אני מצמצם את כל ענייני רכישות הדיסקים לאחרונה.
במיוחד מאז שעברתי לפטיפון.
למרות שדיסקים ישראלים לא רלוונטיים במקרה של פטיפון (כי הם לא יוצאים על גבי תקליט לרוב) אבל עדיין.
 
אני רוצה לקנות מתישהו את הראשון שלה.
יש "ממש קשה לעיכול" ויש פלצני ויומרני ברמות שאי אפשר להקשיב
לו כבר.
 
קאנייה חצה את הגבול באלבום הזה מהבחינה הזאת לכיוון היומרנות המוגזמת ותו לא.
 
ואתה יודע שבדרך כלל אני מנשק את האדמה שהבן אדם דורך עליה.
