טראומטי
נכנסתי עם שלום עליז וידידותי, שאלתי מי המדריכה, ושאלות על איך זה הולך. איך מקבלים את הכוח מהקבוצה.
קצר בתקשורת - זה מה שהתרחש. התקשורת לא זרמה, נתקעה, המדריכה דיברה בקול תקיף ונוקשה, והמסר היחיד שקלטתי מהדרך שבה ניסחה את דבריה היה: אני לא מבטיחה לך כלום, אני עושה לך טובה שאני מוכנה לקבל את הכסף שלך, לא תקבלי מוטיבציה מהנקודות, הכל זה החלטה שלך, הכל זה הרצון שלך.
במקום לקבל הסבר כללי למשתתף חדש שרוצה להתרשם ולהבין, הייתי צריכה לראיין, להבין מה לשאול ולקבל תשובות פסקניות ולא ידידותיות למשתמש.
הרגשתי לא מובנת, הרגשתי נאשמת, הרגשתי עומדת למבחן ביקורתי, הרגשתי כאילו אומרים לי: לכי מפה.
בדרך כלל אין לי בעיות בתקשורת מילולית עם אנשים, אבל פה משהו לא זרם, כל הביטחון ירד לי בבת אחת, הרגשתי מבוכה, אי הבנה, תקיעות ואפילו פחד ואיום. לא הבנתי על מה בדיוק לחצו לי, אבל אשד הדמעות של הכאב הפנימי נפתח ולא כל כך רצה להפסיק.
כשהשיחה של המדריכה החלה, הרגשתי הזדהות וחיבור, וזרימה טובה עם האנשים סביבי.
אבל לא שכחתי את החוויה הלא צפויה של איבוד הביטחון העצמי בהתחלה. אני מתכוונת ללכת לקבוצה של מנחה אחרת, לראות אם זה חוזר על עצמו או סתם קצר חד פעמי.