גלריה חדש בפורום

[זאב ארליך]

גלריה חדש בפורום

גלרית תמונות מעולם אמנויות הלחימה נוספה לפורום. כולם מוזמנים להוסיף תמונות.

 

[זאב ארליך]

נצל"ש פרישה מניהול פורום 148

אתמול פרשתי מניהול פורום אמנויות הלחימה (פורום 148) הסיבות: חוסר לגיטימציה, אוריינטציה וגם חוסר מוטיבציה. אני מקווה שימי בפורום זה יהיו ארוכים יותר. תודה לדוד ששם הודעה על כך בפורום 148 ותודה לכל המגיבים.

 

[מאסוגו פרימוי]

ועוד על ג'רי

"השרימפ". ראשית דרכו של ג'רי. המקום הטוב ביותר להתחיל בו, הוא כמובן, ההתחלה. לכולנו היתה פעם התחלה, וכך גם לג'רי. ובכן, כידוע, לכל מיתוס יש מבוא, וכך גם לג'רי. חיים לא קלים היו לג'רי. וכבר בהתחלת חייו הצעירים, נפל קורבן למעשה רמאות ערמומי הנקרא לידה. הוא חשד בעניין במשך זמן, אבל זה תפס אותו בהפתעה, ובלית ברירה נאלץ להסכים למהלך האלים שנכפה עליו. ולמרות שנלחם ונאבק כל הדרך, כיאה ללוחם הזירה הקשוח שיגדל להיות, חטף גם הוא את הבומבה פלאסק המוכר לעכוז. כשג'רי נולד הוא היה תינוק, ואין טעם להכחיש זאת. הוא גם נולד עירום, וגם זאת עובדה. ההורים שלו קיבלו אותו כעובדה, למרות שהיה מעט ילדותי בעיניהם, אבל הם קיוו שזה יעבור לו. בכל אופן, הבה לא נקדים את המאוחר. ראשון ראשון, ואחרון אחרון. ובכן, ג'רי גיבורינו, נולד לתוך השם שלו. אימו העניקה לו את השם מישום שהזכיר לה מיד את העכבר מתום וג'רי, וחוץ מזה, שזה נראה לה רעיון טוב באותו רגע. וכך, לאחר הלידה, לקחו אותו אביו ואימו לביתם הצנוע בשכונת יד נפציהו, על דרך הטייסונים. לא היה להם חדר נוסף ולכן שיכנו אותו בקופסא של הלחם. אביו של ג'רי היה מורה לכושר גופני, ובזמנו החופשי היה מתאמן על ג'רי רך הימים בהטלות. ימים של עוני וצמצום היו אלה, וקופסת הלחם היתה תמיד ריקה, (למזלו של ג'רי, משום שכשהיה לחם, הוא נאלץ לגור בסלסלה של הפירות). כדי להשלים את תזונתו, היה גרי מכרסם את הקיר של השכנים, וזה, כשאימו הפסיקה בשלב מסויים להניק אותו מהברכיים. כשהגיע ג'רי לגיל שלוש, כבר ידע בעל פה לפחות קטה אחת של סאן צ'ין. וכשתירגל בוקר אחד לתומו בגן הילדים, שלחה אותו הגננת לעשות חוקן. באותו יום, למעשה, במרפאה, למד ג'רי לשמור על גב ישר. השנים חלפו, וגרי למד על בשרו שהחיים לא קלים. למרות זאת, התמיד באימוניו. הוא התאמן גם בקיודו, והיה יושב בקצה הכיתה וקולע מוכטות אל ראשם של היושבים בשורה הראשונה. כסף לא היה לו, ובארוחת הצהריים היה ניגש עם כולם לקפיטריה ואוכל את התפריט. אולם תנאים קשים אלה, חישלו את אישיותו ובנו אותו לקראת עתידו כלוחם זירה, העשוי ללא חת ושאינו יודע פחד. יום אח,ד כשהיה ג'רי בן שתיים עשרה, הוא חזר לביתו לאחר אימון מפרך בחוץ וקרא להוריו. בפעם החמישית בה לא הגיע אליו כל מענה, חשש כבד התגנב למוחו שהם עובדים עליו והוא בכלל לא חזר הביתה. אבל המציאות תקפה אותו ביוקו גרי ישר לתוך הפרצוף, ומצבו הנואש חילחל אט אט בשיפולי מוחו. אביו ואימו ביצעו עליו טאי סבאקי מקצועי, והלכו להתאמן בג'וג'יטסו במקום אחר. וכך, נדד לו ג'רי ברחובות, עזוב, בודד, גלמוד, ערירי, בגפו, חסר איש, חסר כל, וגם לבד. כל חבריו לא היו בבית, ואלה שכן, נפטרו באופן מפתיע. באין חפץ איש בו, עשה ג'רי דרכו אל גורלו הממתין לו... "לעזאזל! כבר מאוחר," אמר ג'רי לעצמו. "נכון," אמר מאסוגו, "אני חושב שאני אמשיך לכתוב עליך בהזדמנות אחרת." "אין בעיה," אמר ג'רי, "אבל תזכור, אחרת תחוש בנחת זרועו של ג'רי השרימפ." "אל תדאג, ג'רי," אמר מאסוגו בטון מרגיע, "מילה של ברטה זאת מילה..." ושוב אני נאלץ להכחיש בכל תוקף שאני כתבתי את זה. זה לא הייתי אני, חוץ מזה שזה היה מזמן, ודברי הוצאו מהקשרם! למען השיים...!!!

 

[ש מים]

בעיה

יש לי בעיה. אני מודה שיש משום "הרמה להנחתה" בשם שבחרת ל-"גיבור" שלך, אבל אני הייתי שמח אם היית מחזיק אותו במגירה, עוד קצת, עד שישקע הבוץ בכוס הקפה המר של הפורומים. אני מקווה שהסיבה ברורה דייה.

 

[eladי]

שלא יהיו אי הבנות - ג'רי (שלנו לא

השרימפ) הוא בחור מקסים ועל הכיפאק. אני בטוח שאין פה משהו מרומז.

 

[ש מים]

אני בטוח שלא לכך היתה הכוונה

אבל לצערנו, אנשים מסויימים הוכחו כבר כבעלי סף-רגישות גבוה במיוחד ויכולת אינטרפטציה אבסטרקטית לחלוטין...

 

[בודוקאן]

התכוונת לומר....

סף רגישות נמוך במיוחד.

 

[מאסוגו פרימוי]

או קיי

אז ככה, לפני הפיצול, מישהו ,אולי ג'רי, שם תמונה של ילד מתאגרף תחת הכותרת "טוני התמנון". התמונה הזו זכתה לתגובה של דלית, ובתגובתו הוא השתמש בביטוי "ג'רי השרימפ". חילופי הדברים האלה כל כך הצחיקו, אותי שפשוט לא יכולתי להתאפק והייתי חייב לעשות עם זה משהו (כמו שכתבתי לזאב במסר). (אגב ג'רי - שמו של ג'רי מהפורום, רשום באנגלית אחרת ולכן חשבתי שלא תהיה הקבלה). אין כאן "הרמה להנחתה", ואין כאן כלום, חוץ מניסיון (לא מוצלח, כנראה) פשוט לקחת דברים בקלות, ולצחוק... נו שויין, אז לא צריך... ש מים צודק. טיימינג זה כמעט הכל בחיים.

 

[בודוקאן]

אישית, איני רואה שום בעיה

עם היצירות ההומוריסטיות שלך, פרט לכך שהן משובחות. נכון שישנו איזה סיפור פולקלור מאחורי לידתו של המושג, אבל אני חושבת שג'רי השרימפ הפך להיות כבר מוסד בפני עצמו, עצמאי, שאינו נזקק לתמיכתם של דמויות מיתולוגיות כאלו או אחרות. זו דמות מיתולוגית בפני עצמה.

 

[מאסוגו פרימוי]

תודה

כך קיויתי שהוא יתקבל. ואני מצהיר קבל עם ועיידה שאין כל קשר בין המצולמים לכתבה, ולהייפך. צילום אילוסטראציה. כל קשר ישיר בין הדמויות בסיפור לבין אנשים אמיתיים הוא מקרי לחלוטין. הסיפורים הם דמיוניים לחלוטין, אין כוונה סמויה או הרמז ישיר או עקיף לגבי אישיות זו או אחרת. אין ביקורת, סרקאזם, קונוטאציה, או הדמיה כזו או אחרת לשום איש. הדברים נעשו בתום לב ולמטרת סיפור מעשיה בלבד וללא כל כוונה פוליטית סמויה או גלויה. סוף דבר הכל נשמע. השיים בוחן כליות ולב (אולי גם ציפורניים), לתועלת המון עם ישראל, ולשם גודל התועלת וזיכוי הרבים, ולמען בל נשכח לקיים מצוות חביבות וטובות כהילכתן לפי רצון אבינו שבשמים... ובקיצור, מחלוקת שאינה לשם שמים - אין סופה להתקיים. מצפה לרחמי השיים מאסוגו

 

[ש מים]

הנחתה מהפינה

"הרמה להנחתה": התכוונתי שלולא הרגישויות הייתי, גם אני, נופל בריצפה, עם הגבות בחול, מרוב צחוק ומקבל כאב בטן ובכי נוראי. "ג'רי השרימפ" הוא אכן שוס פיגוזי, אבל מה לעשות ויש אנשים עם סף-רגישות נמוך (כן, בודוקן

)? שמור אותו, אל תזרוק. תיזמון, זה כל הסיפור.

 

[בודוקאן]

לא מרגישה מודאגת, אבל...

זו רק הרגשתי. ניתן למאסוגו להחליט, אני מאוד סקרנית לקרא איך עברה עליו הבר מצווה

 

[דוד כפרי]

../images/Emo5.gif../images/Emo5.gif../images/Emo5.gif

 

[מאסוגו פרימוי]

ביקשת

קיבלת... הכנות לבר מצווה ככל שהלך העתיד ונהפך להווה, בדרכו הקטנונית והמעצבנת, התחלתי לחוש שלא בנוח. גיל שלוש עשרה בפתח, והעליה לתורה קרבה והלכה. אם הייתי מודע באותה תקופה לעובדה שזה בגדר המלצה לעלות לזה, הייתי יורד מזה, אבל הייתי אז רק נער צעיר לימים, פוחז ופוחח, ולא הקדשתי מחשבה רבה מדי לשקול אלטרנטיבות אפריוריות שכאלו. הרב שנבחר ללמד אותי את הדרשה, לחרדתי הרבה, היה לא אחר מאשר הרב שרוייגא האיום, המוכר בכינויו "זקן הפלדה" או "כיפת המרעום", אימת בני ברק והים הצפוני. אבל, מה לא עושים לשם שמים? נאלצתי לקבל את הדין. וכך, המתנתי לבואו בקציצת ציפרניים עצבנית ובחרדה הולכת וגוברת. השמועה אמרה ששרוייגא זקן הפלדה היה בדרכו. ילד מבוהל עד מוות הופיע בריצה בשכונה, ובזעקות שבר הודיע לכולם שכמה נערים ששיחקו סטנגה ולא נמלטו בזמן, ענו תשובה לא נכונה כששאל אותם הרב הנורא מה היא פרשת השבוע, ולכן חמתו בערה בו להשחית. הוא סיפר ששרוייגא האיום החל להשתולל, השמיד כליל את השכונה ושרף את הנערים למוות במבט עיניו. כל האנשים בשני הבניינים הסמוכים נאכלו חיים (למרות שחלקם הביעו התנגדות לעניין). אף נפש חיה לא נותרה, ואפילו לא משתין בקיר אחד לרפואה. לאחר הפוגרום, נראה שרוייגא פונה בכיוון השכונה, ונראה שהוא מתכוון לבוא לכוס תה. בשומעי את החדשות הנוראות, כינסתי את עצמי מיד לישיבה דחופה כדי לטקס עצה ותבונה. "מה אעשה? מה אעשה?" ובעודי משנן את המשפט הזה כמו מנטרה, נזכרתי שעוד לא מצאתי פיתרון. "לעזאזל!" גידפתי, "רק ג'רי השרימפ יכול לעזור לי עכשיו, אבל הוא בהשהייה עד שהרוחות בפורום ירגעו... עייסק ביש, עייסק ביש..." השמש החלה לשקוע וצללים חשודים החלו מתגנבים לפינות. שקט טעון השתרר על הקריה המנומנמת. הזמן נמתח כמו סכין, אפשר היה ממש לחתוך אותו במסטיק. לפתע, ענן שחור כיסה את עין השמש, ודמות שחורה נעמדה בפתח, אוחזת בידה ספר. האדמה נרעדה והטלפון צלצל. הרבי נעמד על רגליו האחוריות, חסם את הפתח והתחיל לצחוק במבטא ליטאי. לשונו נפלה החוצה מתוך פיו והרטיבה את זקנו. גובהו היה כשל בן אדם רגיל, ועיניו הביטו סביבו במבטים חדים של מסכת 'איילו מציאייס'. הוא התקדם אט אט ונכנס אל תוך הבית, דורך בדרכו באכזריות על כמה בלאטות. כשהגיע למטבח, נתקל בכוס תה עזובה. תוך שניה הוא אכל את הכוס וירק את התה. "חלב שחלבו נכרי ואין ישראל רואהו," אמר הרב במבטא ליטאי כבד, "אסור אפילו לעשות ממנו גבינה! בוא לכאן מיד!!" הרעים בקולו לעברי, "לפני שאלמד אותך יראת שמים אמיתית מה היא! את אייש התויירה אני אצרוב בך!!" וכך היה. משרוייגא האיום למדתי רבות. הילכות נטילת ידים, הילכות טבילת כלים, הילכות מליחה, הילכות תלמוד תורה, קצת דיני קריאת ספר תורה, איך פותחים את השקית של הלחם, ולוח הכפל. הדרשה עברה לא רע, למרות שרוב המתפללים הזקנים השתתקו פתאום כשהתחלתי לקרוא בספר ישעיהו לפי לחן של איירון מיידן. החברים שלי יצאו במחול פוגו סוער, עלו על הבמה וקפצו משם על הקהל. החברה שלי עלתה לקומה השניה וזרקה על כולם פריכיות אורז כי היא היתה בדיאטה... בסך הכל, היה זה טקס פולחן דתי, תרבותי ובלתי מזיק.

 

[ש מים]

מצפון...

אתה מתחיל לגרום לי לנקיפות מצפון

("רק ג'רי השרימפ יכול לעזור לי עכשיו, אבל הוא בהשהייה עד שהרוחות בפורום ירגעו..."). יאללה, אני הולך לצום (בעצם - עדיף לייסר עצמי באימון!). אם אני לא חוזר תמסרו לשרימפ שאני מוריש לו את הצדפות!

 

[בודוקאן]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif ככה בשליפה../images/Emo12.gif, תודה

והמלצה לכל החוגגים. ההשקעה המרכזית לקראת בר מצוה היא בבחירת הסוכריות "הנכונות". הן צריכות להיות גם כבדות וגם קשות, במיוחד אם החתן הוא לוחם תותח הזקוק לחישול

הפיתרון האידיאלי: "אגוזי" קטן ושאר חבריו עם מילוי כבד. אלה היו הפייבוריט, מסתבר שגם על המתפללים. יש לכך ערך עליון: פתאום מסתבר שגברים כן יודעים לעשות ניקיון

המהירות שבה רצפת בית הכנסת התנקתה, היתה מדהימה. אז שלא יעבדו עליכן

הם יודעים לנקות...

 

[זאב ארליך]

מסוגו יא פושטק

אתה כוכב השביט של הפורומים. הרגת אותי מצחוק. הרבי נעמד על רגליו האחוריות... הוא אכל את הכוס וירק את התה... דורך בדרכו באכזריות על כמה בלאטות...

 

[eladי]

אגב - זו גננת מגעילה ../images/Emo5.gif

וצריך לשלוח אותה לסדנת חינוך אצל מתאגרף תאילנדי ! לשלוח ככה את ג'רי המסכן למרפאה לחוויה מפוקפקת, כל זאת בגלל שעשה כמה תרגילים עקום ? כבר שמעתי על שיטות ענישה וחינוך ביזאריות, אבל זה עבר כל גבול ! בע.... |איקון של פרצוף מבועת|

 

[מאסוגו פרימוי]

זה נכון

אבל לעומת זאת, הבדיקה המדוברת היא חוויה רוחנית, במסגרתה אפשר לחוות אפיפאניה מהסוג הרוחני ביותר...

 

[eladי]

כל אחד והתענוגות שלו... ../images/Emo12.gif

כבר שמעתי על מרפאות קולון הידרותרפיה (???) שמתגאות בחוויה הרוחנית (ל wind יש כמה פרושים באנגלית, אתה יודע

) שהקליאנטורה עוברת אצלם. it's a free country - אבל אני מוותר ברשותך

.... עדיין חושב שהגננת של ג'רי פסיכית ואכזרית. היא בטח חברה של אחת מהמטפלות שהתפרסמו בזמן האחרון.