אחרי החגים

[קוביd1]

אהבתי כל הכבוד

 

[חמישית נסיכה]

במקרה נכנסתי אז עונה....

בתקופה האחרונה לא קרה איתי כלום! אני כבר שנתיים עומדת על אותו משקל פונקט
לא זז גרם. לא לטובה ולא לרעה. מרוצה ומודה לה׳.
אני מארחת בליל הסדר, לא אוכלים אצלינו כלום וחצי מהדברים שהזכרת
חוץ מתפוחי אדמה ביצים ובשר.... זה בערך כל התפריט,
הכל נכנס לאט לאט משעות אחר הצהרים ואילך.......
מצות מעולם לא היו התאווה שלי, וגם היום אוכלת את המעט שצריך בליל הסדר ובזה נגמר הסיפור.
חג נחמד ביותר! נושמים אביב בכל פינה.
מאחלת לכולם בריאות איתנה וחג כשר ושמח!

 

[טליוגם]

אוהבת מצות!!!!

שנה שעברה הייתי חודש אחרי ניתוח כך שאפילו לצאת ידי חובה בליל הסדר ויתרתי לא רציתי להעמיס על הטבעת החדשה ניסיונות כבדים. הגעגועים למצה קשים השנה אנסה לאכול אני מניחה שיעבור אי״ה רק שקשה לי להאמין שאצליח לאכול כזית לפחות אני מקווה שתהיה הגבלה כמותית מצות הן החולשה שלי !

 

[רומי 912]

ראש חודש ניסן מתארחים אצלי לליל סדר כל בני המשפחה (הגרעינית) .
את הקניות כבר עשיתי.
נשאר נושא האוכל והנקיון. הנקיון קצת בעייתי מבחינת תריסים כי אני לא יודעת אם יום למחרת הניקוי לא יהיה אובך, כמו כל שנה.
האוכל - אצלי אוכל כמו כל פסח, אני מבשלת אך לא בשבילי קצת מוגבלת באוכל, הטבעת לא תתן לי - ובצדק.
יהיו כמה מאכלים שכן יתאפשר לי לאכול כמו: מרק, דגים, כבד קצוץ,
סלט מיונז עם תפוחי אדמה, גזר ומלפפון חמוץ, אך נראה לי שכל השאר אני לא אוכל להנות. במצות אני לא נוגעת.
פסח זה חג משמין מאד ואני שמחה שהטבעת איתי, היא שומרת עלי
ומאפשרת לי קונטרול . חג שמח וכשר לכולם.

 

[גברת ע]

שבוע מקסים

אין הרבה חדש תחת השמש.
עבודה, אימונים, חברים.
אני חוגגת יום הולדת עיברי ולועזי כמעט ביחד, לא יודעת למה השנה הם מוזרים לי לקצת (לא יום ההולדת הראשון מאז הניתוח)
עם האוכל הרגשתי שקצת 'שחררתי רסן' לאחרונה, אבל לא נותנת לזה להשפיע ומשתלטת על העיניינים.
בקרוב כמה מירוצים ותחרויות שאני מתאמנת אליהם וקצת לחוצה/מתרגשת לקראתם.

חוץ מזה הכל טוב, סוף סוף אביב ומתחיל להתחמם, אחחח כמה שאני אוהבת את זה

 

[מגבת לבנה2]

כל הכבוד

 

[טליוגם]

נהדר! בהצלחה בהמשך!

גם אני מרגישה שזו אחת ההחלטות הקשות אך הטובה ביותר שיכולתי לעשות לעצמי!

 

[אופירA]

לך ולפלפלית - אני מרגישה חובה לספר

אני מתקשה להכיל את התודות. באמת. גם מתקשה עדיין להרגיש שאכן העזרה כל כך מועילה.
אני יודעת בשכל שהיא מצילה חיים. אני מאמינה לכל מילה של הערכה שאומרים לי, אבל לא מצליחה להרגיש שזה כך באמת...
אני יודעת שהמון המון קוראים ולא ידועים לנו, אבל לא מרגישה שהתועלת כל כך גדולה.

ולכן אני צינית, מנסחת דברים בקור, "מגזימה" בתיאורים קודרים, מטיחה אמת בפרצוף, ולא הכי ידידותית למשתמש...
פשוט אני לא מספיק מאמינה בעצמי. זה פשוט עדיין לא מתרפא.

ולכן האתר לא זז. וקבוצות תמיכה לא מוקמות, וחוברת לא נכתבת ומופצת במגזר החרדי כמו שתכננתי.
וכל התוכניות והפרויקטים שיש לי בראש לא מתחילים להיות מוגשמים, וכל הכישרונות האדירים שיש לי שבכלל לא מכירים פה, לא ממומשים כלל וכלל.
אני לא מתפקדת כמו שהייתי רוצה. למרות שאני עושה דברים באמת טובים ומוצלחים.
אני מתוסכלת מאוד מאוד. לא מרגישה מוצלחת.

הפסיכיאטרית שאני מתעקשת לבקר אצלה, כי אני מתעקשת להגיע למיצוי עצמי ואושר מלא, מסבירה לי שהתחושה של החמצה נגרמת כתוצאה מהעובדה שאני לא מרגישה את ההצלחות שלי. היא דורשת ממני לדבר עליהן, לתאר אותן, להבין מה כבר נעשה, מה אני מצליחה, ולהתחיל להרגיש טוב עם מה שקורה. רק זה יכול לפתוח בי את הנינוחות מתסכול הדרושה כדי למצוא את הכוחות שיאפשרו יותר יכולות.

אני שמחה עד השמיים על כל הודעה כזו, כמו שלך ושל פלפלית, אבל מרגישה רגשות מעורבים. מאמינה, אבל לא מרגישה שזו אמת... ממשיכה להרגיש תסכול, החמצה...

אבל אני עקשנית, נחושה. שכרתי בתשלום חברה שבאה אלי פעם בשבוע, על מנת שאתרגל לצייר שעה אחת כל שבוע לפחות, בנוכחותה. והיא תצטרך לשמוע את סיפורי ההצלחה שלי, ולדבר איתי עליהם. היא אמורה לעזור לי לתכנן את כל הפרויקטים, לראות מה יותר מידי, מה ריאלי, איך לבנות לוח זמנים, איך להצליח לעמוד בו, איך להרגיש שזה אפשרי.
אני כבר 3 שנים לא בדיכאון, מרגישה שמחת חיים, הנאה וסיפוק. אבל הקושי לתפקד במרץ וביעילות נותר על כנו, והוא צריך טיפול התנהגותי מסוג זה. אין מוטיבציה לעשייה, אין חשק לעשות, יש כל הזמן מלחמה ברצון לשחק במחשב או לפתור תשבצים, להעביר את הזמן לא בצורה יצרנית. תסכול גבוה מאוד. ניסיונות מתישים לעודד את עצמי ולהתקדם, אבל מצליחה רק לבטוש במקום...
ברור שצריך זמן גם לבלות, אבל במקביל גם זמן לעבוד ולבנות צעד אחר צעד כל מה שהייתי רוצה להגיע אליו.

וגם להצטרף לאיזו קבוצת שומרי משקל לכל החיים גם אני צריכה. האינטרקציה עם אנשים והמחויבות להם בוודאי ייתנו לי כוחות שאני לא מצליחה לגייס מתוך עצמי כדי לרדת את העלייה במשקל שלי, ולשמור וליהנות מיותר קלילות ויותר יציבות במשקל.
כבר חשבתי על זה הרבה, אבל לא הזזתי את עצמי. עכשיו כבר יוצא לי לדבר על זה עם אנשים, ואני מקווה שהשלב הבא הוא ליישם.

זהו. רק על עצמי לספר ידעתי. צר (מרגיש לי) עולמי...

 

[פלפלית79]

אז דעי לך

שהעזרה והסיוע שלך הם priceless

לא ניתן לתאר ולכמת אותם.

ולעיתים הציניות וההגזמה היא בדיוק ה"סטירה" שאנשים צריכים (לפחות אני) כדי להתעורר ולהתחיל לעשות.

מהשיחות הספורות שהיו לנו התרשמתי שאת אדם מדהים וסבלני ובעל ידע שאין כודגמתו.
לעיתים את כותבת ומתחננת ממש שיתקשרו אליך, ואני בליבי חושבת שמי שלא מתקשר פשוט מפסיד ולא יודע כמה.

לעיתים שיחה של 10 דקות איתך שווה כל כך הרבה.

אז שוב תודה.
ועשי לי טובה - למדי לקבל.
כי כל הנתינה הרבה מאד שלך לא שווה אם את לא יודעת לקבל.
אנשים אוהבים מאד לתת, אז תני להם לתת לך.

- שולחת חיבוק -

 

[טליוגם]

כל מילה אמת!!!!!

התגובות החריפות לפעמים שלך הם בדיוק מה שצריך לפעמים! הידע שלך והיכולת שלך להעביר ולתמוך לסייע ולהקדיש מעצמך לאחרים מעידים על הלב הרחב שלך שנותן בלי גבולות ולפעמים אפילו מתחנן לתת באהבה גדולה והלוואי ותרגישי אהובה כגודל הנתינה שבך!!!! בשיחות איתך נתת לי הרבה מידע הרבה כוח וים של בטחון אין לי ספק שאת השליחה שלי להצלחה הזו! תודה לך!!!!!!

 

[יוצאת לדרך חדשה1]

אופירה

אני לא מבינה איך אישה שכמותך אינה מצליחה לראות ולהיות גאה במעשיה, לא רק עזרה לזולת אלא לעיתים גם מצילי חיים ?!

ב-23.03.14 עברתי ניתוח מעקף, אני מרוצה עד הגג. אבל, רוצה לספר לך על התהליך שעשיתי כי הוא קשור אליך קשר ישיר. ברגע שחשבתי על ניתוח מעין זה, היה בי צורך עז -- ללמוד !!!
ללמוד את ה"השטח", והפורום הראשון שקראתי היה זה !

האישה הראשונה ש"הכתה" בי מהפן החיובי ביותר זו את.
הידע שלך בכל עניין התזונה, ההסבר שלך מהי תזונה נכונה ואיך לעשותה נכונה (בלי קשר לאיזה ניתוח ייבחר), הרצון שלך וההתמדה שלך בניסוח תגובות מפורטות, הנתינה האינסופית שלך בהדרכת אנשים להצלחה, הרגשת החוסר אונים שלך לעומת מעשים שאנשים עושים ולקיחת אחריות עליהם

תקשיבי, את אישה מדהימה, אישה של נתינה !

לצערי, לעיתים קרובות אנשים שהם נתינה אחת גדולה, כמוך ! קשה להם עם הקטע של ה"קבלה" שהיא המשלימה של ה"נתינה"... לימדי זאת, זה ממש מגיע לך ואז את תהיי שלמה.

תודה רבה לך מקרב לב, מעריכה עד מאוד את עשייתך ופועלך. עשי טובה, היפטרי מעול העולם מעל כתפיך את לא אחראית על כולם...

תודה

 

[קוביd1]

אורטל כייף לשמוע

שמח על הירידה ועל זה שאת מאושרת ,תשמרי על ההישגים ועל הבריאות שלך .

בהצלחה!!!


קובי

 

[טליוגם]

נהדר!!!

בהצלחה לך בהמשך!!! אני גם חושבת שזו אחת ההחלטות הקשות ביותר והטובה היותר שלקחתי בחיי בשביל חיי אני גם שנה וחודש אחרי מינוס 34 ובשאיפה להוריד עוד 15 בע״ה למרות שקצת תקועה כרגע אבל יש לי נסיבות מקילות תענוג!!!!

 

[אופירA]

התודה היא לך - שאיפשרת לי לתת

 

[almog2020]

מגנט עם משקל יעד על המקרר

לקחת דף ולרשום עליו את משקל היעד ולהדביק על מגנט שלא אוהבים. לשים על המקרר, ובכל פעם שקמים לנשנש זה הדבר הראשון שרואים. אצלי זה עובד!! טיפ נוסף - יש אצלי 10 בקבוקי מיץ ממותק דיאט בטעמים שונים, מפטל ועד טעמים מיוחדים כמו תות בננה ואשכולית אדומה.. כל פעם שרוצה לנשנש מכינה לעצמי חצי ליטר עם טעם דיי חלש וזה מעביר את הרעב. עוד דבר - לשים מטרה. אצלי זה חודש אוגוסט שיש חתונה במשפחה ויהיו הרבה שלא ראו אותי מלפני הניתוח. זה יכול להיות חג, אירוע, יום הולדת או סתם שיא הקיץ... וכל פעם שבא ששוקולד ובמבה פשוט להזכר במטרה. וטיפ אחרון שעובד עליי מעולה - לעשות הליכה בבוקר ואז אין בכלל חשק לנשנש כי נזכרים בסיוט שעברנו בבוקר על ההליכון. בהצלחה

 

[קוביd1]

רעיונות מקוריים ויישימים

 

[מרים 882]

אני קראתי

וקניתי כמה העתקים לחברותי כדי שיבינו את התהליך שעברתי.
אני מכירה את המחברת,בחורה חביבה ונחמדה.

 

[tzfat]

אני מופניית hypnotized

מהעברית והסיפור ותהליך שהיא עברה שכ״כ דומה להרבה מאיתנו.
חשבתי לכתוב לה (שאגמור לקרוא את הספר).
הספר לא שלי, אני מצפת אבל נוסעת הרבה לאלעד
וחברה שמה אמרה לי על הספר.
את זוכרת כמה עלתה הספר ובאיזה חנות קנית אותו?
מקימי

 

[מרים 882]

קניתי לפני שנתיים ויותר

באחת מחנויות הספרים החרדיות.

 

[anati43]

הזמנתי את הספר און ליין באתר שנקרא

ארון הספרים היהודי. כתוב שעולה 45 שח. מקווה שהאתר פעיל כי עוד לא חזרו אלי.,'