נושאי דיון

[איילה סליי]

תודה רבה על תשובתך

האם המגרעות הללו קשורות להנהלות לא נכונה של המטופל? כלומר האם מדובר באנשים שאולי מראש לא היו צריכים לעבור ניתוח טבעת, כי אינם מוכנים לסוג ה"חתונה" עם הטבעת שלא נדרשת בשרוול למשל?

אני מטובעת קרוב לשנתיים, איכות החיים שלי מצויינת עם הטבעת, אין שום הקאות למעט מקרים חריגים מאוד, תמיד אני מסיימת ארוחה עם תחושבת שובע.

לכן מעניין אותי לדעת האם זה קשור באופן התנהגות המטופל יותר מאשר הניתוח עצמו (או אם להגדיר אחרת, מטופל שבחר ניתוח מבלי להבין את אופי החיים שהיא ייאלץ לסגל לעצמו כדי לשמור על איכות חיים טובה)

אודה לשמוע את דעתך

 

[אופירA]

פרופ' שכטר והנהלת הפורומים

תודה רבה על האירוח הפורה, ועל הזוויות שהוצגו בו, של מנתחים בכירים מבי"ח אסותא.
תודה על ההיענות לכל השאלות בלי יוצא מן הכלל, באדיבות ובפירוט.
יישר כוח ונשמח לאירוחים פוריים נוספים.

 

[איילה סליי]

משתפת לגביי ולגבי מישהו שאני מכירה

לגביי הירידה הייתה הדרגתית, הנפש מתרגלת גם בהדרגה וטוב לה לא חשה שינוי לרעה, רק לטובה מהבחינה הזו.

יש מישהו שעובד איתי שעבר ניתוח שרוול לפני שלושה חודשים. הוא היה בדכאון קליני מספר שנים, התגבר עליו, ובשנתיים האחרונות שאנחנו עובדים יחד, על פניו נראה בסדר.

הוא כל כך רצה לרדת במשקל, שעשה הכול עבור ניתוח. לחלוטין ללא הפנמה שזה רק כלי עזר. היום כשהוא יכול לאכול כל כך מעט, רואים עליו שמצב הרוח שפוף, הוא כמעט ולא מחייך. אוכל לבד בחדר שלו כשאצלנו תמיד יש ארוחת צהריים משותפת עם כולם.

כשמחמיאים לו על הירידה (ובאמת שהוא ירד מדהים) הוא מחייך ונראה שמח, אבל רואים עליו שזה לא בא מבפנים....

 

[קוביd1]

כנראה שישי הרבה מקרים

שמן וטוב לו רזה ורע לו ,מבחינה נפשית ,בנראה שהאוכל מחפה על כל מיני בעיות נפשיות
אשמח לשמוע על מקרים נוספים




קובי

 

[tzfat]

אוכל אכן מוצא לנחמה

אוכל גם נמצא בכל מקום וחייבים אוכל לחיות.
אוכל בשבת ובכל חג ובכל אירוע של שמחה בחיים.
אני זוכרת עם הטבעת srvg אכלתי והקאתי חוץ מבומבה וגלידה; ושאלתי אוכל מוצק או סלט חי הקאתי את הקישקעס שלי.
איני רוצה להתחיל ׳מלחמה׳ על הניתוחים למיניהם.
זה מקרה וחוויה שלי:
עכשיו בתור מעוקפת קיבה ואחרי למידה של אכילה לאחר כמה חודשים
ואני נותחתי ב3/02/08, אני אוכלת כמעט הכל ונהניית מכל ביס כולל סלט חי ועוף. אני נמנעת מאכילת הרבה פסטה ומוקרמים ומנסה להתמקד על החלבונים עם ירקות ופחמימות מלאים
א ו מ נ ם אני עדיין אוכלת עוגה/עוגיות אבל במודעות ובמינון.
איני רוצה להרגיש מקופחת אז אני מרשה לעצמי ומגוונת במשך היום האכילה שלי. איני סופרת קלריות אלא עוקבת אחרי גרמים של החלבון שלי. זו הדרך שלי.
תמיכה דרך האתרים בעברית ובאנגלית; לא מצאתי קבוצה בצפת שעונה על דרישותי.
אני חייבת לציין שמשקל השיא שלי היה 120 ואני נמוכת גובה 152ס׳מ.
אני אחרי אפרונקטומי (סוג של מתיחת בטן) והרמת שדיים.
אני לא הגעתי לBMI תקין ושוקלת 78-80ק.
אני לא ברבי/טוויגי ולמי שלא מכיר אותי אני נראיית עדיין שמנה שזה באסה אבל המציאות. לעומת זה, למי שמכיר אותי שנים, אני נראיית אחלה-לא דוגמנית אבל להשוואה למה שהייתי אני נראיית טוב, לא חתיכה
אבל זה המציאות שלי ואני חייבת לקבל את זה ואת גופי.
נכון שהיינו שמנים ענקיים הרגשנו יותר שמחים אבל אני לא בטוחה אם היינו באמת יותר שמחים או שכמו שהדגשת לחבר שאין לנו אותו ׳דחף׳ לאכול כמו שהיה פעם אם זה בגלל הסוכר, הכמות, או ריגשי אשמה או הרגלים הנכונים.
וזאת הסיבה שאני אמורים לעבור גם תהליך פסיכולוגי/תמיכה ריגשי עם או בלי קבוצה.
אבל הניתוחים הם כלי-עזר לדרך של ירידה במשקל לבריאות לחיים ולאו דאווקא רק לרזון. וזאת הסיבה שאני מרשה לעצמי מאכלים ׳אסורים׳ וברגע שאני מרשה לעצמי, אני בד״כ אוכלת פחות מזה.
מקימי מצפת

 

[tzfat]

אני גם מוצאת לעצמי יותר ביטחון

שאינני מוכנה שידרכו עלי יותר.
אני בת-אדם שלא מוכנה שיגדירו אותי רק לפי המשקל שלי.
מקימי

 

[יעל הצפונית 1]

שנוי נפשי

שמעתי על אנשים שחוו שנוי נפשי בכוון השלילי בעקבות הניתוח. לי זה לא כ"כ מובן, כי אצלי זה בדיוק להפך.
אני יותר בטוחה בעצמי, יותר פעילה, יותר בריאה, יותר רזה, יותר.... הכל חיובי.
לא חוויתי שום משבר נפשי. להפך, אני מברכת כל יום על הניתוח ועל השנוי החיובי שהגיע בעקבותיו.

 

[אפשרית]

שינויים

כשהחלטתי על הניתוח תיכך קבעתי לי שיחות יעוץ עם מטפל משפחתי בעיריה
כיון שיש הכרות קודמת בינינו,הוא הסכים לשיחות בהסתייגות(בירוקרטיה כספית)
לפני הניתוח היו לנו ארבעה מפגשים ואחכ' כשלושה חודשים.
היתה התלבטות למה ניתוח, מה לדעתי זה יתן לי ואיך באמת להפוך את השינוי להטמעה...
היום בדיעבד של שמונה חודשים אחורה זה היה נבון ללכת לשיחות והכרחי.
כחודשיים הייתי בדכאון וכתבתי מעט כאן בפורום,פשוט לא הייתי אני,לא מצב רוח, לא כוחות נפש לא כוחות פיזיים
לא מתאמנת וכל הזמן פרצוף איכה.....
לאחר כחודשיים עליתי על ההליכון ופשוט התחלתי להתאמן (פרוזאק טבעי) התחלתי לאכול מה שמותר ולא רק נוזלים
והיום אני 20 קילו פחות,מאושרת,שמה לב לגוף,לבריאות,לאוכל,ללבוש לאיפור וטיפוח
יותר עשב חיטה ,שייקים ומיצי פירות,צנימים וכו'
אני לא במצברוח הגבוה שלי כפי שאני מכירה את עצמי,אך בהחלט בתחושה מצוינת של מה שאני.
ויש ימים של נפילה ויש ימים מעודדים יותר וזה לא קשור לשמן רזה מנותח או לא
אבל בהחלט הבריאות שהשתפרה תורמת להרגשה הכללית הטובה.
אני ממליצה ממש לא לוותר על שיחות עם מטפל/ת.

 

[אופירA]

נושאי דיון

 

[אופירA]

דיון 2