מבחינתי הרפורמה היא הצלחה גדולה
חתכה לי 15-20 דקות לכל כיוון ביוממות. אם בעבר הייתי חייב לנסוע אך ורק בקווי דן בגלל הטמטום של החופשי-חודשי המשולב שחל רק על דן, היום אני יכול לנסוע גם באגד, קווים ומטרופולין וכל זאת בתוספת מצחיקה של 21 ש"ח לחודש. אם בעבר ההסתמכות על קווי דן חייבה אותי לנסוע ברכבת עד תחנת השלום כי רק משם היו לי קווי דן לעבודה, היום אני יורד כבר בתחנת ההגנה ולוקח משם קווים באיזו חברה שלא תהיה. אם בעבר הייתי תלוי בשלושה קווים בלבד (51, 60, 54) שהם ורק הם הביאו אותי ישירות לעבודה, וכל היתר חייבו אותי ללכת מרחק משמעותי ברגל - היום אני משתמש בלא פחות מ-11 (!) קווים שונים שכל אחד מהם מביא אותי ישירות לעבודה. למעשה, מאז תחילת הרפורמה, כל חודש בממוצע אני מגלה עוד קו שמקשר בין תחנת ההגנה לבין העבודה... אז אולי יש יותר מ-11... כתוצאה מריבוי הקווים, אם בעבר חיכיתי לעתים 10-15 דקות לאוטובוס וכתוצאה מכך איחרתי לעבודה או לרכבת הביתה, היום אני מחכה לכל היותר 2 דקות בתחנה! למעשה, ברוב המקרים האוטובוס נכנס לרציף התחנה בדיוק כשאני מגיע, כך שאני לא מחכה בכלל. במקרים רבים מגיעים שלושה ואפילו ארבעה אוטובוסים, שכל אחד מהם מתאים לי, כך שאני יכול לבחור על איזה לעלות ונמנע מהצפופים. אם בעבר נזקקתי לשני אוטובוסים לפחות כדי להגיע ממקום עבודה אחד לשני (מה שדרוש לי 5-3 פעמים בחודש) ולעתים המתנתי כ-20 דקות לאחד מהם וסה"כ כ-30 דקות של המתנה בתחנות, היום יש לי 7 קווים שונים שמחברים ישירות את שני המקומות עם הליכה קצרה מאד ברגל בסוף הנסיעה, מה שאומר שאני מחכה רק 5-7 דקות. סה"כ הרפורמה מאד מוצלחת מבחינתי. הדבר היחיד שלדעתי בעייתי הוא מכשיר הרב קו, שמאריך את העצירה בתחנות בגלל הצורך של כל הנוסעים שמשתמשים בו (אני לא אחד מהם כמובן) להעביר אותו במכונה ולחכות למשיח (האור שנדלק). כמובן שהנהג לא ממשיך בנסיעה עד שכולם עלו וכולם קיבלו את אישור המכונה, אז לפעמים העצירה בתחנות ממש משמעותית. אולי כדאי למצוא דרך להפריד בין הנהג לבין המכשיר וכך לאפשר המשך הנסיעה והעברת הכרטיסים תוך כדי נסיעה.
