יש לי שאלה

[אמא של פינוקי]

אנחנו איתך ../images/Emo39.gif

אצלנו בבית לא אוהבים שעות שמתחילות בשין (שש.. שבע.. וכן הלאה) פינוקי וגם אנחנו אוהבים לישון עד מאוחר בבוקר. להתעורר לאט. לשתות קפה (בקבוק לפינוקי) ואז להתחיל להתאפס על עצמנו. העיסוקים שלנו הם גמישים ויש ימים שבהם אני מתחילה לעבודה מאוחר (וגם חוזרת מאוחר). בת זוגי עובדת הרבה פעמים בשעות אחה"צ. בהתאם לכך- אנחנו נמרחים בגדול בבוקר. הרבה פעמים פינוקי מגיע לגן בין תשע לעשר, בזמן שעבור הילדים האחרים זה כבר אמצע היום. הגן במרחק מספר בתים מאיתנו, וגם אצלנו ההליכה היא נינוחה. מכיוון שמדובר בגן פרטי ובילדים בני שלוש בסך הכל אני לא רואה עם זה בעיה מיוחדת. הדבר היחיד שהוא מפסיד- זו ארוחת הבוקר בגן שמסתיימת בסביבות תשע. במקום זה הוא אוכל בבית. הוא מרוויח- זמן עם האמהות שלו, שאותן הוא יפגשות שוב רק בשעות אחה"צ (ולפעמים מאוחר יותר). גם ככה היום בגן ארוך- אז למה , אם יש אפ]שרות, לא לבלות מעט ביחד בבוקר? פעם בת זוגי הביעה חשש שהוא מפסיד "חומר" שנלמד בגן. הראתי לה איך בכל אינטרקציה הכי פשוטה בבית- אם הכנו חביתה ביחד, ואם חיפשנו קורי עכביש בדרך לגן- הוא "למד" לא פחות ואפילו יותר ממה שנלמד בגן. (לפני מספר שבועות הוא החליף על הבוקר גלגל באוטו עם שתי האמהות הבוצ'יות שלו

אני בטוחה שתסכימו איתי שיש יותר סיכוי שהוא יצטרך ביום מן הימים לדעת להחליף גלגל מאשר לזהות נחליאלי

) ואני לא מזלזלת בגן! יש לנו גן טוב (ולמזלנו- גמיש, הגננת התרגלה לקצב האיטי שלנו) ולפינוקי טוב בגן, ועדיין- אני חושבת (ונראה לי שאתה תסכים איתי) שהכי טוב בבית. לגבי הרגלים- נדמה לי שאושר בערך בגיל של פינוקי, לא? אז סביר להניח שאין לו שעון ויומן פגישות עדיין ככה שהמשמעות של שעת ההגעה היא לא ממש קריטית. אני כן יכולה לראות את הבעיתיות אם המסגרת מאוד מסודרת ואתם מגיעים בדיוק באמצע פעילות. או אם ההגעה המאוחרת גוררת החמצת פנים מצד הסביבה. וכן- לפעמים אני מקנאה במשפחות המאורגנות שאפשר לכוון את השעון לפי השעה שבה הן יושבות לאכול. וכמובן שהחיים עם ילד הפכו גם אותנו ליותר מאורגנות, ואני מניחה שזה רק הולך ומחמיר (איך בדיוק הוא יגיע לבית ספר??), אבל בינתיים למה לא להנות מהחיים באיזי?

 

[אבא גאה]

איזה כיף לי שאת פה....

אחרי שהשירשור הזה גרם לי להרגיש ככה, לא לגמרי בטוח בעצמי.... באת את ושמת במילים את תחושותי. אכן נדמה לי ששמים יותר מידי משקל לקטע הזה של "חינוך לערך של להגיע בזמן" בגיל 4..... אמרתי גם לגננת, אושר אפילו לא יודע שאנחנו מאחרים.... הגן של אושר מתחיל בשבע וחצי בבוקר (הגעה ראשונה) יש הגעה נוספת ב8 והגעה נוספת ב-9 (אנחנו רשומים לזו של ה-9 אבל מגיעים בתשע ועשרה) כנ"ל לגבי העזיבה, חלק עוזבים בשעה אחת, חלק עוזבים בשעה 4 (אנחנו) וחלק עוזבים בחמש וחצי. כך שלא נראה לי שהילדים מבינים שקלייר הגיעה שעה אחיהם אבל רשומה להגעה של 9 כך שזה בסדר ואילו אושר הגיע ב9 ועשרה אבל הוא מאחר..... דווקא בחינוך המונטוסורי, כל ילד עובד לבד, כך שאם אושר נכנס חצי שעה אחרי הזמן אין הוא מפריע לאף אחד רק מתחיל את הפעילות שלו מאוחר יותר. אני נורא רוצה להנות מהחיים באיזי - אבל הגן קצת מפריע לי....

בכל זאת - לגן זה קשה לקבל את הגעתנו המאוחרת.......

 

[אמא של פינוקי]

../images/Emo4.gifהחינוך כאן הוא להורים, לא לילדים

קודם כל- אתם ממש דייקנים! אתם מאחרים כל יום בדיוק בעשר דקות!אם זו לא שיגרה אז מה כן? יחד עם זאת- אני חושבת שבקשר עם הגן אנחנו צריכים לבחור את המלחמות שלנו בחוכמה (וסליחה על הדימוי המליטנטי). ואם כל העניין יכול להפתר בקימה עשר דקות מוקדם יותר- אולי הייתי מנסה את זה. ובהקשר רחב יותר: לפעמים נראה לי שלהומואים וללסביות יותר קשה לעמוד במסגרות סמכותיות. מישהי/ו מרגיש שיש קשר כזה- או שאלו רק אני ואבא גאה?

 

[אבא גאה]

לצערי

זה לא כ"כ תלוי בשעת הקימה....... כי גם אם אנחנו קמים מוקדם עדיין אנחנו מתעכבים בחיפושיות, קורי העכביש, פרחים חדשים שיצאו, סנאים קטנים וכיו"ב.... אני כ"כ נהנה מהזמן הזה איתו שאם אני מזרז אותו ומקים אותו אני מרגיש קצת חרא עם עצמי. ולא, אני לא מרגיש חרא כי הכרחתי אותו ללכת, אני מרגיש שאין לי הרבה זמן איתו ולכל חלק של היום יש איכויות אחרות עם הילד...ואני עוצר את עצמי וחושב - הרי בשביל הרגעים הקסומים האלו אני חי, ככה לוותר עליהם? תקראי בהודעה אחרת את רשימת החוקים (החלקית) בגן של אושר....ו...לא! אני לא נלחם על כל אחד מהחוקים האלו, אני נותן להם שיובילו אותו בקו ישר, ושילך עקב בצד אגודל, ושלא ירוץ ושלא ידבר בקול רם מידי..... בדיוק מהסיבות שכולכם הזכרתם, צריך לבחור את המלחמות....ואני משתדל לבחור, אני לא יכול להגיד לו לזרוק זין על המורה ולרוץ בביה"ס כשלכל שאר הילדים אסור לרוץ (וזה גם חוק שידענו מתמיד) אבל לא נראה שזה נורא בעייתי להגיד לו לגבי הפלסתר שמותר לו ללכת עם איזה פלסתר שהוא רוצה (וכמובן לדרוש מהמורה לכבד את זה - לא הייתי יוצר קונפליקט בין הילד למורה). אנחנו גם אמורים ללמד את הילד להיות הוא עצמו ולא ללכת כעיוור אחרי "מה שאומרים לו"

 

[אבא גאה]

אה...ושכחתי להגיד

שאם מקדימים מידי (אם מגיעים לפני רבע לתשע) אז הגן שולח חשבונית בסוף החודש וגובה כסף על כל יום שבו הקדמתם להביא את הילד...... הם קוראים לזה "תשלום עבוך יום לימודים מאורך"

 

[She Dolphin]

../images/Emo12.gif

 

[אמאברוזה]

../images/Emo163.giflol איך הגעתם לגן הזה?

מדהים,בכל פעם יותר ויותר. תגיד זה אבא של מיילס בחר את הגן?

 

[פסיכולוגית בגרוש1]

הי

בארץ הגישה בדרך כלל מאוד שונה. המסגרת בגנים גמישה יותר ופחות שמרנית. כשהבת שלי הלכה לגן בארה"ב היה לי מאוד קשה לקבל את הגישה הזאת למרות שחייתי שם המון שנים לפני שהיא נולדה. בארץ כשחזרתי הרגשתי מייד בביית. בגנים של הבנות שלי מבקשים מההורים להופיע, אם אפשר, עד שעה 930 בערך ולא נוזפים במאחרים. אז קודם כל, אולי חלק מהבעיה שאתה מתמודד איתה קשורה להבדלים בתפיסות התרבותיות והנורמות החברתיות. אני לא מכירה אותך and what makes you tick אבל אולי אם תתן לעצמך יותר לגיטימציה להרגיש לא נוח או שמשהו לא תואם את הפנים שלך ואת תחושות הבטן, תוכל לכעוס פחות על הממסד ותתפנה לפעול בהתאם. נקודה חשובה הועלתה פה לגבי האושר של אושר בגן. אותי מעניין הפער בין התחושות שלך ושלו. הייתכן שבחלקן הן קשורות לפערים שנוצרים בין הדור הראשון, שנולד בארץ, והדור השני(אושר) שנולד וגדל בתרבות שונה. נושא הבדלי התרבות בין דור ראשון ודור שני בתרבות הזרה של הארץ המאמצת העסיק אותי הרבה כשגרתי בחו"ל ובאמת אחרי 17 שנה בניו יורק החלטתי לחזור לארץ כשילדי נולדו. הלכתי מעט רחוק עם האסוציאציות שלי והנחתי הרבה הנחות בלי הרבה ידע. אשמח לשמוע ממך אם זה מופרך או לא.

 

[אבא גאה]

את פסיכולוגית

נהדרת, תעלי את המחיר

אני חושב שבאמת יש הבדל בין התחושות שלי לבין התחושות של אושר. אבל הרשו נא לי להוסיף שלמרות שאושר מאושר (איזה שם אידיוטי בחרתי, אני לא יכול לדבר על אושר מבלי שזה יישמע כמו תקליט שבור) אני לא בטוח שזו האידיקציה היחידית לשפוט את ביה"ס ...... אין לי ספק שאני לא רוצה שאושר ימשיך במסגרת הזו המתיימרת להיות "בקצב של הילד" אבל בעצם מחנכת לעדריות. בגן של אושר הם צועדים בקווים ישרים ומסודרים (זה נהדר כי ככה הם לא רצים ולא נופלים) כשהם מורידים מגש מהמדף הם צריכים ללכת עקב בצד אגודל ולא להוריד את העיניים מהמגש (זה נהדר כי ככה אין כמעט תאונות) אסור לדבר בקול רם (זה כמון נהדר כי ככה יש שקט וסדר במסדרנות) אסור לרוץ ברחבי הגן (הרעיון ברור) יש תלבושת אחידה וגם אסור פלסטרים ציבעוניים הם מקבלים עונשים של לעמוד בפינה.... וכן....אני נלחם בכל דבר (כמעט, אני גם מתאפק די הרבה) שלא נראה לי נכון ....אתם לא

ויש לי עוד..... זה לא המקום שאני רוצה שהילד שלי יגדל................עם זאת הוא הולך כל בוקר לגן די בשמחה. וזו הסיבה היחידה שהוא עדיין הולך לשם! אחרת הייתי מעביר אותו ממזמן. עכשיו אני מנסה לחפש באיזי ביה"ס שגם יתאים לצרכים שלי וגם שאושר יוכל להיות בו כמה שנים כך שלא יצטרך לעבור שוב.... אבל אם כבר מצאתי - אז לא כדאי להעביר אותו כבר? (לצערי אני בכלל לא בטוח שמצאתי)

 

[פסיכולוגית בגרוש1]

תודה אבא

המחיר כשהוא בתשלום גבוה. שם אני לא מתפשרת. אני מכירה היטב את השיטות השמרניות הנהוגות בניכר. בגן של הבת שלי בניו יורק הם היו הולכים לשירותים בשורה וביחד- כולם היו חייבים גם אם לא היה להם פיפי. תקשיב ללבך, תחפש בסבלנות גן מתאים. אושר בסדר בנתיים. אפילו בחו"ל יש גנים יותר גמישים. אבל שים לב לאזהרה של ערבה לגבי הגן האנטרוסופ..או איך שקוראים לו. לדעתי כל גישה חינוכית שעומדת מאחוריה תיאוריה ספציפית ומאוד מובנת עם אידיאולוגיה, היא בעייתית ומחשידה בשמרנותה המסוות יותר או פחות. חינוך חשוב שיהיה פתוח ומובנה באיזון הנכון (לכן אני גם לא חסידת בתי הספר הפתוחים). יותר מכל חשוב שיהיה המון חום וגננת עם ראש על הכתפיים. ועכשיו אני הולכת לתת עיצות תמורת כסף אך אשמח להמשיך ולשוחח איתך.

 

[She Dolphin]

../images/Emo12.gif../images/Emo12.gif../images/Emo70.gif

 

[פרח7]

רק אם אתה בטוח

אם אתה מעביר את אושר לגן חדש (אם הבנתי נכון זה בלי להתחשב בדעתו וברצונו?) תחקור, תברר היטב את כל הסוגיות שחשובות לך. אל תעגל פינות, תשאל מראש! אל תהמר. אל תגיד- זה לא בדיוק מה שרציתי אבל זה יותר טוב ממה שיש... מתוך מחשבה לשפר עמדות בהמשך לך על מה שאתה חושב שהוא הטוב ביותר שאפשר להשיג ותתמיד.

 

[אבא גאה]

../images/Emo5.gif אבל אני לא בטוח !!!!!

מה שבטוח שבאנטרופוסופי יותר טוב מהנוכחי אבל את אומרת שכדאי להמתין עד שאני אמצא גן שאני אהיה בטוח לגביו? את צודקת!

 

[טוסברהינדא]

../images/Emo45.gif

עכשיו כשאתה מנוסה יותר, יש לך רשימת קריטריונים על פיהם אתה מסוגל לשפוט מסגרות ראויות. כדאי לך אפילו לרשום אותם, או להיעזר בפורומים השונים לקבלת רשימה כזו. בעזרת הקריטריונים האלה אתה יכול לראיין את הגננות: מה הקו החינוכי שמאפיין את הגן? מה אתן עושות במקרה של ריב בין ילדים? מה אתן עושות כשילד אחד מרביץ לשני? מה הכללים לגבי תלבושת אחידה? מה הכללים לגבי הבאת חפצים מהבית, ונושאי התייחסות ספונטניים בכלל? וכו' וכו'. אם אתה מעביר את הילד, עשה זאת רק כשאתה בטוח שאתה לא עומד להעבירו שוב ושוב, והסבר לו גם למה. ולגבי חוקים שצריך או לא לקבל: כבר קודם כיניתי אותך אנרכיסט, ולא כמילת גנאי. יתקנו אותי המשכילים, אבל דומני שאנרכיסטים אינם מוכנים לקבל עליהם אוטוריטה באשר היא, אלא מעמידים כל כלל במבחן הכדאיות וההגיון האישיים שלהם. גם זה סוג של פילוסופיה, אלא שלי הוא לא מתאים כלל. בכל גן שהוא, אפילו הדמוקרטי, יש כללים. (לא, אני לא מכירה את הגן הדמוקראטי, אבל כן מכירה מערכות בהם אנשים שונים צריכים להסתדר זה עם זה. מגדירים כללים. זו הסיבה לחוקים בכלל.) כעיני, כשאתה רושם את אושר לגן כלשהו, אתה מקבל על עצמך אוסף של כללים. מתוכם, באמת עדיף לבחור את המלחמות החשובות באמת. (פלסטר צבעוני בשום אופן לא נראה בעיני ככזה. הסרת פלסטר שהילד הגיע איתו מהבית ע"י הגננת - כן!) אם בגן הנוכחי מאפשרים 3 זמני הגעה, ואף אחד מהם לא נראה לך, נראה לי שה'בעיה' בך ולא בגן, אבל ממילא הדוגמא, כפי שאני מבינה אותה, מובאת כאישיו מינורי ולא עיקרי. הגן הזה לא היה מתאים גם לי, אבל אל תזדרז עד שתמצא עם מה באמת אתה שלם.

 

[She Dolphin]

סוף סוף התפנה לי קצת זמן ../images/Emo13.gif

ואני יכולה לעשות מה שאני בדרך כלל רוצה ולא מספיקה - וזה להגיב גם אליך, כאן. מהודעותיך לגבי מערכת החינוך ואושר שאני עוקבת אחריהן לא ממש בקביעות (ואך ורק מפאת קוצר זמן וריבוי פורומים

), אני מבינה שמדובר בגן עם חוקים די נוקשים ואני לא יודעת עד כמה ההשוואה לגן של תומר תעזור, אבל אני אנסה ומקווה שלא אכתוב דברים לגמרי לא לעניין... בגן של תומר מקפידים על שעת ההגעה, אבל עם גמישות. זאת אומרת שמקובל להגיע לגן בין 8:00 ל 9:00 ורצוי שלא להגיע בין 9:00 ל 9:15 שזאת שעת ה"מפגש", רצוי גם לא להגיע ב 9:30 כי זאת שעת תחילת ארוחת הבוקר. הגעה בזמנים הלא נוחים מתקבלת בהבנה, אם כי מזכירים בעדינות שזה קצת מפריע (ודי בצדק) למהלך העניינים בגן. ילד שמפספס את ארוחת הבוקר (מה שקרה לנו די הרבה פעמים) לא יקבל ארוחת בוקר פרטית, אלא יקבל ממה שנשאר וגם תוספת פירות או עוגיה. גם אנחנו מאחרים די הרבה, אבל משתדלים שלא, ובזמן האחרון די מצליחים להגיע "בזמן", אבל לא בגלל שנותנים לנו על הראש וגם לא בגלל ה: "גבולות"

"מסגרת"

"סדר יום"

"לא להפריע לילדים אחרים ולגננת"

וכו', אלא בגלל שהרגשנו שתומר מפספס דברים כשאנחנו מאחרים. כשהוא מגיע מוקדם מספיק, יש לו זמן לשחק בדברים שמסודרים לבחירת הילדים כעיסוק בשלב הראשון של היום. ראינו שתומר מאוד אוהב להתחיל את היום בריכוז באיזשהו משחק או הרכבה וכשמגיעים שניה לפני שמתחילים לסדר לקראת הריכוז זה די מבאס. הפתרון שלנו - לנסות לקום יותר מוקדם. זה סוג של פשרה בשביל כולנו, כי כולנו אוהבים ובורכנו ביכולת ובאפשרות התעסוקתית לישון עד מאוחר בבוקר (אבא, אמא, תומר ולרוב אפילו שירה הקטנה

). מה שכן, תומר בניגוד להורים שלו גם מתעורר בדרך כלל ב"טוב" בבוקר (ולא משנה אם הוא הלך לישון ב 00:00 בלילה שלפני כן

). הקימה המוקדמת מאפשרת לנו למרוח את הבוקר בכיף: להכנס אליו למיטה (אם הוא מסכים

) להתחבק, לשיר שירים בהצטרפותו ולהעביר דאחקות. כמו כן אפשר לקחת את הזמן בדרך לאוטו ובכל שלבי הכניסה אליו והיציאה ממנו והדרך הקצרה ברגל אל הגן עצמו. בנוסף לכך מתאפשר להורה שמלווה אותו להשאר איתו קצת בגן, סתם בשביל הכיף, לא בגלל שקשה לו להפרד, אלא כדי להיות איתו ועם הילדים האחרים בגן בשעת הבוקר, שהיא בדרך כלל שעה נעימה. מעבר לכך, ההחלטה אם להעביר אותו גן, צריכה להיות קשורה בשני דברים: 1. האם אושר מרוצה בגן? 2. האם אתם מרוצים מהגן? אני מכירה את הטיעון שאומר שאם הילד מרוצה זה מספיק טוב, ולחלוטין לא מקבלת אותו. ילדים יכולים להיות מאוד סתגלנים ולהתאים את עצמם למצבים שונים וזאת עדיין לא סיבה שבגללה אנחנו, כהורים, חייבים להתפשר על דברים מהותיים בעינינו. אתה מכיר את הטיעון: "להורים יותר קשה עם זה מאשר לילדים"

? ובכן, הטיעון הזה מושמע תדירות גם בכל מה שקשור למסגרות חינוך של ילדים, ואתה יודע מה דעתי על הטיעון הזה

. גם לי היה טוב בלינה המשותפת בתור ילדה בקיבוץ ולא התלוננתי, והנה, היום כשאני אמא אני אפלו לא שוקלת לגדל את ילדי בשיטה הזאת שנראית לי בכלל לא סבירה עבור ילד והוריו. יש אנשים (וגם ילדים) שנוטים להסתדר בכל מצב ולא להתלונן, וכמו כן לפעמים גם להפנים מסרים סמויים מההורים ולנסות לרצות אותם. זה די מורכב ולכן אי אפשר לסמוך רק על מה שהילדים מקרינים ואומרים - אם כי חשוב מאוד לקחת גם את הדברים האלה כשיקול מתוך מכלול של שיקולים. מקווה שעזרתי ולא בלבלתי

 

[אבא גאה]

לא, לא בילבלת

יקירתי. קודם כל הרשי לי לומר שלעונג ולכבוד הוא לי לקבל תגובה (ועוד כזותי...) ממך. אני חושב שהצלחת לקלוע לתחושותיי..... אני באמת עם רגשות מעורבים לגבי זה ולגבי הגן בכלל, אחרת לא הייתי כותב כאן את התלבטותי...... (רק ככה אני יכול לפתוח את "הפינה השבועית של הרגיש על הגן"

ו-

לפרח) מה שניסיתי לומר כבר הרבה זמן ב"אז מה אם אושר מאושר" הצלחת לומר במשפט אחד על הלינה המשותפת..... ואכן, יש גם הרבה ילדים שחיים בביתים שבו ההורים מכים אותם ועדיין - אם יבואו וישאלו את הילד "אתה רוצה הורים אחרים" סביר מאוד להניח שהפחד מהלא נודע יהיה גדול יותר מאשר להישאר במקום... נכון, ההשוואה לא ממש "תפוחים ותפוחים" ולאושר באמת שבס"הכ נחמד ללכת לגן, אבל יש מקומות שבהם יהיה לו הרבה יותר (מיד אחרי תקופת ההסתגלות) אתם יודעים איך הוא פרח בקיץ שהיה מותר לו כל יום ללבוש איזו חולצה שהוא רוצה והיה מותר לו כל יום להביא איתו איזה צעצוע להראות בגן? נראה לי שאחרי תקופת הסתגלות בגן קצת יותר גמיש הוא יהיה הרבה יותר מאושר. רק עכשיו אני רוצה למצוא גן שאני אהיה בטוח לגביו......

לצערי גלית, כל פעם שנושא הגן עולה אז אמא של בעלי מוצאת לנכון לנשום עמוק עמוק ולהגיד "אני רוצה שתשלח אותו להילל (ביה"ס היהודי)" וגם אם אני מנסה להתעלם אז מיד היא ממשיכה וקופצת לי הצוואר איך אני חייב לעשות לו ברית, ואז ייפתרו כל בעיותיי......

 

[She Dolphin]

../images/Emo3.gif לחמותך ו../images/Emo24.gif לך

 

[אורי 0]

אנתרופוסופי, דמוקרטי, מונטסורי

יאללה! כשזה היה רלוונטי אצלי, שלחנו את הילדים לגנים רגילים: פרטיים-פושטיים עד גיל 4, עירוניים אחרי כן. ענין של תקציב. בכל הגנים הללו היו כללים, לפי הגיל ההגיון וההרגל. אם כי שום גן לא היה פשיסטי כמתואר. בשום גן לא היתה שעת הגעה מאופסת אם אני זוכר נכון (בד"כ חצי שעה גמישה כזאת). בגן האחרון של הילד היתה גננת ותיקה מאוד שגידלה חצי שכונה בשיטות ישנות: גידול ירקות בחצר וכאלה. היו כללים מסוימים אבל גם המון שכל ישר. וזה בעצם הענין - לא השיטה אלא הגננת (ואם יש גנן...). לא "החומר" לא "עם מה משחקים" אלא האהבה שהיא נותנת והשכל הישר שהיא מפעילה. רוב הגננות שנפלנו עליהן היו טובות עד טובות מאוד, שתיים בנוניות עד גרועות - אבל לא ממש מזיקות. הילדים שרדו גם את אלה וגדלו עם הרבה ביטחון עצמי. אני תוהה אם יש גנים כאלה בקנדה, נורמליים, בלי פילוסופיה. או שגנים של עניים זה סכינים ופשיעה או סתם בית חרושת של אחת - על-ארבעים-ילדים? ואולי הלל זה לא נורא כ"כ? בתנאי שהם לא יעשו לכם צרות מגדריות.

 

[אבא גאה]

עזוב צרות מגדריות

(שהגיוני מאוד שהם יעשו) מה ע זה שהם ירצו לעשות ברית מילה לילד?

 

[אורי 0]

למול?

ילד בן ארבע? אולי עם הסכין מפינת מטבח? שהגננת תעשה לעצמה ברית מילה! אם הם לא מוכנים שאושר יגיע עם חתיכת עור עודפת. אז לא!