סכנה

Purple Mushroom

New member
זהירות בדרכים.

אני גם, דוגמא מהיום אני חושב או מאתמול, גם בתחנת רכבת צפון, ארלוזרוב, קו 10, הלכתי על הכביש, קרוב לאוטובוס, כדי לתפוס מקום טוב באמצע, ואישה אחת העירה לי על זה.
חושב על זה גם כ"מחנך" כבייביסיטר לילדה בת 4. (מזמן לא הייתי שם), לזהירות בדרכים. הרבה פעמים מוצא את עצמי הולך על הכביש, בשולי הכביש אמנם, אבל עדיין.

לא אוהב סכנה, אוהב להיות בטוח, רוב הזמן.
יש לי מקרה אינדבדואלי וספיצפי לי, קשור במערכת בריאות הנפש ככל הנראה,
היה לי מקרה, לא רוצה להרחיב כאן, אבל היה לי מקרה בגיל 22.5, שבו כביכול הייתי צריך למות\נהפכתי לסוג של מוטציה, וכל יום אני חושב שאני קרוב למוות.
הרחבתי על זה בבלוג שלי ב-3 רשומות שונות, עד ספטמבר 2011, או משהו כזה, ב2012, לא היה לי טיימינג טוב לכתוב על זה כ14 שנים אחרי המקרה. מתכוון לכתוב על זה בחודש אלול, כמעט 15 שנים אחרי, אם עדיין אחיה.
 
את התבלבלת כנראה .. זה שאר הנהגים שחיים על הקצה כשאת נוהגת לידם בכביש


או כמו שמישהי פעם אמרה לי שכל מי שנוסע איתה ישר חוזר בתשובה כי הוא כל הנסיעה ממלמל את שמע ישראל ותפילת הדרך
 

EdisonGirl

New member
היה לי אחד כזה, טרמפיסט דתי שלקחתי

הייתי בטוחה שהוא מתפלל להגיע בשלום בעוד אני דוהרת על *&^ קמ"ש. צונזר, כי אתם לא באמת רוצים לדעת
 

גילושיט

New member
לא לא

אני נוהגת סבבה, לא מהר וזהירה מאוד (כמו בחורה קיצר)
אבל אני בהחלט מרגישה שאני חיה על הקצה עם כל הנהגים המטורפים שסביבי


זה שאני לא יודעת לחנות לא מסכן אף אחד..
 

EdisonGirl

New member
שרשור מעולה!


אני אמצע בקטע הזה של סכנות. יש דברים די פסיכיים שאני נזהרת מהם- חיידקים וכאלה..
אני גם יכולה להיות ממש פחדנית לפעמים, כשאני חוששת לחטוף צלקת או למות ממשהו, שלא בהכרח מתים ממנו..

לעומת זאת, מאז שאני ילדה הייתי מלווה ברגל את כל החברות שלי לבתים שלהם וחוזרת לבד, הייתי צועדת על חוף הים עם כל מיני אנשים מוזרים שאני לא מכירה ומדברת איתם- למשל: ערבי שהשתחרר מהכלא על עוון רצח והתחיל לספר לי איך זה במשפחה שלהם- כל הקטע הזה עם נקמות דמים וכאלה.. עם עברית די קלוקלת. הוא אפילו לא הצליח לבטא נכון את השם שלי, וזה ממש הצחיק אותי.

אפשר לומר שאני חוששת רק מסכנות מיידיות. כשלא ניתן לראות את המוות ממש מוחשי בעיניים, אני לא רואה אותו בכלל...
אני מאוהבת בגבהים כל עוד אני מוגנת ולא עלולה ליפול אל מותי, כך למשל אשמח לעלות על ה"אנקונדה", אבל לא אעז להיכנס לרכבת הרים, כי כבר ניסיתי את זה פעם אחת וכמעט עפתי אל מחוץ לקרון. ה"כמעט" הזה ממש הספיק לי.
לעומת זאת, בטיולים בתקופת התיכון כשהיינו הולכים סמוך לתהום וביקשו להיזהר שלא לדרדר אבנים, אני דילגתי לי בקלילות ועקפתי את כולם. זה הבהיל אחרים, אבל מה שחשוב זה ש*אני* לא ראיתי את המוות בזה. הרגשתי מספיק שולטת בעיניינים.

עוד תחום שאני מרגישה שאני שולטת בו, ולכן לא חוששת ממנו - נהיגה

אני נוהגת ממש על הקצה כל עוד אני יכולה. עוקפת על ימין ועל שמאל, נוסעת במהירויות גבוהות ומשתחלת בין רכבים תוך חישוב התיזמון המושלם. כל מי שנסע איתי אי פעם (כולל גברים שאוהבים לנהוג, כי היו גם כאלו שממש חששו לחיהם. כן, גברים.. קשוחים כאלה..
) תמיד מכנים אותי נהגת שודים ואני גאה בזה...
 
היום!!!

נסענו אני וידיד שלי למבחן על האופנוע המהמם שלו (ימאה xj) והגענו ל175 קמ״ש, היה הכי מדהים שיש!:)
בכללי אוהבת אופנועים ממש, אוהבת סנפלינג, טיפוס קירות, טרקים בחול וטיולים מאתגרים בארץ.
אני אוהבת גם צלילה או עם בלונים או עם שנורקל, בעיקרון זה לא כזה מסוכן, זה פשוט פחד שהצלחתי להגבר עליו, הפחד מהמעמקים והכרישים (תצחקו תצחקו אבל זה הפחיד אותי עד לפני 3 שנים בערך).
כמובן שאופנוע ים גם בא בחשבון:)
ולכל העיניין עם החשמל והמים והלחצות בלי לשים לב.. לגמרי אני.. פשוט קשה לי ליחס לזה חשיבות... אין לי כוח ללכת לשים נעלי בית כדי לכבות את הדוד.
 
למעלה