 13 שנה ,אז לא היתה מודעות ,כמו עכשיו לאפשרות הזאת .לא היה גם ניתוחי שרוול .
היום כבר בגיל 16 חושבים על אפשרויות של התערבות כירורגית ,ורוב המנותחים/ות צעירים/ות.



קובי

 

[קוביd1]

נושא מעניין

תודה שעלת את הנושא ,שמעתי פה בפורום שממליצים למעומדים לניתוחים על ניתוח שרוול או מעקף ,וזה בלשון המעטה ,לפעמים זה מלווה בלחץ פיזי מתון..
לא שאני מתנגד לניתוחי שרוול
חבר'ה לדעתי לא תמיד זה בא ממחשבה רפואית ,ניתוחי טבעת דורשות אחזקה ,לפחות בתקופה הראשונית של פתיחות וסגירות ,והרבה רופאים במיוחד אלה שמנתחים בפרטי ,לא רוצים את הבלגן הזה ,הם מעדיפים לעשות שרוול ,לנתח ולהמשיך הלאה לשכוח מהמנותחים ,פחות עבודה ,ואולי יותר הכנסה מניתוחי השרוול שהם יותר יקרים .
תחשבו גם על זה .
ד"ר אבינוח מנתח רק טבעות ברגיל ואתם יודעים איזה בלגן יש לו ,מרפאות עם רופאים שסוגרים פותחים ,צוות מלא ,טלפונים בשעות הערב הלילה ,קרה לי נתקע לי ,וכל הסיפורים ,תאמינו לי הוא היה יכול לעשות חיים קלים ,ולעשות רק שרוולים ,אבל הוא מאמין רק בטבעות ומוכן להשקיע ,בניגוד לרופאים אחרים שמחפשים את הנוחות האישית שלהם .


יום טוב




קובי

 

[טליוגם]

הבית נמצא היכן שהלב נמצא

שיהיה להם יישוב טוב והתאקלמות מהירה

 

[איילה סליי]

אצלי כל 10 קילו יש לי מתנה לעצמי...

רק אני מגזימה ככה??
המתנה ל30 ק״ג הייתה החלקה יפנית בשיער.
ל40 ק״ג נראה לי שניו יורק עם חברות זו מתנה מעולה (

 

[קוביd1]

אחלה של רעיון

אשמח באם תארגני משהו ,ויישר כוח על הרעיונות שאת מעלה

שבוע טוב הרבה בריאות לכולם.




קובי

 

[שמחה37]

אני חושבת

שהעניין זה לא הירידה אלא ההתנהלות בחיים אחרי.

מעטים שאני מכירה שחיים באיכות חיים נורמאלית עם הטבעת

יש את מאושרי אופירה שמקשיבים לה ומצליחים לנהל אורח חיים נורמאלי

אבל הרבה מהם חונקים את עצמם, מקיאים בלי סוף, מתעוררים מרפקלוקסים

ועוד צרות אחרות.

אני חושבת שניתוח טוב זה ניתוח שלאורך זמן החיים איתו נורמאלים וטובים.

יום טוב לכולנו

שמחה

 

[ronbela]

ראיתי את הכתבה ואני מסכים איתו...

בתור אדם גדול מאוד נתקלתי בתופעה , קורה שכסה מתעוות בלי ששמים לב!

יכול להיות שהיא ישבה והרגליים התעקמו בלי שתשים לב -זה קרה לי כמה פעמים..


הוא טוען שכסא עולה 400 שקל והוא לא יכול לסבול את ההוצאות ואני מבין אותו, הוא גם פנה אליה בשקט ולא צעק...

ומה שהם אומרים שהיא נכנסה לדיכאון ולוקחת תרופות בגלל שהוא העיר לה בשקט זה לדעתי בולשיט, היא ידעה שהיא כבדת משקל ואדם כזה צריך להיות מודע למצבו, כל מקום שאני הולך וצריך לשבת בו אני מסתכל על בכיסה קודם ובאמת בודק האם הוא יכיל את המשקל שלי ואם אני מנסה אני יושב לאט ואם צריך-לא יושב...

 

[רומי 912]

יש בהרבה סניפים של ארומה כורסאות, וספסלי כורסא שהם יציבים ולא נשברים, אפשר היה להפנות את הלקוחה לכורסאות כאלה ולא להעליב, אפילו אם לחש לה לתוך האוזן.