בהחלט פרק מעניין.
לגבי הסצנה בה מרי מרגרט צועקת על אמה, אני מבין שהכוונות שלה טובות אבל מקבלים את ההרגשה של מישהי שגילתה רק עכשיו שהיא יכולה לפתוח את הפה ולומר את דעתה ולא יעשו לה כלום. היא גם נשמעה לאוזניי כגורואית של כת שמנסה לשכנע תלמיד סורר לא לעזוב את הכת מאשר חברה מודאגת. לגבי מרי מרגרט, אני חושב שהכותבים היו צריך להשאיר אותה נזירה (כפי שג'ניפר גודווין סיפרה באחד הראיונות שלה), זה היה עובד יותר טוב עם כך שרג'ינה הרסה את הסוף הטוב שלה ומונע ממנה להתאהב באופן מכובד.
(השאלה הנשאלת היא האם הכותבים סבורים שלהיות מורה לילדים קטנים הוא עונש הולם עבור רג'ינה או שההתעללות במרי מרגרט הייתה מעודנת יותר לפני בואה של אמה?)
לגבי אמה, כל השיחה עם רג'ינה ומר גולד על כך שאסור לאמה למות הייתה צריכה להתנהל מוקדם יותר בעונה. אני בטוח שאפשר לכתוב פרק בו אויב מעברה של אמה כציידת ראשים מגיע לסטוריברוק כדי לסגור חשבון עם הכלבה שהכניסה אותו לכלא (ובסוף הפרק, אחרי שאמה יוצאת מביה"ח, אז למקם את השיחה הזו.) יותר מזה, אם כבר כתבתם את אמה כציידת ראשים, אפשר היה להשתמש יותר ברקע שלה ולהביא מישהו שהיא עבדה איתו כסגן שריף ושהוא יתלונן כל הזמן כמה סטוריברוק משעממת ואמה תצטרך לשקוע יותר במקום כדי להגן על ההחלטה שלו ובסוף הוא נתקל במשהו לא צפוי שקשור לטבעה האמיתי של העיר.
דווקא אהבתי שהפעם הפלאשבק רלבנטי להווה. ועדיין אני חושב שהיה מקום להכניס שורה אחת איך ג'פרסון הפחיד את רג'ינה עד מוות כשהגיח מתוך הכובע שלו כדי להסביר איך הוא עדיין בסטוריברוק. (הוא, כמובן, משקר לרג'ינה בפרצוף. יש לו כובע שעובד...-)
לגבי האקשן, הסצנה עם הפיות הייתה מצוינת. לא בדיוק בדמות לפיה הכחולה אבל מצוינת. (לתקוף מלך אנושי ועוד מלך שהוא לקוח של אחת הפיות שלך? היא יותר חכמה מזה.) לגבי העימות בין שלגיה לרג'ינה, מהעימות הזה ההרגשה היא ששלגיה, בסופו של יום, מרחמת עליה ולכן בלעה את הפתיון שלה אבל בפגישה הראשונה עם צ'ארמינג, היא, בפירוש, שונאת אותה. יש כאן חוסר עקביות די מוזר.
באשר להנרי, הקטע שהוא אומר לאוגוסט "אז הקללה אמיתית?" מעורר סימן שאלה מה הפרחח הקטן חשב שהוא עושה עד עכשיו. אני חושב שרג'ינה צדקה במובן מסוים - הנרי שקע באילוזיה כדי להסביר למה הוא שונא אישה, שבסופו של דבר, לא עשתה לו מעולם
משהו רע. בתוך תוכו, הוא לא האמין בכל מה שהוא אומר בעצמו ורק כשראה את רגל העץ של פינוקיו, הוא נעשה מאמין אמיתי.
