העולם שאנחנו חיים בו היום
הוא ממש לא אותו עולם שחיינו בו כשהיינו ילדים, ולכן ההשוואה בעיני היא לא נכונה, כמו הרצון לגדל היום את הילדים שלנו כמו שאנחנו גדלנו לפני 30 שנה.
לא הכל רע במסכים, ולדעתי מה שחשוב לשמור עליו הוא המינון והתוכן.
כל עוד הילדים עושים מגוון של פעילויות, כולל פעילות גופנית וחברתית, אין לי בעיה שיראו גם מסכים. גם אני אוהבת לראות טלויזיה בסוף היום. זה מרגיע אותי.
אהבתי לראות טלויזיה גם כשהייתי ילדה, בעיקר בחופשים.
ומה שאני עוד רוצה להוסיף, וזו נקודה מאוד חשובה בעיני - זה מאוד תלוי אופי הילד.
הבת הגדולה שלי מעולם לא שיחקה משחקי דמיון לבדה. גם לא כשהייתה קטנה ולא היו כמעט מסכים. זה האופי שלה. היא אתלטית בעיקר וזה מה שהיא אוהבת לעשות. האחים שלה, שהרי גדלו באותו בית עם אותו חינוך ומינון של מסכים, משחקים המון משחקי דמיון ויש להם גם את היכולת והרצון לעשות את זה לבד.
זו אחת הסיבות אגב, שהיה לי יותר קל להישאר עם השלישי בבית כלכך הרבה זמן, כי הוא פשוט העסיק את עצמו וזה היה נפלא.
ולגבי נסיעות באוטו .... מודה שקשה לי עם זה, כי אני אוהבת מאוד מאוד לבהות בנוף ובאמת עשיתי זאת כילדה .... ניסינו את זה, וזה היה מאוד קשה - שלושה ילדים קטנים מאחורה כלכך הרבה שעות ... אז מה שקרה הוא שנמנענו מלנסוע רחוק בגלל זה. שנה שעברה החלטנו ללכת על ROAD TRIP ראשון גדול וארוך ואכן קנינו שני מסכי דיוידי לאוטו - ת ע נ ו ג!
הם רואים כולם את אותם הסרטים והנסיעה עוברת בשקט ובנועם. כל פעם ילד אחר בוחר את הסרט, והם דווקא כן מדברים בינם תוך כדי וצוחקים ובלה בלה. אולי חצי נחמה.
ולסיום - לפני כמה זמן שמעתי שבקרוב כנראה הולכים להפסיק ללמד לכתוב (או שכבר עושים את זה איפושהו) כי החליטו שהילדים צריכים ללמוד להקליד יותר מאשר לכתוב כי בעתיד לא יהיה בזה צורך ....
