שרשור צהריים 2 היום ה-76 ב
- פותח הנושא Yalush2
- פורסם בתאריך
יחפהבפארק11
New member
שונאיה יגידו כמובן שהכל בעיני המתבונן ובלה בלה בלה
אוהביה יגידו שהיא הייתה אצילה ויפה ומסוגננת
דיברה באיפוק ולא משנה אם מסכימים איתה או לא,
לפחות היא לא ניפנפה בידיה כמו פרופלור מקוטע, צחקה בפסיכוטיות ונשענה
בהפגנתיות על קובי מחט כאילו שהם חלקו את אותו הסיר בגן.
אז כן, הכל בעיני המתבונן. כל המשחק הזה הוא בעיני המתבונן.
אוהביה יגידו שהיא הייתה אצילה ויפה ומסוגננת
דיברה באיפוק ולא משנה אם מסכימים איתה או לא,
לפחות היא לא ניפנפה בידיה כמו פרופלור מקוטע, צחקה בפסיכוטיות ונשענה
בהפגנתיות על קובי מחט כאילו שהם חלקו את אותו הסיר בגן.
אז כן, הכל בעיני המתבונן. כל המשחק הזה הוא בעיני המתבונן.
רואה בעניים
New member
מריה.
כדרכי, אני נימנע מדו קרב של תגובות ותגובות נגד. מעדיף תגובה אחת מרוכזת.
כל פעם שמריה נותנת את "הצגת הדמעות" שלה, עולות תגובות, טיפשה, מפונקת, מניפולטיבית........ הרי אני הייתי שם, יצאתי, אז למה את לא?
אין מבקר גדול יותר לרועי בנושא היחס שלו למריה, ממני. אבל מעולם לא העברתי עליו ביקורת, מדוע היית ונישארת ילד כאפות. הרי אני......... [ מתנצל מראש, אני לא מעודד לאלימות בשום צורה שהיא. לטוב או לא, זה אני ] לראשון שחשב שאני ילד כאפות בגיל צעיר ממך, נתתי בלוק בראש, עם השנים, מסך מחשב מהסוג הישן החליף את הבלוק ועדיין זה לא הכל.
מריה, הייתה שמחה לשבת אתמול בחיק מישפחה חמה, אוהבת ותומכת לצפות בפרק ההדחה ולהגיד: "אני ממש לא מבינה את הרוסיה הקטנה הזו שמיתבכיינת עכשיו בחדר האח"
לצערנו לא נולדנו שווים, כל אחד והדבשת שלו, ויכולת שונה להיתמודד עם המצב. חלקנו מתמודדים בצורה טובה, חלקנו פחות, וחלק צריכים להגיע להבנה שהם חייבים עזרה חיצונית = מריה.
העובדות, שהגיל המנטלי של מריה לא תואם את הגיל הביולוגי, ושבעז, עדיין צעיר, חסר נסיון בנושא, גם הם מקשות על היציאה מהמצב.
בעיה כספית לא עוצרת את מריה, מלעבור למגורים ניפרדים. בראיה "הילדותית" ? שלה, היא בבית "בכוננות אמא" בתיקווה שיום אחד יקרה מהפך מהשמים, ואמא תקבל אותה בחיבוק ובנשיקה. בלי עזרה מבחוץ, זה יקרה ביום שהשמש תיזרח במערב.
בוקר טוב ויום טוב ושקט לכולנו.
כדרכי, אני נימנע מדו קרב של תגובות ותגובות נגד. מעדיף תגובה אחת מרוכזת.
כל פעם שמריה נותנת את "הצגת הדמעות" שלה, עולות תגובות, טיפשה, מפונקת, מניפולטיבית........ הרי אני הייתי שם, יצאתי, אז למה את לא?
אין מבקר גדול יותר לרועי בנושא היחס שלו למריה, ממני. אבל מעולם לא העברתי עליו ביקורת, מדוע היית ונישארת ילד כאפות. הרי אני......... [ מתנצל מראש, אני לא מעודד לאלימות בשום צורה שהיא. לטוב או לא, זה אני ] לראשון שחשב שאני ילד כאפות בגיל צעיר ממך, נתתי בלוק בראש, עם השנים, מסך מחשב מהסוג הישן החליף את הבלוק ועדיין זה לא הכל.
מריה, הייתה שמחה לשבת אתמול בחיק מישפחה חמה, אוהבת ותומכת לצפות בפרק ההדחה ולהגיד: "אני ממש לא מבינה את הרוסיה הקטנה הזו שמיתבכיינת עכשיו בחדר האח"
לצערנו לא נולדנו שווים, כל אחד והדבשת שלו, ויכולת שונה להיתמודד עם המצב. חלקנו מתמודדים בצורה טובה, חלקנו פחות, וחלק צריכים להגיע להבנה שהם חייבים עזרה חיצונית = מריה.
העובדות, שהגיל המנטלי של מריה לא תואם את הגיל הביולוגי, ושבעז, עדיין צעיר, חסר נסיון בנושא, גם הם מקשות על היציאה מהמצב.
בעיה כספית לא עוצרת את מריה, מלעבור למגורים ניפרדים. בראיה "הילדותית" ? שלה, היא בבית "בכוננות אמא" בתיקווה שיום אחד יקרה מהפך מהשמים, ואמא תקבל אותה בחיבוק ובנשיקה. בלי עזרה מבחוץ, זה יקרה ביום שהשמש תיזרח במערב.
בוקר טוב ויום טוב ושקט לכולנו.
יחפהבפארק11
New member
כן, בהמשך לתגובתי הקודמת, הכל בעיני המתבונן
במשחק כזה שעוסק בבני אדם ולא בכלים עשויים מעץ או מפלסטיק,
גם אנחנו כבני אדם שופטים אותם בעיניים אנושיות. כל אחד והעיניים שלו.
המדד שלי הוא מדד הדמעות שעולות בי באופן בלתי נשלט וחונקות לי את הגרון.
או שיש או שאין.
אמש, הקטע של מריה תפס אותי לא מוכנה.
לא צפיתי את זה.
אני רגילה שהיא כל כך מאופקת, עצורה, כמו ברבי שזה עתה יצאה מחלון ראווה, הולכת באצילות ולא מתערבת בעניינים לא שלה, פתאום נכנסת לחדר האח הגדול ומדברת עם המצלמה כאילו היא חברתה הטובה מהתיכון ומתפרקת מולה בדמעות. אז כן, זה הפתיע אותי. וריגש אותי הרבה יותר מההצגה המבויימת היטב של ישראל בתוך תא העישון ואחר כך בשירותים המטונפים.
אז אני שפטתי את שתי הסיטואציות
מהעיניים שלי. מהבטן שלי והלב שלי.
אין לנו יכולת להשפיע על העיניים של מישהו אחר. כל אחד שופט את אותה הסצינה דרך עיניו הוא. זה המשחק. בדרך כלל, מניסיון חיי, אני יודעת שאדם שלא מתאמץ לרגש ולא חושב לרגש ואין לו שום כוונה לרגש, הוא מרגש יותר.
ואני רוצה להתייחס רגע לתגובתך בנוגע לילד כאפות.
אין לך מושג איך הזדהיתי עם מה שכתבת. אמנם אני כילדה לא זכיתי למעמד של ילדת כאפות, זה שמור לבנים, אבל ילד שהעז להרים עליי יד זכה לנבוט בראש גם אם הנבוט היה גדול ממני. הרמתי אותו והחזרתי. בזמני לא היה מחשב, הכתיבה ביד החליפה את הנבוט.
ובינינו, גם כאן ועכשיו אנחנו בעצם מחליפים מהלומות
לפעמים כואבות לא פחות מכאפה לפרצוף.
במשחק כזה שעוסק בבני אדם ולא בכלים עשויים מעץ או מפלסטיק,
גם אנחנו כבני אדם שופטים אותם בעיניים אנושיות. כל אחד והעיניים שלו.
המדד שלי הוא מדד הדמעות שעולות בי באופן בלתי נשלט וחונקות לי את הגרון.
או שיש או שאין.
אמש, הקטע של מריה תפס אותי לא מוכנה.
לא צפיתי את זה.
אני רגילה שהיא כל כך מאופקת, עצורה, כמו ברבי שזה עתה יצאה מחלון ראווה, הולכת באצילות ולא מתערבת בעניינים לא שלה, פתאום נכנסת לחדר האח הגדול ומדברת עם המצלמה כאילו היא חברתה הטובה מהתיכון ומתפרקת מולה בדמעות. אז כן, זה הפתיע אותי. וריגש אותי הרבה יותר מההצגה המבויימת היטב של ישראל בתוך תא העישון ואחר כך בשירותים המטונפים.
אז אני שפטתי את שתי הסיטואציות
מהעיניים שלי. מהבטן שלי והלב שלי.
אין לנו יכולת להשפיע על העיניים של מישהו אחר. כל אחד שופט את אותה הסצינה דרך עיניו הוא. זה המשחק. בדרך כלל, מניסיון חיי, אני יודעת שאדם שלא מתאמץ לרגש ולא חושב לרגש ואין לו שום כוונה לרגש, הוא מרגש יותר.
ואני רוצה להתייחס רגע לתגובתך בנוגע לילד כאפות.
אין לך מושג איך הזדהיתי עם מה שכתבת. אמנם אני כילדה לא זכיתי למעמד של ילדת כאפות, זה שמור לבנים, אבל ילד שהעז להרים עליי יד זכה לנבוט בראש גם אם הנבוט היה גדול ממני. הרמתי אותו והחזרתי. בזמני לא היה מחשב, הכתיבה ביד החליפה את הנבוט.
ובינינו, גם כאן ועכשיו אנחנו בעצם מחליפים מהלומות
לפעמים כואבות לא פחות מכאפה לפרצוף.
אגב יחפה, בנושא הדמעות .... לא שהאמנתי לדמעות של
מירב... אבל כל מה שאמרה בחדר האח היה נכון.... לגבי הפיאה של אביבית לגבי הפרופורציות של נשים חולות סרטן ....
הצחוק של מירב לדעתי היה מוצדק וזכותה לצחוק.....
לא מצדיקה את ההתנפלות של ישראל עליה.... מה הוא מתערב בכלל?
לא יצא להגנת הבנות שבויישו על ידי אלי אבל על אביבית מגן כאילו נעלב עבורה....
לא שמירב היא כוס התה שלי, אבל הפעם הבנתי אותה.
מירב... אבל כל מה שאמרה בחדר האח היה נכון.... לגבי הפיאה של אביבית לגבי הפרופורציות של נשים חולות סרטן ....
הצחוק של מירב לדעתי היה מוצדק וזכותה לצחוק.....
לא מצדיקה את ההתנפלות של ישראל עליה.... מה הוא מתערב בכלל?
לא יצא להגנת הבנות שבויישו על ידי אלי אבל על אביבית מגן כאילו נעלב עבורה....
לא שמירב היא כוס התה שלי, אבל הפעם הבנתי אותה.
bonbonit11
Member
מסכימה איתך אך יחד עם זאת
הצרחות המטורפות של מירב כשהיתה צריכה בסך הכל לעלות על סולם (ועוד קשורה!) הן גם מוגזמות ביותר ואף אחד לא צחק עליה, להיפך הם עודדו אותה.
בקיצור היא לא רואה את הדבשת של עצמה. מבחינתה היא מושלמת
הצרחות המטורפות של מירב כשהיתה צריכה בסך הכל לעלות על סולם (ועוד קשורה!) הן גם מוגזמות ביותר ואף אחד לא צחק עליה, להיפך הם עודדו אותה.
בקיצור היא לא רואה את הדבשת של עצמה. מבחינתה היא מושלמת
עכשיו ברור. יש את הניסוי הפסיכולוגי שעשו על קופים בעניין חסך
רגשי... "אם התיל ואם המגבת" - בשורה התחתונה גורי הקוף העדיפו לבלות את זמנם עם בובת קוף רכה ומחבקת מאשר עם בובת קוף מעשויה מחוטי ברזל, הגם שהיא אוחזת בבקבוק חלב ממנו הם שותים.
אמא של מריה - גם אם עבדה בפרך וכד' - כנראה לא היה בה טיפת חמלה לתת למריה חום ואהבה. זה תלוי במבנה הנפשי של האם - יש הרבה עניות מרודות שיודעות לנשק ולחבק ולהרעיף מילות אהבה וחיבה ועידוד, תמיכה אוזן קשבת וגב נפשי רגשי, גם אם לשולחן בערב תוגש רק פרוסה אחת עם מרגרינה...
רגשי... "אם התיל ואם המגבת" - בשורה התחתונה גורי הקוף העדיפו לבלות את זמנם עם בובת קוף רכה ומחבקת מאשר עם בובת קוף מעשויה מחוטי ברזל, הגם שהיא אוחזת בבקבוק חלב ממנו הם שותים.
אמא של מריה - גם אם עבדה בפרך וכד' - כנראה לא היה בה טיפת חמלה לתת למריה חום ואהבה. זה תלוי במבנה הנפשי של האם - יש הרבה עניות מרודות שיודעות לנשק ולחבק ולהרעיף מילות אהבה וחיבה ועידוד, תמיכה אוזן קשבת וגב נפשי רגשי, גם אם לשולחן בערב תוגש רק פרוסה אחת עם מרגרינה...
יחפהבפארק11
New member
בדיוק
זה כל כך נכון...
מזכיר לי את הילדות שלי בבית שחיו בו 10 נפשות בשני חדרים קטנים ולא תמיד היה אוכל ובטח שאפשר היה רק לחלום בו על פרי. אבל הוא היה מלא באהבה ובחיבה וההורים העריצו אותנו כי אנחנו ידענו עברית והם לא. אנחנו ידענו לקרוא ולכתוב והם לא. הדבר היחיד שהיה להם לתת לנו זה אהבה. ועם זה צמחנו וגדלנו ובנינו משפחות ובתים וכאחים נשארנו מאוחדים עד היום.
זה כל כך נכון...
מזכיר לי את הילדות שלי בבית שחיו בו 10 נפשות בשני חדרים קטנים ולא תמיד היה אוכל ובטח שאפשר היה רק לחלום בו על פרי. אבל הוא היה מלא באהבה ובחיבה וההורים העריצו אותנו כי אנחנו ידענו עברית והם לא. אנחנו ידענו לקרוא ולכתוב והם לא. הדבר היחיד שהיה להם לתת לנו זה אהבה. ועם זה צמחנו וגדלנו ובנינו משפחות ובתים וכאחים נשארנו מאוחדים עד היום.
מוסכם עלינו שזה ממש ממש לא מספיק, ודווקא כל התגובות שציינת
ברור שיכולות לבוא רק ממי שלמזלו לא חווה חסך רגשי אמיתי, ולא סתם מיעוט של מחמאות, או מיעוט שעות במחיצת ההורה. מריה תיארה ימים ושעות שלה כילדה בת ארבע לבד בבית מול הטלביזיה, לא יודעת מתי אמא תחזור. שובר את הלב.
זאת התעללות רגשית חמורה וברור שלמריה התפתחה נכות רגשית בעקבות ההתעללות בשנותיה הרכות והמעצבות.
בעיות בתקשורת זה רק קצה הקרחון... אאחל לה שתשתקם ותזכה לחוות הרבה אהבה, הערכה ופרנסה בזכות מי שהיא מכאן והלאה.
ברור שיכולות לבוא רק ממי שלמזלו לא חווה חסך רגשי אמיתי, ולא סתם מיעוט של מחמאות, או מיעוט שעות במחיצת ההורה. מריה תיארה ימים ושעות שלה כילדה בת ארבע לבד בבית מול הטלביזיה, לא יודעת מתי אמא תחזור. שובר את הלב.
זאת התעללות רגשית חמורה וברור שלמריה התפתחה נכות רגשית בעקבות ההתעללות בשנותיה הרכות והמעצבות.
בעיות בתקשורת זה רק קצה הקרחון... אאחל לה שתשתקם ותזכה לחוות הרבה אהבה, הערכה ופרנסה בזכות מי שהיא מכאן והלאה.
רואה בעניים
New member
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.