מירב מוחקת את עצמה מהבית במו ידיה. מחפשת כבוד ולא מבינה
שצריך להרויח אותו במעשים וביושר ולא בצעקות ודרישה להצהרות.
היא באה לבית הזה כדי להמשיך משחקי שכונה של הנעורים. לא קוראת את המפה נכון.
אדם שרוצה לשמר את המצב הישן ולא להתקדם ולהשתנות לפי תנאי שטח משתנים, לא יכול להתקדם ולהגיע למשהו בחיים.
חבל שמפילה עצמה לבורות עמוקים. המשפחה באה לצעוק לה תשארי כמו שאת... וזה ממש לא עיצה טובה.
אין לה אמון באף אדם, כל הזמן בוחנת וחושדת בכולם וככה בוחרת בחירות לא נכונות. כולם רוצים בחברתה, גם אביבית אבל היא לא פותחת עצמה לעולם.
מקנאה באביבית, אבל היא לא רצתה להיות מטבח ובזמן שהיא וסימה נשארו לפני כניסת החדשים, הבית היה ברעב מתמיד והן לא העלו שום רעיונות לטפל במצבים האלה כי רצו לעשן ולשבת ולרכל.
שוב, חבל עליה ועל זה שהמשפחה שבאה לתמוך בה נותנים לה עצות אחיתופל.