אני מודה שלא ציפיתי לזה
או במילה אחת ואחרת - וואו.
***************************************
הפרק מתחיל בצורה חמודה עם סיקוונס ההתאהבות ההומוריסטי של ההורים של קלרה. לא אהבתי בכלל בכלל את הצורה בה דוחפים לה את הספר בכל חור, זה לא הפרק הראשון שהספר הזה מופיע ואני ממש מקווה שיש לו איזו חשיבות אדירה שאני לא מסוגלת לנחש כרגע, אחרת זאת האכלה בכפית המוגזמת ביותר בהיסטוריה (או משהו כזה).
ההתלהבות של קלרה כובשת, אולי יותר נכון לומר ההקסמות שלה. אהבתי שהיא לא מצליחה לבחור מקום/זמן. גם תמיד כיף לראות איך ההתלהבות של הדוקטור נדלקת כשיש לו מישהו/מישהי להראות לו דברים.
קלרה ממשיכה בקו הטוב של בחורה מגובשת שיודעת מיהי ולא מתרגשת מתארים כמו "מלכת השנים". היא רואה ילדה קטנה. אני כן יכולה לדמיין מלוות עבר מתרגשות/מתבלבלות מהתואר בהתחלה.
בדומה יותר לדונה בהחלט אפשר לומר כבר שקלרה מגיעה לטארדיס מגובשת. האישיות שלה לא מתעצבת בעקבות המסעות עם הדוקטור, בניגוד לכמה וכמה מלוות אחרות. הכוונה היא לא שזה לא ישפיע עליה, לא יעשיר אותה או שהיא לא מתרגשת, אלא שיש לה כבר אופי מאוד מגובש משלה ולכן היא גם יכולה להגיב בדרכה שלה על דברים ולא רק לעקוב אחרי מה שהדוקטור עושה ואומר.
שני קטעים שהופכים את הפרק הזה לפרק קלאסי נהדר של הדוקטור - הקטע שבו הוא מדבר עם מרי ומסביר לה כמה היא תוצר מיוחד של היקום והקטע שבו הוא מדבר על עצמו מול "האל". מודה שהתרגשתי. אלו תמיד הקטעי דוקטור שמוציאים ממני את האמוציות...
ה"אל" לעומת זאת (dare i say it?) הזכיר לי בעיקר דלעת גדולה כתומה ומרושעת. הוא היה ממש מגוחך ולא מפחיד בעיני ובכלל, המפלצות בעידן מופאט פשוט לא מפחידות על גבול המגוכחות. זה כבר עצבן אותי (שוב) בתחילת הפרק כשכל החייזרים שרואים ללא יוצא מן הכלל יצרו בי בעיקר צוויחת "קוואי" שהחזקתי בכח בכדי לא להעיר את בני הבית...
החייזרית שמתקשרת בנביחות? בסדרה אחרת הייתי אומרת "פאתטי", אבל זה הדוקטור, אז נסתפק בזה שהיקום מספיק גדול כדי שיהיה בו גם גזע כזה ונקווה שהוא לא יופיע שוב.
בקיצור בחשבון החייזרים והמפלצות - סאקס ביג טיים. מזל שלא הופיעו גם הדלאקס פליימוביל יחד עם הדלעת הענק... מצד שני - אהבתי מאוד את רעיון מלכת השנים והדוקטור וקלרה היו שניהם מופלאים בהחלט.
הדבר הכי נהדר בפרק היה כמובן המוזיקה. השירים עצמם היו נהדרים בעיני (לא הספקתי לקלוט בקרדיטים - מי הלחין?) ובכלל כל הקונספט של תקשור עם האלים באמצעות השירה, העברת ההיסטוריה מדור לדור באמצעות שיר והעובדה שהיה שיר שפותח את הדלת בכלל היסטרית
כן, גם היו מספיק קטעי דוקטור קלאסיים משעשעים כמו העובדה שהוא צריך להסביר שהדלת "ממש ממש כבדה באופן יוצא דופן". חס וחלילה שנפקפק בגבריות שלך דוקטור
והקטע של קלרה שחושבת שהטארדיס לא אוהבת אותה. ענק!
אגב, אם זה לא סתם פאנץ ואם היא צודקת - אז זה חשוב וגם מעניין ובהחלט צריך לבדוק אם זה משהו שחוזר על עצמו. וכן קלרה היא "בלתי אפשרית" (לא, ואתה הגיוני לגמרי) ואין לנו אפילו קצה של רמז למהי בדיוק וזה נהדר. הדבר היחיד שאפשר להגיד עליה בוודאות כרגע זה שיש לה תסביך אמא קשה שגם הוא נדחף לנו לגרון בעוצמה גבוהה מדי ולכן גם כאן אני ממש מקווה שזה נורא חשוב ולא סתם כתיבה מחורבנת.
בטח היו המון דברים שפספסתי. צפיה שנייה - כנאה מחר. לילה טוב.