הפורום השכן מת לגמרי.
מאז המלחמה, הרופא שם ענה פעם בחודשיים... כנראה הוא עדיין במילואים...
כך שאני שם המומחית העיקרית. אבל איכילוב לא פירגנו לי על כך בלשון המעטה, לכן הם ממש לא בסדרי העדיפויות הראשונות שלי.
רואים בפורום עצמו את רמת הפעילות - שאלות, שאלות, וללא מענה.
BMI33 לא מזכה בניתוח. הניתוחים מיועדים להשמנה גדולה גדולה, מעל 40 (או מעל 35 אם כבר התחילו מחלות של השמנה. בעיית פוריות יכולה להיחשב מחלה, אבל לא ב-BMI33. זה לא מספיק).
לטווח הארוך, רוב המנותחים עולים במשקל ומגיעים בערך ל-BMI31-33, תלוי בנקודת הפתיחה האישית שלהם, כך שהניתוח אינו פיתרון לבעיה שלך. לכן הוא לא מאושר.
לטווח הקצר של שנתיים-שלוש - לא עושים ניתוח שמחבל במערכת העיכול קשות.
קודם כל, יש לדאוג למנוע עלייה במשקל ע"י כל האמצעים השמרניים (פעילות גופנית, הקטנת כמות פחמימות, סילוק הסוכר מהמזון, שתייה מרובה וכו'), אמצעים שגם המנותחים צריכים לנקוט בהם לאחר הניתוח, כדי לא לעלות בחזרה כל מה שירדו.
במשקלך את שמנה רגילה, לא גדולה מאוד, וכדאי להתמקד במטרה של ירידה קטנה במשקל, שהוא גם המצב של המנותחים בטווח הארוך - מלאים, שמנים רגילים - לא ענקיים. (המנותחים שנשארו רזים לאחר 7, 10 שנים ויותר הם אלו שעושים המון המון ספורט בקביעות).
יש לראות את ההשמנה בתפיסה נכונה, של מחלה אמיתית, מטבולית, ולכל החיים, שדורשת התמודדות מורכבת כל החיים, כשההצלחה היא הדרך. לא לחלום על רזון ודוגמנות בעזרת כלי אחד או שניים, כי זה לא עובד כך, וגם הניתוחים לא עושים את זה יותר משנה-שנתיים.
עם בעיה מורכבת מתמודדים עם כמה וכמה כלי עזרה, שכל אחד מהם עוזר רק קצת, וביחד זה הרבה.
לבדוק גם פעילות בלוטת התריס ולראות אם יש חוסר איזון ואם אפשר לאזן אותה.
לקבל כל החיים תמיכה של מסגרת שעוזרת להתקדם - כל אחד מה שעוזר לו (פעילות קבועה במכון כושר, הרגל הליכה קבוע, קבוצת דיאטה קבועה, דיאטנית קבועה).
מאוד עוזר להוסיף סיבים תזונתיים (פסיליום, פשתן טחון) למזון באופן קבוע, וכמובן שכל הקמח הלבן צריך להיות מוחלף בדגנים מלאים.
באחד השרשורים הקודמים יש דיון על תזונה חלבונית בלי פחמימות מורכבות, שיטת הפליאו, שכדאי שתבחני אותה. אם היא מתאימה לך היא יכולה לעשות נפלאות.
