מסכימה
תמיד טענתי ששני המובילים לגמר ולזכיה, אין להם שום משמעות בבית.
הם לא מניעים שום גלגל ולא מנפיקים שום אירוע.
זה מעניין. ישראל מועמד וודאי כמעט לזכיה בזכות הופעתו והשלטת טרור. כל מי שמתנגד לו זוכה לקיטונות של משפטי מחץ ששותלים אותו באדמה. הוא עושה זאת ברוע וברשעות כיד הדמיון הטובה עליו כפי שלמד ברחוב וכפי שלמד בחייו ההישרדותיים. לכן, שומר נפשו ירחק. הצופים אוהבים את סיפור חייו, הבנות אוהבות את המראה שלו וכנראה גם הבנים ובמיוחד האח הגדול, כך שדרכו לגמר
ואף לזכיה, די סלולה. אבל מבחינת התרומה לדינמיקה בבית? כלום.
כנ"ל אליאב.
פשוט מריצים אותו לגמר ולזכיה כשהוא בעצם משקיף מהאו"ם. אין לו שום עניין בכוחות הרוחשים בתוך הבית. אין לו שום עניין להיות בצד זה או אחר. הוא בסך הכל רוצה לעבור את היום בשלום ולשכשך את רגליו בבריכה ולטבול בג'קוזי.
ללכת לישון מוקדם, להשתמש בכל טריק טלוויזיוני שהוא ראה אי פעם באח הגדול, שם בנדנה על הראש וגרביים על הרגליים, מדבר בעברית עילגת תוך שיבוש לשוני
מורגש ומנסה להצחיק. שום דבר משיבושי הלשון שלו לא תפס.
עם הטעות הראשונה שלו במשחק הוא גם חטף על הראש מסימה ואחר כך ממירב. עכשיו הוא נזהר. מיהר להשלים עם מירב וממשיך לא לעשות כלום. אין לו שום משקל ביחסי הכוחות בבית. גם הוא כמו ישראל לא מניע כלום. אם הוא יודח, אף אחד לא ירגיש.
לעומת שני הוותיקים הללו המועמדים לזכיה,
אלי
ברצותו יכול להבעיר את הבית בשנייה.
זה כל ההבדל.