ראיתי את זה באינטרנט -
השפעתם הניתוחים על תחלואה נלווית להשמנה ועל התסמונת המטבולית
 
עם העלייה המתמשכת במספר הניתוחים הבריאטריים מצטברות העדויות על שיפור משמעותי בתחלואה ובתמותה באנשים הסובלים מהשמנת יתר חולנית שעברו ניתוח בריאטרי.
המנגנונים המשוערים המסבירים את השפעת הניתוחים על התחלואה הם ירידת משקל עם שיפור בתנגודת היקפית לאינסולין, הקטנת צריכת המזון ותת-ספיגה של מרכיבי המזון. כמו כן, השינוי האנטומי של המבנה התקין של מערכת העיכול משרה שינויים הורמונליים שונים המשפיעים על מנגנוני רעב, שובע ומטבוליזם של סוכר ואנרגיה.
דרושים מחקרים נוספים כדי להבין לעומק את הגורמים המשפיעים ומנגנוני הפעולה, כדי למצוא טיפולים חדשניים ויעילים נוספים לטיפול בהשמנת יתר ובתחלואות הרבות הנלוות לה. כיום מתפתח תחום של כירורגיה המכונה "כירורגיה מטבולית", הכולל מחקר מעבדתי וקליני המכוונים להבנת מנגנונים של תחלואה מטבולית הנלווית להשמנה.
לניתוחים בריאטריים השפעה ניכרת על שיפור ואף על היעלמות מדדי התסמונת המטבולית בקרב אנשים העוברים ניתוח כטיפול בהשמנת יתר חולנית. הידע בתחום זה עדיין לוקה בחסר. הנתונים שמצטברים הם רק ההתחלה של הבנת המנגנונים הפועלים לשיפור והיעלמות של התסמונת המטבולית.
יעילות הניתוח בטיפול בתחלואה נלווית להשמנה
מחקר ה-SOS (Swedish obese subject)[42],[43] הפרוספקטיבי והמבוקר פורסם במטרה לבדוק את השפעתם של הניתוחים הבריאטריים בהשוואה לטיפול שמרני בהשמנת יתר. במחקר נכללו גברים ונשים בגילאי 37-60 שנים, כאשר התנאי להכללה היה מדד מסת גוף של מעל 34 לגברים ומעל 38 לנשים. המחקר כלל כ-7,000 משתתפים. מחצית המשתתפים עברו ניתוח כטיפול בהשמנת יתר, ומחציתם קיבלו טיפול שמרני.
בהשוואת מצב התחלואה הקשורה בהשמנה, נמצא בקבוצת המנותחים שיעור גבוה של החלמה מסוכרת ויתר לחץ דם. כמו כן, נצפתה ירידה של רמת טריגליצרידים גבוהה (היפרטריגליצרידמיה) לטווח התקין, כמו גם תיקון רמות גבוהות של חומצה אורית (היפראוריצמיה). בקבוצת המנותחים חלה עלייה ברמות HDL (High density lipoprotein). לא נמצא הבדל סטטיסטי ברמות כולסטרול בדם בין שתי הקבוצות.
נוסף על כך, השיפור בתחלואה הנלווית נשמר גם לאחר 10 שנים, ונמצאה ירידה מובהקת בהיארעות של סוכרת (7% במנותחים לעומת 24% בקבוצת הביקורת), היפרטריגליצרידמיה (17% לעומת 27% בהתאמה) והיפראוריצמיה (17% לעומת 28% בהתאמה).
במטה-אנליזה שפורסמה על ידי בוכוולד וחב' ב-2004, נראה כי בקרב 76.8% מהמנותחים הסוכרתיים הסוכרת נעלמה לחלוטין. כמו כן, בקרב 70% מהמנותחים חל שיפור ברמות השומנים בדם, 78.5% מהם חוו היעלמות או שיפור של יתר לחץ דם, ובקרב 85.7% מהחולים נפתרה בעיה של דום נשימה חסימתי בשינה[44].
יעילות הניתוח בטיפול בתסמונת המטבולית
Batsis וחבריו[45] דיווחו על קבוצת מחקר של 337 אנשים עם השמנת יתר חולנית, מתוכם 180 שעברו ניתוח מעקף קיבה, ו-157 שלא נותחו, אך היו במעקב רפואי ותזונתי זהה במשך כל המחקר.
87% מהאנשים בקבוצת המחקר ו-85% בקבוצת הביקורת ענו על הקריטריונים של התסמונת המטבולית לפי הקריטריונים של ה-AHA (American Heart Association) וה-NHLBI (National Heart, Lung, and Blood Institute). בקרב כ-20% מהאנשים, הן בקבוצת המחקר והן בקבוצת הביקורת, היו את כל חמשת מרכיבי התסמונת המטבולית, ל-42% מקבוצת המחקר ו-29% מקבוצת הביקורת היו לפחות ארבעה מרכיבים של התסמונת המטבולית.
בתום זמן מעקב ממוצע של 3.5 שנים היו 29% מהמנותחים עם תסמונת מטבולית (ירידה של 58%) בהשוואה ל-75% מקבוצת הביקורת (ירידה של 10%). כ-2% בלבד מקבוצת המחקר נותרו עם כל חמשת מרכיבי התסמונת המטבולית בתום תקופת המעקב. בקבוצת הביקורת לא חל שינוי משמעותי, ונותרו כ-20% מהאנשים עם חמשת מרכיבי התסמונת.
השיפור המשמעותי של מרכיבי התסמונת בקרב המנותחים היה שיפור של היפרטריגליצרידמיה, אי סבילות לגלוקוז או סוכרת ומידת ההשמנה. גורם הניבוי העיקרי להימצאות התסמונת המטבולית הוא מידת ההשמנה, וגורם הניבוי העיקרי להיעלמות התסמונת המטבולית הוא אחוז הירידה מעודף המשקל (אחוז EWL). מנותחים שבהם השתפרו פחות מדדי התסמונת המטבולית, אופיינו לפני הניתוח במדד מסת גוף התחלתי גבוה יותר, רמות גבוהות יותר של טריגליצרידים וסוכר בדם, שכיחות גבוהה יותר של סוכרת סוג 2 וטיפול תרופתי במעכבי קולטן לאנגיוטנסין (ARBs - Angiotensin II receptor antagonists) או מעכבי האנזים המהפך אנגיוטנסין (ACEi - Angiotensin-converting-enzyme inhibitor). מנותחים אלו גם ירדו פחות במשקל בהשוואה לאלו שבהם נעלמה התסמונת המטבולית.
בקבוצה שכללה 645 מנותחים מטייוואן - 528 אחרי ניתוח טבעת לא מתכווננת ו-117 אחרי ניתוח מעקף קיבה - ל-52% מהם היו שלושה מדדים של מרכיבי התסמונת המטבולית, ל-23% היו 4 מדדים של התסמונת ול-12% היו חמישה מרכיבים. שנה לאחר הניתוח עמד אחוז ההחלמה מהתסמונת המטבולית על 95% בניתוחי הטבעת ו-89% בניתוחי מעקף הקיבה. לאחר שנה מהניתוח חלה ירידה ממוצעת של 46.2 מ"ג/ד"ל ברמות סוכר בצום, ירידה של 196.6 מ"ג/ד"ל ברמות הטריגליצרידים, ירידה של 33.7 מ"ג/ד"ל ברמות הכולסטרול הכללי וירידה ממוצעת של 11 ממ"כ בלחץ דם[45].
קיימים דיווחים נוספים בקבוצות קטנות יותר על שיפור במדדי התסמונת המטבולית לאחר ניתוחים בריאטריים:
Madan וחבריו[46] דיווחו על 53 מנותחי מעקף קיבה ש-60% מהם ענו על הקריטריונים של התסמונת המטבולית לפי ה-ATP III (Adult Treatment Panel III) לפני הניתוח, ושנה לאחר הניתוח, במקביל לירידה של 78% בעודף המשקל, רק ל-2% מהמנותחים נותרה התסמונת המטבולית.
Mattar וחבריו דיווחו על 70 מנותחים שעברו ניתוחים שונים:
ניתוח לפרוסקופי של טבעת מתכווננת (6 מנותחים)
ניתוח שרוול קיבה לפרוסקופי (32 מנותחים)
ניתוח מעקף קיבה לפרוסקופי (41 מנותחים)
ל-70% מהמנותחים נמצאה התסמונת המטבולית לפני הניתוח, ובתום תקופת המעקב (13-15 חודשים מהניתוח) רק ל-14% מהמנותחים נשארה עדיין התסמונת המטבולית[47].
Vidal וחבריו השוו 39 מנותחי שרוול ל-52 מנותחי מעקף קיבה, ומצאו היעלמות של התסמונת המטבולית בקרב 62% ו-67%, בהתאמה, לאחר שנת מעקב. התסמונת המטבולית השתפרה יותר בקרב מנותחים צעירים ובקרב אלו שאיבדו יותר במשקלם בעקבות הניתוח[48].
 
השפעתם הניתוחים על תחלואה נלווית להשמנה ועל התסמונת המטבולית
 
עם העלייה המתמשכת במספר הניתוחים הבריאטריים מצטברות העדויות על שיפור משמעותי בתחלואה ובתמותה באנשים הסובלים מהשמנת יתר חולנית שעברו ניתוח בריאטרי.
המנגנונים המשוערים המסבירים את השפעת הניתוחים על התחלואה הם ירידת משקל עם שיפור בתנגודת היקפית לאינסולין, הקטנת צריכת המזון ותת-ספיגה של מרכיבי המזון. כמו כן, השינוי האנטומי של המבנה התקין של מערכת העיכול משרה שינויים הורמונליים שונים המשפיעים על מנגנוני רעב, שובע ומטבוליזם של סוכר ואנרגיה.
דרושים מחקרים נוספים כדי להבין לעומק את הגורמים המשפיעים ומנגנוני הפעולה, כדי למצוא טיפולים חדשניים ויעילים נוספים לטיפול בהשמנת יתר ובתחלואות הרבות הנלוות לה. כיום מתפתח תחום של כירורגיה המכונה "כירורגיה מטבולית", הכולל מחקר מעבדתי וקליני המכוונים להבנת מנגנונים של תחלואה מטבולית הנלווית להשמנה.
לניתוחים בריאטריים השפעה ניכרת על שיפור ואף על היעלמות מדדי התסמונת המטבולית בקרב אנשים העוברים ניתוח כטיפול בהשמנת יתר חולנית. הידע בתחום זה עדיין לוקה בחסר. הנתונים שמצטברים הם רק ההתחלה של הבנת המנגנונים הפועלים לשיפור והיעלמות של התסמונת המטבולית.
יעילות הניתוח בטיפול בתחלואה נלווית להשמנה
מחקר ה-SOS (Swedish obese subject)[42],[43] הפרוספקטיבי והמבוקר פורסם במטרה לבדוק את השפעתם של הניתוחים הבריאטריים בהשוואה לטיפול שמרני בהשמנת יתר. במחקר נכללו גברים ונשים בגילאי 37-60 שנים, כאשר התנאי להכללה היה מדד מסת גוף של מעל 34 לגברים ומעל 38 לנשים. המחקר כלל כ-7,000 משתתפים. מחצית המשתתפים עברו ניתוח כטיפול בהשמנת יתר, ומחציתם קיבלו טיפול שמרני.
בהשוואת מצב התחלואה הקשורה בהשמנה, נמצא בקבוצת המנותחים שיעור גבוה של החלמה מסוכרת ויתר לחץ דם. כמו כן, נצפתה ירידה של רמת טריגליצרידים גבוהה (היפרטריגליצרידמיה) לטווח התקין, כמו גם תיקון רמות גבוהות של חומצה אורית (היפראוריצמיה). בקבוצת המנותחים חלה עלייה ברמות HDL (High density lipoprotein). לא נמצא הבדל סטטיסטי ברמות כולסטרול בדם בין שתי הקבוצות.
נוסף על כך, השיפור בתחלואה הנלווית נשמר גם לאחר 10 שנים, ונמצאה ירידה מובהקת בהיארעות של סוכרת (7% במנותחים לעומת 24% בקבוצת הביקורת), היפרטריגליצרידמיה (17% לעומת 27% בהתאמה) והיפראוריצמיה (17% לעומת 28% בהתאמה).
במטה-אנליזה שפורסמה על ידי בוכוולד וחב' ב-2004, נראה כי בקרב 76.8% מהמנותחים הסוכרתיים הסוכרת נעלמה לחלוטין. כמו כן, בקרב 70% מהמנותחים חל שיפור ברמות השומנים בדם, 78.5% מהם חוו היעלמות או שיפור של יתר לחץ דם, ובקרב 85.7% מהחולים נפתרה בעיה של דום נשימה חסימתי בשינה[44].
יעילות הניתוח בטיפול בתסמונת המטבולית
Batsis וחבריו[45] דיווחו על קבוצת מחקר של 337 אנשים עם השמנת יתר חולנית, מתוכם 180 שעברו ניתוח מעקף קיבה, ו-157 שלא נותחו, אך היו במעקב רפואי ותזונתי זהה במשך כל המחקר.
87% מהאנשים בקבוצת המחקר ו-85% בקבוצת הביקורת ענו על הקריטריונים של התסמונת המטבולית לפי הקריטריונים של ה-AHA (American Heart Association) וה-NHLBI (National Heart, Lung, and Blood Institute). בקרב כ-20% מהאנשים, הן בקבוצת המחקר והן בקבוצת הביקורת, היו את כל חמשת מרכיבי התסמונת המטבולית, ל-42% מקבוצת המחקר ו-29% מקבוצת הביקורת היו לפחות ארבעה מרכיבים של התסמונת המטבולית.
בתום זמן מעקב ממוצע של 3.5 שנים היו 29% מהמנותחים עם תסמונת מטבולית (ירידה של 58%) בהשוואה ל-75% מקבוצת הביקורת (ירידה של 10%). כ-2% בלבד מקבוצת המחקר נותרו עם כל חמשת מרכיבי התסמונת המטבולית בתום תקופת המעקב. בקבוצת הביקורת לא חל שינוי משמעותי, ונותרו כ-20% מהאנשים עם חמשת מרכיבי התסמונת.
השיפור המשמעותי של מרכיבי התסמונת בקרב המנותחים היה שיפור של היפרטריגליצרידמיה, אי סבילות לגלוקוז או סוכרת ומידת ההשמנה. גורם הניבוי העיקרי להימצאות התסמונת המטבולית הוא מידת ההשמנה, וגורם הניבוי העיקרי להיעלמות התסמונת המטבולית הוא אחוז הירידה מעודף המשקל (אחוז EWL). מנותחים שבהם השתפרו פחות מדדי התסמונת המטבולית, אופיינו לפני הניתוח במדד מסת גוף התחלתי גבוה יותר, רמות גבוהות יותר של טריגליצרידים וסוכר בדם, שכיחות גבוהה יותר של סוכרת סוג 2 וטיפול תרופתי במעכבי קולטן לאנגיוטנסין (ARBs - Angiotensin II receptor antagonists) או מעכבי האנזים המהפך אנגיוטנסין (ACEi - Angiotensin-converting-enzyme inhibitor). מנותחים אלו גם ירדו פחות במשקל בהשוואה לאלו שבהם נעלמה התסמונת המטבולית.
בקבוצה שכללה 645 מנותחים מטייוואן - 528 אחרי ניתוח טבעת לא מתכווננת ו-117 אחרי ניתוח מעקף קיבה - ל-52% מהם היו שלושה מדדים של מרכיבי התסמונת המטבולית, ל-23% היו 4 מדדים של התסמונת ול-12% היו חמישה מרכיבים. שנה לאחר הניתוח עמד אחוז ההחלמה מהתסמונת המטבולית על 95% בניתוחי הטבעת ו-89% בניתוחי מעקף הקיבה. לאחר שנה מהניתוח חלה ירידה ממוצעת של 46.2 מ"ג/ד"ל ברמות סוכר בצום, ירידה של 196.6 מ"ג/ד"ל ברמות הטריגליצרידים, ירידה של 33.7 מ"ג/ד"ל ברמות הכולסטרול הכללי וירידה ממוצעת של 11 ממ"כ בלחץ דם[45].
קיימים דיווחים נוספים בקבוצות קטנות יותר על שיפור במדדי התסמונת המטבולית לאחר ניתוחים בריאטריים:
Madan וחבריו[46] דיווחו על 53 מנותחי מעקף קיבה ש-60% מהם ענו על הקריטריונים של התסמונת המטבולית לפי ה-ATP III (Adult Treatment Panel III) לפני הניתוח, ושנה לאחר הניתוח, במקביל לירידה של 78% בעודף המשקל, רק ל-2% מהמנותחים נותרה התסמונת המטבולית.
Mattar וחבריו דיווחו על 70 מנותחים שעברו ניתוחים שונים:
ניתוח לפרוסקופי של טבעת מתכווננת (6 מנותחים)
ניתוח שרוול קיבה לפרוסקופי (32 מנותחים)
ניתוח מעקף קיבה לפרוסקופי (41 מנותחים)
ל-70% מהמנותחים נמצאה התסמונת המטבולית לפני הניתוח, ובתום תקופת המעקב (13-15 חודשים מהניתוח) רק ל-14% מהמנותחים נשארה עדיין התסמונת המטבולית[47].
Vidal וחבריו השוו 39 מנותחי שרוול ל-52 מנותחי מעקף קיבה, ומצאו היעלמות של התסמונת המטבולית בקרב 62% ו-67%, בהתאמה, לאחר שנת מעקב. התסמונת המטבולית השתפרה יותר בקרב מנותחים צעירים ובקרב אלו שאיבדו יותר במשקלם בעקבות הניתוח[48].
 
