אני מאוד יכולה לספר על עצמי
היום הפקידה במרפאת קופ"ח והעובדת הסוציאלית שאני זקוקה לעזרתה - שתיהן ירדו עלי קשה מאוד והאשימו אותי בכל מיני דברים שלא עשיתי, כשהן מסרבות להניח לי ליישב את אי ההבנות.
השינוי הנפשי שחל בי היה קיצוני. מאדם בטוח בעצמו, מלא אמון בזולת ואוהב אדם, הפכתי באותו רגע לאדם מבוהל וחרד, שמאמין שהוא בעייתי וחסר תקווה, חסר אונים שלא יכול להיחלץ ממצבי אי הבנה, ומושפל מאוד מאוד. לאחר שהן סיימו את ירידתן עלי (בעקבותיה פרצתי בבכי עצוב מבוהל ומיואש), העבירו אותי במפתיע לדבר עם מנהלת העזרה הסוציאלית, והיא היתה מאוד מובנת, מבינה, תומכת ומחזקת, וגרמה לי לעלייה עצומה בגישה שלה, והתרחש בי שינוי נפשי קל לטובה.
עם זאת, האירוע שיבש לי את כל היום, ועד לרגע זה אני מותשת וחסרת אנרגיות להניע את החיים שלי כסדרם.
בעצם, לא לירידה הזו התכוונת.
התכוונת לירידה במשקל.
אז כיוון שעליתי במשקל, אינני יכולה כרגע לדבר על ירידה במשקל.
בכל אופן, כיוון שבטבעת הירידה שלי במשקל לפני 5 שנים היתה מאוד מאוד מאוד הדרגתית, השינוי הנפשי היה רק לטובה, שמחה גדולה, סיפוק ואמונה גדולה ביכולותי, שלא הושפעו לרעה כלל מדיבוריהם המשונים של כל מיני אנשים שמשום מה חשבו שאני צריכה לרדת הרבה יותר מהר.
ולבחור שלך תגיד כך: עכשיו הוא רזה ועצוב. בעוד שנה הוא יהיה קצת יותר מלא ושמח. שיחכה בסבלנות שהגוף שלו יעבור את המשבר הפיזי הקיצוני, והנפש - את המשבר הקיצוני הנפשי המקביל. הגוף והנפש צריכים להתאושש מהשינוי הדרסטי שנכפה עליהם. הנפש רוצה להגן על עצמה מפני הטראומה שהיא חווה יחד עם הגוף, ולכן נחה באמצעות חוסר תפקוד ומצב רוח רע שמגן עליה מנזקים. וכמובן - ההסבר שלך קובי, שאין לה מספיק אוכל שינחם אותה.
אבל בעוד שנה יהיה לה הרבה יותר אוכל, והיא תתנחם ותתאושש ותירגע. אז שיאמין שזה יעבור, ובינתיים יעזור לעצמו בהרבה מנוחה, הרגעה עצמית שלא יפחד, סבלנות ואמונה בכוחותיו הנפשיים, צ'ופרים של הנאות (מוסיקה, נופש, כל הדברים הקטנים שהוא נהנה מהם), דיבורים מעודדים ומבטיחים - אתה וחבריך יכולים להירתם לכך, ועוד כלי עזרה למצב הזמני הזה. אפשר גם טיפול פסיכולוגי ותרופה נגד דיכאון לחצי שנה - אם זה עוזר.