ג'יימס, we've only just Begun...
זה היה ה
שיר האהוב על פייג' (ניקולט שרידן) בנוטס לנדינג, שאני בספק אם יש פה אולי פרט לאחד אנשים שהכירו את הסידרה.
לא קראתי את ההודעה שלך , רק אחרי שכתבתי את שלי בשרשור .... וכצפוי - כתבנו כמה דברים זהים לחלוטין !!!
לגבי סעיף ב', על קתרין , מסכים איתך לחלוטין (לא היה לי מספיק זמן לכתוב את זה) ... הביאו אותה בתור אנקדוטה, היא הייתה מגעילה, ביצ'ית, לא מפרגנת (אבל האמת - אולי זה טוב , להראות שגם עבור פרק סיום - הקלישאה שכולם הם טובי לב, ומדיפי מלוקקות - זה לא תמיד הולך.
לגבי הקטע שהיא לא מעדיפה נשים - אני (בכוח) העדפתי לראות את זה כקריצה , וכהמשך קלאסי למסורת של מארק צ'רי לא לדון בעניינים בכובד ראש.
הנה , ה"הנעה" בין המגדריות בין אהבת גברים או נשים ,היא קלילה ביותר, והיא ענייני של החלטה, או גחמה רגעית. בהחלט לא משהו מעמיק שצריך לדון בו בכובד ראש.
רוחות מהעבר - לא אהבתי , כנראה כי זה היה מלווה בעיקר בקטע שנראה כמו דה זה' וו מפינאלה של עונות קודמות...סוזן עוזבת את השכונה.
לא הראו את העתיד של סוזן כנראה .. כי יותר עתיד מזה , והפילטרים של ה High Defenition יישלחו יד בנפשם . (לא , סתם , חנופה למנהלת הפורום תמיד הייתה דבר חיובי).
מרתה הובר נראתה ממש צעירה , יחסית לעונה הראשונה, לזכרוני, עד שנראה כאילו צילמו את הסצינה הזו בעבר).
רוח הרפאים היחידה שהייתה מוצדקת - היא מארי אליס- כמתבוננת על השכונה. את
זה אהבתי.
הפלאשבק עם מארי אליס ומרתה הובר , לא תרם הרבה.. חשבתי שבמהלך הפרק לאט לאט ייחשף סוד נוסף רלוונטי , אבל ה"תגלית" בסצינה הראשונה, הייתה מאוד מינורית וזניחה.
שניות הסיום - כתבתי גם אני - מאוד תלושות , מוציאות מהפוקוס של גיבורות הסידרה ומהטעם שנשאר. זה היה מיותר . ברור למה זה נעשה, מתוך מחשבה אמירתית כלשהי, אבל האמירה הייתה מיותרת ומחלישה.
אני גם לא חושב שמהות הסידרה היא על "סוד"... אלא , כמו שלדעתי היה בסצינה אחת בפרקים האלה - על "ייאוש" , והמעשים שאנחנו עושים או חושבים לעשות מתוך הנואשות הזו שמשתלטת לפעמים על החיים,
ובגינה שם הסידרה.
לא אהבתי את העתיד של אף אחת ומבחינתי זה היה מיותר.
לפתוח עם קארן מקלאסקי... להראות את זה שסוף סוף היא התקבלה כ"חברה" בשכונה (שזה באמת משהו שנשאר מהעונה הראשונה.. באמת PAYBACK מטורף , שאהבתי, כאילו מארק צ'רי חיכה מהעונה הראשונה, בה גב' מקלאסקי תמיד הייתה על תקן השכנה ה"שימושית" - להפוך אותה ללב ולנכס צאן ברזל שהיא ראויה לו.
המשפט היה נחמד ובאויירה מדוייקת , שום דבר נחפז מדי , גם אם אפשר להעיר על חוסר אמינות כמובן ,סצינת הסיום ברחוב של לינט וטום,
החולצה המשובצת הצבעונית של מרתה הובר , בדיחות הנכנסים של לי-
הכל היה good ol' עקרות . היה מעולה.
אחרי הפרק הראשון ששודר - גם המילה שאני כתבתי - היא - "שלמות" . גם אם בראיה ניתוחית זה לא - זו ההרגשה שנותרתי איתה.
ואוהב את כולכם ?
הלו, גם אני כתבתי . מה קורה פה.
קלישאתיים אנחנו.
הותשתי