כתבות

[pcper]

והנה עוד על מתעמלות יהודיות שהיו באולימפיאדת

אמסטרדם ונספו בשואה.

http://education.yadvashem.org/pg/blog/yadva/read/12913/-----1928
לזכרן

 

[avi13885]

כתבות

 

[הפסימיסט1]

אבי אתה פרסמת בזמנו את טבלת ההימורים שלנו לא?

יש לך לינק שנראה איך פגענו?

 

[avi13885]

לא אני אבל הנה לינקים

ישראלים
https://docs.google.com/spreadsheet/ccc?key=0AlNwcgVtHpMFdEVIYTM4d2pmdzBQSlRXUHRzd0o0b1E#gid=0

ישראלים ושאר העולם
https://docs.google.com/spreadsheet/ccc?key=0AlNwcgVtHpMFdHJrNzZRWnFwTENNcGwwUDc1RF9kU1E#gid=0

 

[הפסימיסט1]

מעניין להזכר כמה אופטימיים היינו כולנו

מתוך 14 מהמרים - חלקם בעלי ידע לא מבוטל בספורט אולימפי וכמה מהם כולל החתום מטה בעלי מוניטין של פסימיסטים מובהקים - שניים הימרו על מדלייה אחת, שבעה על שתי מדליות, ארבעה על שלוש מדליות ואחד (בנץ) על לא פחות משש מדליות! מעניין לראות איך תראה טבלה דומה בעוד שש שנים. אני בטוח שכולנו נהיה זהירים בהרבה.

 

[מזמר הצודקים2]

זה נבון מאוד להיות פסמיסט בתחום המדיני

כפי שהיו אגב, מכונני מדינת ישראל ובהם הבולט בן גוריון. - כלומר עם אישיות של "פסימיות מובנית זהירה".

אבל בתחום הספורט להיות פסימי, למרות שזה הכי קל להמר על חוסר הצלחה, זה די מעקר את המושג "אהדה".
כי אוהד בעקרון מובל מאופטימיות ולו זהירה. (אני לא מדבר על אלה שלא מסוגלים להכיל ביקורת)
אנחנו כאוהדים שואפים ליותר ממה שהציגו לפנינו..

ברור שההימור המושכל ביותר כבר עכשיו לריו יהיה להגיד בין 0 ל 1 מדליות.
אבל עם פסימיות כללית, זה לא מעניין כל כך לעקוב.

כתב כאן הפסימיסט1 שאם התחושה שלו תמשך הוא ישקול לא לעקוב אחרי הנבחרת בעוד 4 שנים.

 

[הפסימיסט1]

להיפך אוהדים אמיתיים הם תמיד הפסימיסטים ביותר

בעיקר אוהדים של קבוצות למודות סבל כמו המשלחת האולימפית של ישראל - האוהד המצוי כשקבוצתו מובילה 2:0 במשחק גמר הגביע חמש דקות לסוף פשוט רואה בעיני רוחו איך הקבוצה השנייה מייד הולכת להבקיע שלושה גולים ולגנוב את הגביע. חייבים להוריד ציפיות אחרת קשה מאוד להתמודד עם אכזבות. כמובן כשהמציאות גרועה גם מהציפיות של הפסימיסטים המובהקים ביותר (נניח הקבוצה השנייה מבקיעה שמונה גולים בחמש הדקות הללו) - זוהי סיבה לדאגה וזה מה שקרה באולימפיאדה הזאת.

אשר לעוד ארבע שנים - אני חושב שזה יהיה מצוין אם תהיה איזו דרך להפריד בין החוויה העילאית והנהדרת של המעקב אחר אולימפיאדת שאר העולם - בעיקר המקצועות המצטלמים היטב כמו אתלטיקה ושחייה על כל גיבורי העל שלהם - לבין החוויה המדכדכת, המתסכלת ומלאת האכזבות בציפיות שמתנפצות תמיד אל המשוכה הראשונה או השנייה הידועות בתור מעקב אחרי המשלחת האולימפית הישראלית - ובוודאי כשמודבר בענפי השיט האיזוטריים והבלתי צפיים בעליל (פלוס תחזיות רוחות יומיות) שבהם משתתפים ספורטאינו. יהיה מצוין אם אפשר יהיה להפריד בין השניים. לצפות שבועיים באולימפיאדת שאר העולם בלי לדעת דבר על ספורטאינו ואז בשבועיים הבאים אחרי שנגמרה האולימפיאדה של הגדולים לקבל הקלטות של כל התחרויות שלנו (אם אפשר בניכוי הפשלות הגדולות ביותר - נפילות חוזרות ונשנות ממכשירי התעמלות, גניבת נעליים וכו') ולראות מה נסגר אצלנו. אני לא אעקוב אחר הנבחרת רק אם אצליח לאמץ לי נבחרת חדשה, במשחקים האלה ניסיתי את זה קצת עם הבריטים אבל זה לא הצליח, הלב נשאר עם הישראלים.

אגב אני חושב שבן גוריון דווקא היה אופטימסט גדול. לפני הכרזת המדינה ההערכות הכי אופטימיות לגבי סיכויי הנצחון במלחמה כוללת עם הערבים היו חמישים חמישים והוא בכל זאת החליט ללכת על זה למרות הסיכון העצום. אבל זה לפורום אחר.

 

[מזמר הצודקים2]

תראה, טמקא וואלה יעשו כל מאמץ לייצר תודעה של

הלקאה עצמית, נמיכות רוח וכו'- תופעת הריקבון הזו בתקשורת הישראלית(ובהחלט לא רק בספורט) איננה חדשה. מכנים זאת בעגה- דקדנס.
אולי כפי שאתה אומר בין לבין ש"בגלל הלב", יצא לך להחשף למדיה קצת יותר מורכבת.

אבל קראתי אותך נכון?"ואני מצטט : אני לא אעקוב אחר הנבחרת .. אם אצליח לאמץ לי נבחרת חדשה"

אתה מסוגל להספיק לאהוד את הנבחרת ולהעדיף נבחרת אחרת?..
זה כבר של בינך ובינך, עד כמה אתה רואה עצמך ישראלי ב"אש ובמים".



בן גוריון היה פסימיסט ע"פ הגדרה, הוא השתחרר כמו אגב ז'בוטינסקי מהתודעה הרומנטית שאפפה אותם עת הגיעו בשנים הראשונות לארץ עם משאלות לב נאות של "דו קיום בהסכמה".
הפסימיות הזהירה שלו איפשרה להיות גם מצד שני אופטימי ולצפצף על "אנשי הבטחון" או כל מיני חיים וייצמנים, ואפילו על ראשי הממשל האמריקני שניסו לא רק לפני קום המדינה להניח לנו מקלות מתחת לגלגלים.
כך אגב, בגין בהפצצת הכור העיראקי אחרי אזהרות הגנרלים והשמעון פרס, אבל זה אכן לדיון אחר.

 

[JonJon9]

לדעתי,

אני מודה שאני מאוכזב מההישגים של המשלחת, אף על פי שמרביתם עשו הישגים סבירים ואף טובים מעל למצופה (אבל מה לעשות, אכזבה היא חזקה יותר משביעות רצון, בייחוד שהפעם לא היו מדליות).
נכון שיש ספורטאים שהם הרבה יותר מלהיבים בהישגים שלהם לעומת הספורטאים שלנו,
אבל בסופו של דבר, מה שהכי מעניין/מרגש/מעורר באולימפיאדות, עם כל הכבוד לבולט או לפלפס, זה לראות מה שהספורטאים שלנו עושים- למרות שההישגים הם בראש ובראשונה שלהם, הרי שכל ספורטאי באולימפיאדה הוא שגריר של ארצו (הדגל וההמנון בטקסי המדליות, דגלי המדינות המופיעים במסכים בזמן הצגת כל אתלט), ועצם זה שרואים אותנו, את המדינה הקטנה שלנו, באירוע כל כך גדול, זה כבר עושה משהו (גם אם אתה יודע שהוא יפסיד תוך 30 שניות או יגיע אחרון). זה בדיוק כמו שאמא תהיה גאה בכך שהילד שלה התחיל ללכת, וזה לא מעניין אותה שהבן של השכנה, שהוא באותו גיל כמו שלה, עשה את זה כבר לפני חצי שנה.
מצד שני, אני לא אוהד את הנבחרת שלנו רק בגלל עצם ההשתתפות במפעל הזה, אלא גם מפני שאני יודע שיש מבניהם תותחים, שמסוגלים ברגע האמת להפציץ ולהביא לנו גאווה בפודיום. מטבעי אני אדם אופטימי, ומאמין שבריו יהיה יותר טוב.
בשורה התחתונה, למרות שאכלתי את הלב לא מעט במשחקים הללו (וגם בקודמים), אני תמיד אהיה עם המשלחת שלנו, בגלל הרגש ובגלל הפוטנציאל ההישגי.

 

[uma cuica]

 

[trilliane]

מסכימה עם הכול פרט לאכזבה

אני לא מאוכזבת מהמשלחת, רק מתבאסת בשבילם ואיתם. הייתי רוצה (והם יותר) שיצליחו יותר, וניסו, ולא הצליחו, וחבל, אבל לא קרה שום אסון. זה ספורט וזה טיבו והלוואי שהביקורות שמושמעות עכשיו ינותבו למקום יעיל ולא יתמסמסו כרגיל.

 

[BentzWatchJudo]

מי שם אותך לקבוע מי הוא אוהד אמיתי?

לדעתי אוהד אמיתי תומך גם וקודם כל אחרי אכזבות וגם בשגרה האפורה.

 

[trilliane]

 

[aaa123]

אני לא מסכים

ולדעתי ההימור המושכל ביותר לפני האולימפיאדה היה 1-2 מדליות,וזה גם ההימור שלי לגבי האולימפיאדה הבאה(אני לא אומר שלא יכול להיות 0 וזה כמובן ענין של מזל,ואני לא חושב שישראל בירידה לעומת אולימפיאדות קודמות בהם השגנו 1-2 מדליות).


מספר ספורטאים היו קרובים למדליה באולימפיאדת לונדון.

דוגמאות:

1)קשה היה לחזות מראש ששלזינגר תיפצע(פציעה שכנראה הכריעה כי למרות הפציעה היא נתנה ליריבה שזכתה בארד מאבק קשה).
2)אנדי רם ויוני ארליך היו קרובים לנצח את האחים בריאן שזכו בזהב.
3)לי קורזיץ היתה יכולה לזכות במדליה בתנאי רוח קצת אחרים.
4)אלכס שטילוב לא היה רחוק ממדלית ארד בקרקע ,והוא לא היה יכול לדעת מראש שאין לו סיכוי.

 

[הפסימיסט1]

ההבדל בין קרובים למדליה ובין מדליה אינו מקרי

ולמרות שהוא נראה קטן הוא לא קטן בכלל. אין דוגמא טובה מאשר טניס. אנדיוני היו קרובים לנצח את האחים בריאן? אולי. אבל הם לא ניצחו אותם ולא לקחו מהם אפילו מערכה ולא במקרה. כל מי שעוקב אחרי טניס יודע שאין ספור פעמים שחקנים עם דירוג נמוך יותר מגיעים קרוב לפעמים לוקחים מערכה או שניים ולעתים אפילו נקודות משחק אבל כשהם משחקים נגד שחקנים מהטופ 3 בסוף דווקא אלה שבשלישייה הראשונה לקחו. וזה לא מקרה. יש להם בדיוק את מה שצריך כדי לנצח את הנקודות החשובות האלה אפילו אם זה נראה קרוב. לצונגה לדוגמא היו אולי ארבע או חמש נקודות משחק נגד נובאק דג'וקוביץ בחצי הגמר הרולאן גארוס ובכל זאת כצפוי דג'וקוביץ ולא צונגה ניצח. וככה זה בדרך כלל עם נדאל ופדרר (כמובן שלעתים נדירות מאוד גם יש מישהו שמצליח לנצח אותם) ובזוגות זה האחים בראיין.
שלזינגר ממש לא נתנה קרב קשה, היא הייתה פאסיבית והסלובנית הייתה עדיפה ממנה לכל אורך הקרב וגם בלי פציעה לדעתי לשלזינגר היה סיכוי נמוך לנצח אותה. אשר ללי - . אני מסכים שזה היה סביר לגמרי לחזות שלי תיקח מדליה אבל אני עדיין לא לגמרי מבין את עניין הרוח. רוב ימי התחרות הייתה רוח חזקה הסיכויים שבכל ששת ימי התחרות ללא יוצא מן הכלל תהיה רוח חזקה הם לא עצומים בשום מקום. אני עדיין לא מבין איך לי לקחה בכזאת קלות את שתי אליפויות העולם ורצף המדליות שלה בשנה שלפני בכל התחרויות הללו. בכל התחרויות הללו הייתה כל הזמן רוח חזקה? לי נותרה תעלומה בעיניי. למרות שיש לציין שהספרדייה אמרה עוד לפני התחרות שלי לא תתחרה איתה על הזהב כי היא חלשה ברוחות חלשות.
לגבי שטילוב - מדליה אולימפית לישראל בהתעמלות זה פשוט Too good to be true.
לגבי האולימפיאדה הבאה - מציע שנחכה. בלי גלישה ובלי שיצמח לנו איזה ספורטאי על זה יהיה מופרז להמר שם על מדליות.

 

[aaa123]

במקרה של שלזינגר התייחסתי לקרב

מול הצרפתיה ולא לקרב מול הסלובנית.

העובדה שהצרפתיה ניצחה בהארכה מראה שלא היה לה קל כי ג'ודאית שמנצחת בקלות לא צריכה הארכה כך שאני עומד מאחורי הטענה שאליס נתנה לה קרב קשה.

לדעתי הפציעה של אליס גרמה לפסיביות מול הצרפתיה שגרמה להפסד.

לגבי טניס אני לא אומר שהיה לאנדי ויוני סיכוי של 50 אחוז לנצח אבל היה להם סיכוי מסויים בדומה לעוד ספורטאים שלא היו פיבוריטים למדליה כמו שטילוב, ושמעריכים את מספר המדליות שנקבל אפשר לצפות שאחד הסיכויים הקטנים יתממש

אם מעריכים של2 ספורטאים יש סיכוי של 50 אחוז למדליה(שלזינגר וקורזיץ) כאשר ל5 ספורטאים אחרים יש סיכוי של 10 אחוז למדליה(שטילוב,אנדיוני,ועוד כמה ספורטאים) אז אפשר לצפות בממוצע ל1-2 מדליות.

 

[trilliane]

ההימור ההגיוני ע"ס ההיסטוריה הוא 0–2

וזה מה שהייתי מהמרת לו הייתי משתתפת לפני... ולפעמים יוצא 2, אבל בד"כ 1 ולפעמים גם 0 וזה מה שקרה הפעם. אני חייבת לציין שלא הופתעתי כשלא זכינו במדליה כי זה היה ברור לי לחלוטין; בעיקר מוזר לי שיש אנשים שהופתעו מכך שסיימנו בלי מדליה ועוד יותר מוזר לי שהיו אנשים שחשבו שנזכה ב-6.

 

[הפסימיסט1]

0-2 זה לא הימור

זה כמו להגיד שאת מהמרת שמשחק כדורגל סביר אחת משתי הקבוצות תנצח בהפרש של שער או שניים או שיהיה תיקו. לו היית משתתפת לפני הייתה לך רק אפשרות אחת והיית צריכה לבחור אם זה אפס או אחד או שתיים או יותר.

 

[trilliane]

נכון, זו תחזית ראלית. אני לא במהמרים.

 

[BentzWatchJudo]

זה מוזר לך כי הפסמיסטים ואחרים מטעים אותך

אני סימנתי ש- 6 ישראלים יזכו במדליות במשחק ההימור שנערך פה יום לפני המשחקים. גם סימנתי שיהיו 4 מדליות ומעלה לישראל.
זאת דרכי כאוהד להביע תמיכה ואהדה לספורטאים שאני מעריך/מסמפט.
לא הששתפתי במשחק כדי להגיד "אמרתי לכם" ביום שאחרי אלה סתם בשביל הכיף.
אולי זה מוזר בעיני הפסימסטים ואנשים קטנים אחרים אבל תסלחו לי כולם הם יכולים לקפוץ לי עד מחר.
(דרך אגב במשחק הבינלאומי המקביל לא השתתפתי וזה מכיוון ששם אני לא אוהד אף אחד ולא הרגשתי צורך להביע תמיכה באף אחד)

אם היו עושים פה משחק דומה לפני אליפות אירופה האחרונה בג'ודו אני מעריך שאף אחד לא היה מנחש שהנבחרת הישראלית תחזור עם 4 מדליות כולל תואר אלוף אירופה של אריק זאבי וסגנית אלופת אירופה של ירדן ג'רבי. אז לפעמים גם יש סטיות לטובה לא רק לרעה.

לעומת המשחק התמים הזה כל אחד בפורום יכל לקרוא מה שכתבתי בפירוט בעיקר בנוגע לג'ודו (ששם עקבתי יותר ואני מבין יותר) ולראות שלא הייתי באשליות. היה לי ברור שזה יכול להיגמר כמו שזה נגמר (ויכול להיות גם גרוע יותר, שכולם יפסידו קרב ראשון), אפילו כתבתי ויותר מפעם אחת שמי שרוצה להיות "מתריע בשער" ולהגיד "אמרתי לכם" צריך לבחור באסטרטגיה של חיזוי הפסדים ואי הצלחה, הסבירות גבוה יותר לכך תמיד ובמקרה של הצלחה אף אחד לא יבוא עימו חשבון.

ההימורים שלי על מדליות היו:
זאבי, שלזינגר, קורזיץ, שטילוב והצוותים של ה- 470 בנים ובנות.
בנוגע לזאבי, שלזינגר וקורזיץ הימרתי על מדליית זהב.
די ברור שזה הימור של תמיכה ואהדה והסיכוי שהוא יתממש במלואו קלוש ביותר. (מי שבוחר להשמיץ אותי על רקע זה ולהתעלם מכל מה שכתבתי בפורום שיבושם לו)

לגבי מה שחשבתי לפני האולימפיאדה:
זאבי, שלזינגר, קורזיץ, שטילוב: מדליה אפשרית אבל צריך שהדברים יתחברו ביום הנתון (ובגלל שהסטטיסטיקה מדברת על יחס של 25% בין מעומדים למדליה למדליסטים התקבלה התחושה של רוב הציבור שתהיה מדליה אחת).

דרך אגב מי שיותר התעמק ונראה לי שנועם פירט על כך בפורום בסקירה שלו לפני תחילת המשחקים ידע שקורזיץ ואולי גם שטילוב הם המועמדים הבכירים למדליה ואילו זאבי ושלזינגר הם בקו שני כי לכל אחד מהם היו בתחרות לפחות 10 אחרים שמעומדים לא פחות מהם.

לגבי הצוותים של ה- 470 יש לי סמפטיה אליהם ולכן ההימור האופטימי לגביהם וזאת למרות שיצא לי לדבר עם אנשים שיודעים הרבה יותר ממני ואמרו לי שיש להם יכולת אבל קשה להם להאמין שהיכולת תבוא לידי ביטוי בזמן המשחקים האולימפים (בעיקר זאת התחושה שקיבלתי לגבי הבנות).
בכל זאת בחרתי להביע תמיכה בהם במשחק ההימורים כי זאת דרכי כאוהד ושוב אני אכתוב מי שזה לא מוצא חן בעיניו וחושב שאוהדים צריכים לתת ביקורת לא בונה לספורטאים יכול לקפוץ לי עד מחר.