מרענן להיחשף לדעות של נשים...
...שלא קוברות את ראשן בחול ומנערות מעצמן כל אחריות שהיא.
בכל הזדמנות שבה הועלה הנושא הזה, שמעתי מבחורות/נשים דעות המנוסחות באופן שונה, אך שניתן לתמצת אותן במשפט אחד: "זכותי להתלבש איך שאני רואה לנכון ואין זו זכותו של אף אחד להעיר לי על כך מעצם העובדה שזו זכותי להתלבש איך שאני רוצה".
משום מה, נשים/בחורות רבות מאמינות שמותר להן לעשות הכול ולצאת מזה בשלום (כמו שאומרים, to get away with it). מסיבות שאינן ברורות לי, הן לא מבינות שכל מעשה שלנו (בין אם טוב או רע) גורר אחריו השלכות (בין אם שליליות או חיוביות). הרי מה יותר פשוט מההגיון הבא: אם תלבשי בגדים חשופים, תמשכי תשומת לב, נקודה. בין אם תשומת הלב הזו תהיה חיובית או שלילית, תלוי באנשים אחרים ואת לא יכולה לשלוט עליהם. אך עליך להיות מודעת לכך שאת תמשכי תשומת לב. כפי שאמרו לפניי, את חייבת לקחת אחריות על מעשיך ולשאת בתוצאות.
אולי אסטה מעט מהנושא, אך אביא דוגמה אישית: כשאני מחליטה לצאת החוצה בחצאית מיני או עם מחשוף מעט יותר "נדיב" מהרגיל (לעולם לא גם וגם - יש סקסי ויש זול), אני יודעת - טרם צאתי מהבית - שאני אספוג מבטים והערות - חלקם חיוביים וחלקם שליליים (כמו למשל במקרה עם אנשים דתיים). אני מודעת לזה, אני מקבלת את זה, אני מוכנה לספוג את זה. יתרה מזאת, אני עושה את זה במודע - אני מתלבשת לעיתים מעט יותר חושפני בשביל למשוך תשומת לב. כמובן, שאני רוצה את תשומת הלב החיובית, אך אני מוכנה לכך שאני יכולה גם לקבל תשומת לב שלילית. לעולם לא אעלב על גבר שיבהה ברגליים או בחזה שלי, אם החלטתי לחשוף אותם. גם לא אעלב מאנשים דתיים שיפנו את מבטם על מנת לא להסתכל עליי. על אותו משקל, לעולם לא אלך לעבודה, לדייט ראשון-שני, לאירוע משפחתי וכד' בבגדים (יחסית... שוב, כי אני לא נוהגת להתלבש באופן פרובוקטיבי כלל וכלל) חשופים, כי אני לא מוכנה להתמודד עם אותן הערות ואותם מבטים בסביבה הזו, אני לא מוכנה שאנשים מסוימים "יכירו" אותי באופן כזה.
בשורה התחתונה, נשגב מבינתי מדוע כל כך הרבה נשים לא מוכנות להודות בכך שהן מתלבשות באופן פרובוקטיבי על מנת למשוך תשומת לב. בסופו של דבר, אין שום דבר רע ברצון לקבל תשומת לב! אני מאמינה שזה אפילו צורך בסיסי של כל בן אנוש. אז למה להתכחש לזה?