אכילת יתר.
לי ברור שיש פה אלמנט רגשי/נפשי מאוד גדול.
כלומר אני אוכלת לא בגלל שהגוף באמת זקוק לאוכל, או בגלל רעב אמיתי, אלא כהתמודדות עם מצבים רגשיים.
אבל איזה מצב רגשי?
מה עומד בבסיס?
האם לדעתכם, יש איזה שמצב רגשי אחד שמהווה טריגר מרכזי לאכילת יתר? או שיש כמה ,ואכילת יתר היא מנגנון כללי להתמודד עם מגוון רגשות קשים?
אז איך אתם מתמודדים? מה הפעולות שעוזרות לכם לא להשתמש באכילת יתר כמנגנון התמודדות?
אשמח לקרוא את מחשבותיכם וניסיונכם בנושא.
ובחוץ, כשיש פעילות אחרת, האוכל לא כ"כ מעניין אותי. רק בבית! אבל כתוצאה מזה, הבית שלי וחיי המשפחה נהיו מוזנחים. אני כאילו כל הזמן מנסה להימנע מהבית וברור שזה לא הפתרון. איך חיים בשלום עם הבית?
