אז מה אני אזכור מהפרק הזה ואכניס לספר הזיכרונות שלי?
וואו
זה היה פרק מהסרטים.
מה לא היה בו?
מריבות, קללות, בכיות, וידוי קורע לב, מסוקים בשמיים, שוקולד, דמעות.
הרבה דמעות.
פרק שלם שסובב סביב איש אחד שבסך הכל רצה לחזור הבייתה בשלום
להיות עם הכלב שלו והסוס שלו והים והגלשן והבין על עצמו שהוא לא בנוי
לחיים במקום סגור עם עוד אנשים ואין לו את היכולת להכיל אותם בדיוק
באותה המידה שלהם אין את היכולת להכיל אותו. הוא החליט לפרוש לפני
שייצאו ממנו כל השדים והרוחות אותם הוא מכיר היטב.
אז אולי הוא התאהב באביבית ואולי אביבית התאהבה בו, אבל סצינות הבכי
לא היו מביישות שום סרט טורקי במיטבו. אפשר לחשוב שאלי עוזב לגולג ומי יודע אם ישוב. אי אפשר להאמין שבעוד 2-3 שבועות הם ייפגשו וייפלו שוב זה לזרועותיה של זו.
בכי קורע לב כזה לא נשמע מאז נופר מור ודנית שנקרעו מזרועותיו של אליאב.
אין לי שום כוונה לחזור על אירועי הפרק, יש כאן חברים שעושים זאת טוב יותר
ובהומור רב יותר. אני בסך הכל מתמקדת באנשים.
אביבית. אין ספק שהיא הדמות הטרגית בכל הסיפור הזה. כמו דמות גרוטסקית בסרט של פליני היא קורעת את עצמה. לובשת ופושטת צורה בכל פרק מחדש.
בוכה ומתייסרת ורגע אחרי צוחקת כמו מטורפת. מתלבשת ומתפשטת, מסתרקת
ושוב משחקת, בוכה ומתייפחת ומסובבת את כולם סביב אצבעה הקטנה.
אשפית הטלוויזיה, הדמות הקומית והטרגית בחבילה אחת. קנה אביבית אחת ותקבל עוד אחת חינם.
וישראל,
ישראל טיפין טיפין חושף טפח ועוד טפח ומגלה שאבא שלו עשה עליו קריעה
ומתקדם עוד צעד לקראת הזכיה. הוא יודע שהוא הזוכה. הוא בונה את צעדיו לאט לאט. למעט ההדחה של מגי, כל המהלכים שלו מתוכננים עד הפרט האחרון. לפחות את זה אני מעריכה. למד איך עושים את זה נכון. למד מה עובד על האנשים. תפרו לו תעודת זהות מהסרטים. הוא יודע שהיא כזאת. רמז עליה למירב.
הפרק הזה הבהיר באופן חד משמעי מי הוא הדייר עליו האח הגדול שם את כל יהבו. יעשה הכל כדי שהצופים יבחרו בו. כל אחד אחר שייבחר זאת תהיה הפתעה גדולה מבחינתו של האח.
ובזמן שהבנות נלחמות על מקומן בבית ועל האמת שלהן, או הצדק או על מה שהן מרגישות, הרי ישראל כבר מתהלך חופשי ומאושר, אוייביו כבר מזמן בביתם, אין עליו איום משום כיוון. אליאב מבחינתו הוא לא פונקציה, הוא לא מוטרד ממנו, אין לו מסות של צועקים או צי של מסוקים.
ובסופו של יום,
למדתי דבר אחד, לא להתרגש מהמריבות שלהם או מהבכיות שלהם או מהצעקות שלהם. דקה אחרי שהם שופכים לאגרים, הם קמים ורוקדים וצוחקים ומוחאים כפיים כאילו לא קרה כלום. הם חיים כרגע בעולם שלהם. לעולם שלהם יש חוקים אחרים.
יש להם קודים אחרים. הזמן שם עומד מלכת בזמן שאצלנו הוא רץ כמו מטורף.
אז אלי קיבל פרק פרידה מהסרטים.
אביבית קיבלה עריכה בהזמנה וישראל קיבל כרטיס לגמר במתנה.
ובסך הכל כולם יצאו טוב בפרק הזה. אין רעים, אין טובים. אין מנצחים ואין מנוצחים. רק אנחנו המפסידים. מפסידים באהבה.
שבוע טוב לכולם!