הופעה בערפל
הלילה כבר כמה שעות שוכב על ברלין, פאב אפלולי באמצע סימטה, גשם מידי פעם מטפטף ומכה בחלונות השקופים שצופים לעבר הרחוב. הפאב מלא, ולא בכדי - היום מופיע בו ניק קייב, ובלי הזרעים הרעים, מלווה רק בגיטריסט אחד. ניק כבר על הבמה, ספק נשען ספק יושב על כיסא בר ושר בקול מעושן וכבד את the good son. הקהל מהמהם את המילים בשקט עוצמתי. ההופעה ממשיכה: ניק שר, מידי פעם זורק מילה, הקהל מוחא כפיים והשיר הבא מתחיל. אחרי 5 שירים ניק אומר: "and the next song will be Henry Lee". הקהל מוחא כפיים והמוזיקה מתחילה ותוך כדי הגיטריסט אומר לניק משהו שאי אפשר להבין, אבל זה גורם לניק להפסיק לשיר. הוא פונה לגיטריסט שלו ושואל אותו (באנגלית): "באמת? אתה חושב ששווה לנסות בכלל?" הגיטריסט מהנהן וניק עושה פרצוף אבל פונה לקהל ואומר: "כמו שאתם יודעים השיר הזה הולך הרבה יותר טוב בדואט, ואמרנו שאולי ננסה לבדוק אם יש כאן מישהו בקהל שיודע את המילים ומסכים לנסות לשיר את השיר הזה איתי". בהתחלה נראה שאין שום תגובה מהקהל וניק מחכה עוד רגע ואז, ממש לפני שנראה שהוא רוצה להגיד שלא משנה, שהוא ישיר לבד, קמה מישהי מהחלק האחורי והחשוך ומתקדמת לעבר הבמה. כן, זו רונה, שהייתה במקרה בהופעה והחליטה לא לוותר על ההזדמנות. ניק מופתע והגיטריסט שלו אומר: "אמרתי לך!". רונה עושה צעד ועולה על הבמה וניק שואל אותה: "מה השם שלך?", "רונה" היא אומרת בביישנות משהו ונראה שניק תוהה אם לאור המבוכה הבחורה הזו תוכל להחזיק את השיר. "מכירה את השיר?" "בהחלט!" עונה רונה בקול בטוח, וניק מחייך. "אז יאאלה, בואי ניתן לזה צ'אנס". המוזיקה מתנגנת ורונה מתחילה לשיר: Get down, get down, little Henry Lee And stay all night with me החיוך של ניק הופך להיות גדול יותר ויותר: You won't find a girl in this damn world That will compare with me And the wind did howl and the wind did blow וכשהוא מצטרף לפזמון נראה כאילו מאז ומתמיד ניק ורונה שרו את השיר הזה יחד. בסיום השיר מחיאות הכפיים מחרידות את כל הסמטה, ורואים שאנשים שסתם עברו בסמטה ליד הפאב מצמידים את הראש שלהם לחלונות בשביל להציץ ולראות מה מתרחש בפנים. "וואו!" אומר ניק: "זו ללא ספק הייתה הפתעה שרק בשבילה היה שווה להופיע היום!" ורונה, מחייכת גם היא אומרת לקהל: "ניק קייב, חברים, ניק קייב הענק!" מחיאות הכפיים ממשיכות עוד ועוד. ולשם הרפרנס,
הביצוע המקורי.
