טובי אור נטובי
New member
המלכה ושבעת הגמדים
רציתי לפרסם אותו כאן.. אבל הסיפור ארוך מדי.. אז אני מצרף אותו כקובץ doc
רציתי לפרסם אותו כאן.. אבל הסיפור ארוך מדי.. אז אני מצרף אותו כקובץ doc
- פותח הנושא Idan91
- פורסם בתאריך
שכתוב אגדת "שלגיה" - להנהלת האתר
הסיפור הזה פורסם בספרי, "ונוס", שיצא לאור לא מכבר בהוצאת "אסטרולוג". נסיכת הקרח בארץ אחת שלטה מלכה גדולה וחכמה. למלכה היתה בת אחת יחידה, הנסיכה קורה. בעלה המלך נהרג במלחמה כשהנסיכה היתה רק בת שלושה חודשים, והמלכה כרתה ברית שלום עם שכניה והתמסרה לגידולה של הנסיכה ולניהול הממלכה. זוהי תחילת סיפורי. לצערי הוא ארוך מדי ואין לי אפשרות לשלוח אותו כאן. רציתי לדעת אם אפשר לשלוח אותו כמצורף לדוא"ל, ואם כן - מהי הכתובת שאליה צריך לשלוח. בתודה, טלה בר. [email protected]
הסיפור הזה פורסם בספרי, "ונוס", שיצא לאור לא מכבר בהוצאת "אסטרולוג". נסיכת הקרח בארץ אחת שלטה מלכה גדולה וחכמה. למלכה היתה בת אחת יחידה, הנסיכה קורה. בעלה המלך נהרג במלחמה כשהנסיכה היתה רק בת שלושה חודשים, והמלכה כרתה ברית שלום עם שכניה והתמסרה לגידולה של הנסיכה ולניהול הממלכה. זוהי תחילת סיפורי. לצערי הוא ארוך מדי ואין לי אפשרות לשלוח אותו כאן. רציתי לדעת אם אפשר לשלוח אותו כמצורף לדוא"ל, ואם כן - מהי הכתובת שאליה צריך לשלוח. בתודה, טלה בר. [email protected]
puf the magic dragon
New member
שלושת החזירים- הגרסא הגזענית
היו היו שלושה חזרזירים שלושתם מאומצים לבית פולני וטוב חזרזיר ראשון- צבר פרסי חזרזיר שני- עובד זר תאילנדי חזרזיר שלישי עובד זר פלסתינאי שלושת החזרזירים הרגישו שאמם הפולנייה לא תעזוב אותם לנפשם אם לא יעזבו את הבית, לכן הלכו לבנות לעצמם בתים, התחיל הפועל הזר הפלסתינאי ובנה לו בית גדול גדול מלבנים ברמאללה אחריו בנה הפועל הזר התילאנדי בית גדול גדול מאיטונג בנגב ואז בא הצבר הפרסי וחשב את מי מהם יעסיק, כמובן שהפלסתינאי היה יותר זול והפרסי בחר בו לביצוע העבודה אז הפלסתינאי בנה לו בית גדול ויפה בנתניה אזל אז, בא הזאב הרשע (והשעיר) הגרוזיני ווהביא את החבר´ה שלו על הבית של הפרסי מנתניה והחזרזיר הצבר הפרסי רץ רץ רץ והתחבא אצל אחיו החורג פלסתינאי ברמאללה. שמע זאת הזאב הגרוזיני הרשע, התקשר לאחיו שהיה אלוף בצה"ל בשנות השמונים המאוחרות וסיפר לו שבבית של החזרזיר הפלסתינאי מרמאללה יש מעבדת נפץ. אמר האח של הגרוזיני את הדבר לממונים עליו ובין לילה יחידת דובדבן הרסה את הבית, ברחו שני החזרזירים לבית של החזרזיר התאילנדי בנגב, לשם הזאב הרשע והגרוזיני פחד להגיע כי לא רצה להסתכסך עם חמולות הבדואים, התאילנדי קיבל אותם בברכה והכין להם מיטה בחדר האורחים, בארוחת הערב שפך הצבר הפרסי רעל לכוסו של הפלסתינאי שישפיע עליו לקראת בוקר, ובלילה דקר החזרזיר הפלסתינאי את החזרזיר הצבר הפרסי, בואו נגיד שארוחתו של התאילנדי בבוקר היתה גדולה... המשל: לא משנה מי יהיו האוייבים שלנו, גם אם נעלה עליהם, הבעיות שיגרמו למפלתנו יבואו מבפנים.
היו היו שלושה חזרזירים שלושתם מאומצים לבית פולני וטוב חזרזיר ראשון- צבר פרסי חזרזיר שני- עובד זר תאילנדי חזרזיר שלישי עובד זר פלסתינאי שלושת החזרזירים הרגישו שאמם הפולנייה לא תעזוב אותם לנפשם אם לא יעזבו את הבית, לכן הלכו לבנות לעצמם בתים, התחיל הפועל הזר הפלסתינאי ובנה לו בית גדול גדול מלבנים ברמאללה אחריו בנה הפועל הזר התילאנדי בית גדול גדול מאיטונג בנגב ואז בא הצבר הפרסי וחשב את מי מהם יעסיק, כמובן שהפלסתינאי היה יותר זול והפרסי בחר בו לביצוע העבודה אז הפלסתינאי בנה לו בית גדול ויפה בנתניה אזל אז, בא הזאב הרשע (והשעיר) הגרוזיני ווהביא את החבר´ה שלו על הבית של הפרסי מנתניה והחזרזיר הצבר הפרסי רץ רץ רץ והתחבא אצל אחיו החורג פלסתינאי ברמאללה. שמע זאת הזאב הגרוזיני הרשע, התקשר לאחיו שהיה אלוף בצה"ל בשנות השמונים המאוחרות וסיפר לו שבבית של החזרזיר הפלסתינאי מרמאללה יש מעבדת נפץ. אמר האח של הגרוזיני את הדבר לממונים עליו ובין לילה יחידת דובדבן הרסה את הבית, ברחו שני החזרזירים לבית של החזרזיר התאילנדי בנגב, לשם הזאב הרשע והגרוזיני פחד להגיע כי לא רצה להסתכסך עם חמולות הבדואים, התאילנדי קיבל אותם בברכה והכין להם מיטה בחדר האורחים, בארוחת הערב שפך הצבר הפרסי רעל לכוסו של הפלסתינאי שישפיע עליו לקראת בוקר, ובלילה דקר החזרזיר הפלסתינאי את החזרזיר הצבר הפרסי, בואו נגיד שארוחתו של התאילנדי בבוקר היתה גדולה... המשל: לא משנה מי יהיו האוייבים שלנו, גם אם נעלה עליהם, הבעיות שיגרמו למפלתנו יבואו מבפנים.
puf the magic dragon
New member
טוב
העיקר שיש משל אמיתי ושזה לא נגמר ב"והם חיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה"
העיקר שיש משל אמיתי ושזה לא נגמר ב"והם חיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה"
שלכת עצובה
New member
פיטר פן הגרסא הפמניסטית!!!!
היה זה עוד יום בשומקום, שהתחיל כמו כל יום רגיל שהשמש זרחה וונדי הגישה לכולם ארוחת בוקר. פיטר כהרגלו יצא לעוף קצת להתרענן לקראת היום החדש, וטינקרבל לוותה אותו. "בוא נעשה תחרות" הציע טינק "קדימה!" צעק פיטר וכבר החל לעוף באוייר מפגים תרגילי אקרובטיקה מרהיבים. "אתה רמאי" צעקה טינק וניסתה להדביק אותה שראתה את קפטן הוק עומד לפני פיטר ותופש אותו בשתי ידו חיוך רשע פרוס על פניו. " תעזוב אותו" צרחה טינק ועפה לפני פניו של קפטן הוק, הוק העיף אותה..פגע בה..וטינק התנגשה בגזע עץ. שקמה כבר לא נראה הוק ברקע הוא לקח איתו את פיטר. במהרה היא עפה לוונדי וסיפרה לה את אשר אירע. "הגיע הזמן לפעול" צעקה וונדי ורצה לחדר הילדים נעו בה עיניים ומייקל ביקש בבכי שהיא תישאר. וונדי יצאה מהחדר עטופה בגלימה שחורה ובמסכה ממש כמו של זורו מצוידת בחרב. "סורו מדרכי ילדים קטנים" קראה וונדי ונופפה בחרב לעבר הילדים המפוחדים שהתכנסו בפינת החדר. "לדרך טינק" צעקה וונדי ותקעה את החרב בדלת הבית. וונדי ניסתה להוציא את החרב אך ללא הצלחה "ממש גאוני" אמרה טינק "שתקי!" צעקה וונדי וניסתה בכל כוחה למשוך את החרב לבסוף הצליחה ועפה יחד עם החרב על האדמה. " עכשיו אפשר ללכת ?" שאלה טינק לא מסתירה את ליגלוגה על וונדי. ההליכה נמשכה קרוב לחצי שעה לבסוף הם הגיעו לספינה של קפטן הוק "חכי רגע" צעקה טינק וניסתה להדביק את וונדי שעלתה לספינה בצעדים מהירים. טינק נוסגה לאחור שראתה את קפטן הוק ולא אחר ניצב מול וונדי "תשחרר את פיטר" צעקה וונדי "מה קרה אזרת אומץ בלונדה?" שאל הוק "שתוק!" צעקה וונדי ונתנה בעטיה להוק במקום הכי רגיש..שאתם הקוראים בטח תוכלו לדמיין "אררר...חכי שאני אתפוש אותך" .."תתכונן להיות מאכל לסרדינים אויב העם שכמוך". במהרה התפתח קרב בין השניים שוונדי הולכת וגוברת על הוק .."כאן טינק משדרת את קרב החרבות האימתני בין קפטן הוק לוונדי" באותה שנייה צלל קפטן הוק למים משחרר קללה עסיסית לעבר וונדי. "מהר ..בואי נשחרר את פיטר" הן ניגשו לתוך חדר אפלולי ושיחררו את פיטר שהיה קשור. בצעדים מהירים הם חזרו הביתה" כנרעה שאני אצטרך לבשל מעכשיו וונדי" אמר פיטר. סוף
היה זה עוד יום בשומקום, שהתחיל כמו כל יום רגיל שהשמש זרחה וונדי הגישה לכולם ארוחת בוקר. פיטר כהרגלו יצא לעוף קצת להתרענן לקראת היום החדש, וטינקרבל לוותה אותו. "בוא נעשה תחרות" הציע טינק "קדימה!" צעק פיטר וכבר החל לעוף באוייר מפגים תרגילי אקרובטיקה מרהיבים. "אתה רמאי" צעקה טינק וניסתה להדביק אותה שראתה את קפטן הוק עומד לפני פיטר ותופש אותו בשתי ידו חיוך רשע פרוס על פניו. " תעזוב אותו" צרחה טינק ועפה לפני פניו של קפטן הוק, הוק העיף אותה..פגע בה..וטינק התנגשה בגזע עץ. שקמה כבר לא נראה הוק ברקע הוא לקח איתו את פיטר. במהרה היא עפה לוונדי וסיפרה לה את אשר אירע. "הגיע הזמן לפעול" צעקה וונדי ורצה לחדר הילדים נעו בה עיניים ומייקל ביקש בבכי שהיא תישאר. וונדי יצאה מהחדר עטופה בגלימה שחורה ובמסכה ממש כמו של זורו מצוידת בחרב. "סורו מדרכי ילדים קטנים" קראה וונדי ונופפה בחרב לעבר הילדים המפוחדים שהתכנסו בפינת החדר. "לדרך טינק" צעקה וונדי ותקעה את החרב בדלת הבית. וונדי ניסתה להוציא את החרב אך ללא הצלחה "ממש גאוני" אמרה טינק "שתקי!" צעקה וונדי וניסתה בכל כוחה למשוך את החרב לבסוף הצליחה ועפה יחד עם החרב על האדמה. " עכשיו אפשר ללכת ?" שאלה טינק לא מסתירה את ליגלוגה על וונדי. ההליכה נמשכה קרוב לחצי שעה לבסוף הם הגיעו לספינה של קפטן הוק "חכי רגע" צעקה טינק וניסתה להדביק את וונדי שעלתה לספינה בצעדים מהירים. טינק נוסגה לאחור שראתה את קפטן הוק ולא אחר ניצב מול וונדי "תשחרר את פיטר" צעקה וונדי "מה קרה אזרת אומץ בלונדה?" שאל הוק "שתוק!" צעקה וונדי ונתנה בעטיה להוק במקום הכי רגיש..שאתם הקוראים בטח תוכלו לדמיין "אררר...חכי שאני אתפוש אותך" .."תתכונן להיות מאכל לסרדינים אויב העם שכמוך". במהרה התפתח קרב בין השניים שוונדי הולכת וגוברת על הוק .."כאן טינק משדרת את קרב החרבות האימתני בין קפטן הוק לוונדי" באותה שנייה צלל קפטן הוק למים משחרר קללה עסיסית לעבר וונדי. "מהר ..בואי נשחרר את פיטר" הן ניגשו לתוך חדר אפלולי ושיחררו את פיטר שהיה קשור. בצעדים מהירים הם חזרו הביתה" כנרעה שאני אצטרך לבשל מעכשיו וונדי" אמר פיטר. סוף
שכתוב אגדת "שלגיה"
הסיפור הזה פורסם בספרי, "ונוס", שיצא לאור לא מכבר בהוצאת "אסטרולוג". נסיכת הקרח חלק א´ בארץ אחת שלטה מלכה גדולה וחכמה. למלכה היתה בת אחת יחידה, הנסיכה קורה. בעלה המלך נהרג במלחמה כשהנסיכה היתה רק בת שלושה חודשים, והמלכה כרתה ברית שלום עם שכניה והתמסרה לגידולה של הנסיכה ולניהול הממלכה. קורה היתה ילדה יפה, והכול אהבו אותה. השרים השעשעו אתה, האומנות מילאו את כל חפצה, וחברותיה העריצו את מנהיגותה במשחקים. רק אמה הרגישה שעל אף יופיה, פיקחותה, וההערצה שהעריצו אותה כולם, הפגינה הנסיכה קרירות רבה מדי כלפי הסובבים אותה. היא היתה, אמנם, משתעשעת עם השרים, נדיבה לאומנותיה, מנהיגה אמיתית לחברותיה, ונתינה צייתנית ונאמנה לאמה המלכה; אבל חסרה בה חמימות, ונראה לאמה שהיא לא אוהבת שום אדם באמת. הנסיכה גדלה והיתה לנערה יפהפיה. כל עוד היתה ילדה קטנה, לא דאגה לה המלכה, רק ניסתה להעניק לבתה מידה כפולה של חום ואהבה, כאילו רצתה בכך להמיס את הקרח בלבה. אבל היא לא הצליחה. ככל שגדלה הנערה, כך הלכה וגבהה מחיצת הרגש בינה לבין ידידיה ומקורביה. בינתיים הסתלקו האומנות, חברותיה בגרו ונישאו; והשרים ראו אותה כעלמה יפת-תואר ומושכת את הלב. רבים מאנשי החצר חמדו את מראה עורה הלבן, שערה השחור ושפתיה האדומות, אבל קורה לא הניחה לאיש להתקרב אליה, וכולם חשו בקרירותה; הם התרחקו ממנה, העדיפו להתפעל מיופיה מרחוק אבל לא העזו להתקרב אליה. המלכה החלה לדאוג. קורה הגיעה לפרקה ובקרוב תגיע שעתה לעלות על כס המלוכה; היא תצטרך להינשא כדי שיהיה לה עזר כנגדה בניהול הממלכה, וכדי להמשיך את השושלת, אבל איך תוכל לעשות זאת אם אינה מוצאת עניין באנשים אחרים. המלכה הרהרה גם כי היא עצמה כבר הגיעה לגיל שבו היתה מעדיפה להשתעשע עם נכדים, ולהשאיר את עסקי המלוכה לצעירים ממנה. אבל איך תוכל להעביר את השרביט לבתה, אם זו אינה מניחה לאיש להתקרב אליה? אז נזכרה המלכה באמה, שהיתה קוסמת גדולה. כשהלכה לעולמה, השאירה הקוסמת לבתה כמה ספרי כשפים וכמה חפצי קסם. המלכה העדיפה לעסוק בענייני הממלכה הארציים ולא להתעסק בקסמים, אבל עכשיו ראתה כי כל חכמתה לא עוזרת לה, והיא פנתה אל ספריה ואל חפצי הקסם של אמה. חיפשה ומצאה מסרק קסום, עשוי שנהב ומשובץ אבני-חן צבעוניות. מי שעונד את המסרק הזה, מיד מתמלא לבו שמחה, והוא נפתח לקראת כל אדם. ליום הולדתה העשרים של קורה הזמינה המלכה את נסיכי המדינות השכנות לנשף; בעצמה סירקה את השיער השחור של בתה וענדה לה את מסרק הקסם. השנהב הבהיק לעומת השחור ואבני-החן נצנצו כברקים בלילה. כל הנסיכים התמלאו הערצה לקורה, הקיפו אותה, הזמינו אותה למחול והעניקו לה מחמאות. אך כוחו של מסרק השמחה לא הספיק כדי להמס את הקרח ולהפשיר את לבה של הנסיכה, ולבה נשאר אדיש כלפי כולם. המלכה הנעצבת חזרה לחיפושיה, ולבסוף מצאה בין חפצי הקסם של אמה חגורה שזורה מחוטי זהב וכסף; כל מי שחוגר חגורה זו על מותניו, מתמלא חמימות נעימה והוא מרגיש חיבה כלפי כל הסובבים אותו. ליום הולדתה העשרים ואחד של קורה הזמינה המלכה שוב לנשף את נסיכי המדינות השכנות. שמלה מהודרת תפרו לנסיכה, והמלכה עזרה בעצם ידיה להלביש אותה, ולחגור את חגורת החיבה על מותניה. שבעתיים העריצו הנסיכים את קורה, שחמימות בלתי רגילה קרנה מגופה; אבל אפילו חגורת הזהב והכסף לא הצליחה להמיס את הקרח בלבה של קורה. שוב חזרה המלכה לחיפושיה, ולבסוף גילתה בין הספרים כרך אחד ישן נושן, קרוע ובלוי, שחור מרוב ימים ואבק. וכך נאמר בספר: "במעבה יער הצומח בראש הר גבוה, בתוך סבך של עצים ושיחים דוקרניים ובין ביצות ומהמורות לרוב, צומח עץ-פרי אחד ויחיד, ותפוח אחד ויחיד גדל על העץ בין ענפיו הקוצניים. לתפוח הזה יש תכונה מיוחדת במינה: הוא מסוגל להמיס כל רגש קפוא, ולהפשיר את הלב הקר ביותר. אבל רק אדם טהר-לב יוכל לקטוף את התפוח, כי הוא יישמט מידיו של כל איש אחר." אבל היתה סכנה בתפוח. הוא היה מסוגל להמיס לב קפוא, אבל אם יאכל אותו אדם בעל לב-אבן, הוא ימות מיד! המלכה קיוותה שלבה של הנסיכה קורה רק הפך לקרח ולא היה עשוי ממש מאבן, אבל ידעה כי מוטב לסכן את חייה של הנסיכה למען אושרה בימים הבאים, מאשר להניח לה לחיות את חייה כמו שהיא. למחרת פירסמה המלכה כרוז שהופץ בכל הממלכה ובמדינות השכנות, ואלה היו דברי הכרוז: "מבוקש חתן לנסיכה קורה. כל גבר צעיר ולא נשוי מוזמן להשתתף בחיפוש אחרי תפוח הקסם,ולזכות בידה של הנסיכה."
הסיפור הזה פורסם בספרי, "ונוס", שיצא לאור לא מכבר בהוצאת "אסטרולוג". נסיכת הקרח חלק א´ בארץ אחת שלטה מלכה גדולה וחכמה. למלכה היתה בת אחת יחידה, הנסיכה קורה. בעלה המלך נהרג במלחמה כשהנסיכה היתה רק בת שלושה חודשים, והמלכה כרתה ברית שלום עם שכניה והתמסרה לגידולה של הנסיכה ולניהול הממלכה. קורה היתה ילדה יפה, והכול אהבו אותה. השרים השעשעו אתה, האומנות מילאו את כל חפצה, וחברותיה העריצו את מנהיגותה במשחקים. רק אמה הרגישה שעל אף יופיה, פיקחותה, וההערצה שהעריצו אותה כולם, הפגינה הנסיכה קרירות רבה מדי כלפי הסובבים אותה. היא היתה, אמנם, משתעשעת עם השרים, נדיבה לאומנותיה, מנהיגה אמיתית לחברותיה, ונתינה צייתנית ונאמנה לאמה המלכה; אבל חסרה בה חמימות, ונראה לאמה שהיא לא אוהבת שום אדם באמת. הנסיכה גדלה והיתה לנערה יפהפיה. כל עוד היתה ילדה קטנה, לא דאגה לה המלכה, רק ניסתה להעניק לבתה מידה כפולה של חום ואהבה, כאילו רצתה בכך להמיס את הקרח בלבה. אבל היא לא הצליחה. ככל שגדלה הנערה, כך הלכה וגבהה מחיצת הרגש בינה לבין ידידיה ומקורביה. בינתיים הסתלקו האומנות, חברותיה בגרו ונישאו; והשרים ראו אותה כעלמה יפת-תואר ומושכת את הלב. רבים מאנשי החצר חמדו את מראה עורה הלבן, שערה השחור ושפתיה האדומות, אבל קורה לא הניחה לאיש להתקרב אליה, וכולם חשו בקרירותה; הם התרחקו ממנה, העדיפו להתפעל מיופיה מרחוק אבל לא העזו להתקרב אליה. המלכה החלה לדאוג. קורה הגיעה לפרקה ובקרוב תגיע שעתה לעלות על כס המלוכה; היא תצטרך להינשא כדי שיהיה לה עזר כנגדה בניהול הממלכה, וכדי להמשיך את השושלת, אבל איך תוכל לעשות זאת אם אינה מוצאת עניין באנשים אחרים. המלכה הרהרה גם כי היא עצמה כבר הגיעה לגיל שבו היתה מעדיפה להשתעשע עם נכדים, ולהשאיר את עסקי המלוכה לצעירים ממנה. אבל איך תוכל להעביר את השרביט לבתה, אם זו אינה מניחה לאיש להתקרב אליה? אז נזכרה המלכה באמה, שהיתה קוסמת גדולה. כשהלכה לעולמה, השאירה הקוסמת לבתה כמה ספרי כשפים וכמה חפצי קסם. המלכה העדיפה לעסוק בענייני הממלכה הארציים ולא להתעסק בקסמים, אבל עכשיו ראתה כי כל חכמתה לא עוזרת לה, והיא פנתה אל ספריה ואל חפצי הקסם של אמה. חיפשה ומצאה מסרק קסום, עשוי שנהב ומשובץ אבני-חן צבעוניות. מי שעונד את המסרק הזה, מיד מתמלא לבו שמחה, והוא נפתח לקראת כל אדם. ליום הולדתה העשרים של קורה הזמינה המלכה את נסיכי המדינות השכנות לנשף; בעצמה סירקה את השיער השחור של בתה וענדה לה את מסרק הקסם. השנהב הבהיק לעומת השחור ואבני-החן נצנצו כברקים בלילה. כל הנסיכים התמלאו הערצה לקורה, הקיפו אותה, הזמינו אותה למחול והעניקו לה מחמאות. אך כוחו של מסרק השמחה לא הספיק כדי להמס את הקרח ולהפשיר את לבה של הנסיכה, ולבה נשאר אדיש כלפי כולם. המלכה הנעצבת חזרה לחיפושיה, ולבסוף מצאה בין חפצי הקסם של אמה חגורה שזורה מחוטי זהב וכסף; כל מי שחוגר חגורה זו על מותניו, מתמלא חמימות נעימה והוא מרגיש חיבה כלפי כל הסובבים אותו. ליום הולדתה העשרים ואחד של קורה הזמינה המלכה שוב לנשף את נסיכי המדינות השכנות. שמלה מהודרת תפרו לנסיכה, והמלכה עזרה בעצם ידיה להלביש אותה, ולחגור את חגורת החיבה על מותניה. שבעתיים העריצו הנסיכים את קורה, שחמימות בלתי רגילה קרנה מגופה; אבל אפילו חגורת הזהב והכסף לא הצליחה להמיס את הקרח בלבה של קורה. שוב חזרה המלכה לחיפושיה, ולבסוף גילתה בין הספרים כרך אחד ישן נושן, קרוע ובלוי, שחור מרוב ימים ואבק. וכך נאמר בספר: "במעבה יער הצומח בראש הר גבוה, בתוך סבך של עצים ושיחים דוקרניים ובין ביצות ומהמורות לרוב, צומח עץ-פרי אחד ויחיד, ותפוח אחד ויחיד גדל על העץ בין ענפיו הקוצניים. לתפוח הזה יש תכונה מיוחדת במינה: הוא מסוגל להמיס כל רגש קפוא, ולהפשיר את הלב הקר ביותר. אבל רק אדם טהר-לב יוכל לקטוף את התפוח, כי הוא יישמט מידיו של כל איש אחר." אבל היתה סכנה בתפוח. הוא היה מסוגל להמיס לב קפוא, אבל אם יאכל אותו אדם בעל לב-אבן, הוא ימות מיד! המלכה קיוותה שלבה של הנסיכה קורה רק הפך לקרח ולא היה עשוי ממש מאבן, אבל ידעה כי מוטב לסכן את חייה של הנסיכה למען אושרה בימים הבאים, מאשר להניח לה לחיות את חייה כמו שהיא. למחרת פירסמה המלכה כרוז שהופץ בכל הממלכה ובמדינות השכנות, ואלה היו דברי הכרוז: "מבוקש חתן לנסיכה קורה. כל גבר צעיר ולא נשוי מוזמן להשתתף בחיפוש אחרי תפוח הקסם,ולזכות בידה של הנסיכה."
שכתוב אגדות "שלגיה" חלק ב´
נסיכת הקרח חלק ב´ גברים רבים באו להשתתף בחיפוש: נסיכים ופשוטי העם, והרפתקנים שנענו לאתגר. ההר היה גבוה, תלול וסלעי והעליה בו קשה ומסוכנת. רבים נכשלו בדרך, התמוטטו מרוב מאמץ, ואחדים אפילו התגלגלו לתהום. המעטים שהגיעו ליער מצאו אותו סבוך ואפל, ורבים מהם תעו בדרכם; אחדים שקעו בביצות או נפלו לבור, אחרים היו לטרף לחיות ששוטטו בו. לבסוף הצליחו אחדים מהם להגיע אל עץ התפוח. אדום ונוצץ הבהיק הפרי מתוך העלווה הכהה, כאילו הוא קורץ אל כל רואיו. אך כאשר הושיטו את ידם וניסו לקטוף אותו, חמק התפוח מידיהם, כי איש מהם לא היה טהר-לב ולא היה ראוי לידה של הנסיכה. ביער שעל ההר חי צייד אחד; ביתו היה בקתת-עץ, מזונו מהציד שצד ביער, וידידיו העצים והסלעים. את כל דרכי היער ושביליו הכיר, בעיניים עצומות יכול היה לומר איפה נמצא בור או משתרעת ביצה, וכך מצא את דרכו ללא פגע. הצייד הכיר גם את עץ-התפוח. לפעמים היה משתאה על הפרי היחיד שצמח עליו, על צבעו האדום, המבהיק, ועל עמידותו בכל עונות השנה. אך מעולם לא עלה בדעתו של הצייד לקטוף את הפרי המיוחד הזה. הצייד הבחין מפסגת ההר במאות המטפסים, שרבים מהם נכשלו בדרכם. מבין הסבך הציץ באלה ששוטטו ביער, ולבסוף לא יכול לעצור בעד סקרנותו, ושאל את אחד האנשים לפשר הדבר. כאשר נודעה לו המשימה שלקחו על עצמם, תמה מאוד. מיד הלך אל עץ-התפוח ועמד שם לצפות מה יקרה. הוא ראה איך אחד אחד ניגשים האנשים הספורים שנותרו בתחרות, דוחפים את ידם לתוך הסבך הקוצני של ענפי העץ, ובאצבעות שותתות דם מנסים לאחוז בתפוח. אבל הפרי החלקלק חמק מאצבעותיהם, נותר תלוי על הענף, וכאילו חייך בלגלוג כלפי אלה שלא הצליחו במשימתם. לבסוף, לאחר שניסו כולם ללא הצלחה, דחקו בצייד לנסות את מזלו. בהיסוס מה ניגש אל העץ. רק הושיט את ידו והענפים סטו מפניה, פינו לה את הדרך עד התפוח. כאשר נגע הצייד בתפוח נשמט זה מהענף, החליק ונפל אל תוך כף ידו כאילו מאז ומתמיד ציפה לבואו. משתאים עמדו האנשים מסביבו כאשר הרים הצייד את ידו והתפוח נח בכפו, כמו בתיבה שנעשתה לפי מידתו. מלאי התפעלות התחברו המתחרים הנותרים אל הצייד, ונגד רצונו הובילו אותו אל מחוץ ליער, במורד ההר, ועד לארמון. באולם הגדול ישבה המלכה על כס מלכותה, והאנשים הביאו את הצייד והציגו אותו לפניה כמנצח בתחרות. בצדה של המלכה ישבה הנסיכה קורה, ושתי הנשים בחנו את הצייד בעיניהן – האחת בעיניים כחולות-צלולות, האחרת בעיניים שחורות-עמוקות. הצייד השתחווה ונאלם דום לפני המלכה, אך כאשר נתקל מבטו בעיניה השחורות של הנסיכה נפעם לבו מהדם שסער בעורקיו. באין אומר הושיט למלכה את ידו האוחזת בתפוח. ביד רוטטת לקחה המלכה את התפוח ופנתה אל בתה, "ראי, קורה, מה הביא לך האיש הזה. את רוצה בו לחתן?" קורה הביטה בצייד בקרירות והשיבה, "הוא לא יותר טוב ולא יותר גרוע מהאחרים. אבל אם את רוצה שהוא יהיה לי לחתן, אציית לך כמו תמיד." המלכה חשבה שהוא נראה גבר לתפארת; הנדיבות שכנה בעיניו, ועדינות בתנועותיו. התפוח שבידו הוכיח כי לבו טהור וזך והיא לא מצאה בו כל פגם. נאנחה, הבינה שאין לה ברירה. אם היא רוצה שהאהבה תתעורר בלבה של בתה, עליה לאכול מהתפוח, כי אחרת לעולם לא תהיה מאושרת. ´ואם אמנם יש לה לב-אבן והיא תמות מאכילת התפוח,´ הרהרה, ´אולי מוטב שלא תחיה כלל.´ הושיטה האם לבתה את התפוח, וזו לקחה אותו מידה ונגסה נגיסה. מיד קרסו ברכיה, גופה נשמט אל הרצפה והיא שכבה בלי נוע. שערה נפרש כהילה שחורה מסביב לפניה הלבנים, שפתיה החווירו, עיניה נעצמו וכל רוח חיים לא ניכרה בה. נשאה המלכה את עיניה אל הצייד ואמרה, "רק אתה תוכל להחזיר אותה לחיים." הביט בה הצייד, הביט בנסיכה; כרע על ברכיו לפניה, רכן ונשק לשפתיה. מיד קרה הנס. לאט לאט חזר הדם לזרום בעורקיה של הנסיכה, ושוב הבהיקו השפתיים באדום. גם בלחייה עלה הצבע – לא עוד היו לבנות כשלג, אלא הוורידו כפי שלא היו מעולם; שערה השחור, הפרוש כהילה מסביב לפניה, העלה ניצוצות של זהב. עיניה של קורה נפקחו, ומעין חמימות לוהטת עלתה בהן, שהלהיטה את לבו של הצייד. לרגע הביטה בו, אז פרשה את זרועותיה ושפתיה חייכו לעומתו. הם נישאו ועלו יחד על כס המלוכה. חכמתה של קורה ולבו הטהור של בעלה הועילו לעשות אותם למושלים הטובים ביותר; והמלכה יכלה להקדיש את זמנה לטיפול בנכדיה.
נסיכת הקרח חלק ב´ גברים רבים באו להשתתף בחיפוש: נסיכים ופשוטי העם, והרפתקנים שנענו לאתגר. ההר היה גבוה, תלול וסלעי והעליה בו קשה ומסוכנת. רבים נכשלו בדרך, התמוטטו מרוב מאמץ, ואחדים אפילו התגלגלו לתהום. המעטים שהגיעו ליער מצאו אותו סבוך ואפל, ורבים מהם תעו בדרכם; אחדים שקעו בביצות או נפלו לבור, אחרים היו לטרף לחיות ששוטטו בו. לבסוף הצליחו אחדים מהם להגיע אל עץ התפוח. אדום ונוצץ הבהיק הפרי מתוך העלווה הכהה, כאילו הוא קורץ אל כל רואיו. אך כאשר הושיטו את ידם וניסו לקטוף אותו, חמק התפוח מידיהם, כי איש מהם לא היה טהר-לב ולא היה ראוי לידה של הנסיכה. ביער שעל ההר חי צייד אחד; ביתו היה בקתת-עץ, מזונו מהציד שצד ביער, וידידיו העצים והסלעים. את כל דרכי היער ושביליו הכיר, בעיניים עצומות יכול היה לומר איפה נמצא בור או משתרעת ביצה, וכך מצא את דרכו ללא פגע. הצייד הכיר גם את עץ-התפוח. לפעמים היה משתאה על הפרי היחיד שצמח עליו, על צבעו האדום, המבהיק, ועל עמידותו בכל עונות השנה. אך מעולם לא עלה בדעתו של הצייד לקטוף את הפרי המיוחד הזה. הצייד הבחין מפסגת ההר במאות המטפסים, שרבים מהם נכשלו בדרכם. מבין הסבך הציץ באלה ששוטטו ביער, ולבסוף לא יכול לעצור בעד סקרנותו, ושאל את אחד האנשים לפשר הדבר. כאשר נודעה לו המשימה שלקחו על עצמם, תמה מאוד. מיד הלך אל עץ-התפוח ועמד שם לצפות מה יקרה. הוא ראה איך אחד אחד ניגשים האנשים הספורים שנותרו בתחרות, דוחפים את ידם לתוך הסבך הקוצני של ענפי העץ, ובאצבעות שותתות דם מנסים לאחוז בתפוח. אבל הפרי החלקלק חמק מאצבעותיהם, נותר תלוי על הענף, וכאילו חייך בלגלוג כלפי אלה שלא הצליחו במשימתם. לבסוף, לאחר שניסו כולם ללא הצלחה, דחקו בצייד לנסות את מזלו. בהיסוס מה ניגש אל העץ. רק הושיט את ידו והענפים סטו מפניה, פינו לה את הדרך עד התפוח. כאשר נגע הצייד בתפוח נשמט זה מהענף, החליק ונפל אל תוך כף ידו כאילו מאז ומתמיד ציפה לבואו. משתאים עמדו האנשים מסביבו כאשר הרים הצייד את ידו והתפוח נח בכפו, כמו בתיבה שנעשתה לפי מידתו. מלאי התפעלות התחברו המתחרים הנותרים אל הצייד, ונגד רצונו הובילו אותו אל מחוץ ליער, במורד ההר, ועד לארמון. באולם הגדול ישבה המלכה על כס מלכותה, והאנשים הביאו את הצייד והציגו אותו לפניה כמנצח בתחרות. בצדה של המלכה ישבה הנסיכה קורה, ושתי הנשים בחנו את הצייד בעיניהן – האחת בעיניים כחולות-צלולות, האחרת בעיניים שחורות-עמוקות. הצייד השתחווה ונאלם דום לפני המלכה, אך כאשר נתקל מבטו בעיניה השחורות של הנסיכה נפעם לבו מהדם שסער בעורקיו. באין אומר הושיט למלכה את ידו האוחזת בתפוח. ביד רוטטת לקחה המלכה את התפוח ופנתה אל בתה, "ראי, קורה, מה הביא לך האיש הזה. את רוצה בו לחתן?" קורה הביטה בצייד בקרירות והשיבה, "הוא לא יותר טוב ולא יותר גרוע מהאחרים. אבל אם את רוצה שהוא יהיה לי לחתן, אציית לך כמו תמיד." המלכה חשבה שהוא נראה גבר לתפארת; הנדיבות שכנה בעיניו, ועדינות בתנועותיו. התפוח שבידו הוכיח כי לבו טהור וזך והיא לא מצאה בו כל פגם. נאנחה, הבינה שאין לה ברירה. אם היא רוצה שהאהבה תתעורר בלבה של בתה, עליה לאכול מהתפוח, כי אחרת לעולם לא תהיה מאושרת. ´ואם אמנם יש לה לב-אבן והיא תמות מאכילת התפוח,´ הרהרה, ´אולי מוטב שלא תחיה כלל.´ הושיטה האם לבתה את התפוח, וזו לקחה אותו מידה ונגסה נגיסה. מיד קרסו ברכיה, גופה נשמט אל הרצפה והיא שכבה בלי נוע. שערה נפרש כהילה שחורה מסביב לפניה הלבנים, שפתיה החווירו, עיניה נעצמו וכל רוח חיים לא ניכרה בה. נשאה המלכה את עיניה אל הצייד ואמרה, "רק אתה תוכל להחזיר אותה לחיים." הביט בה הצייד, הביט בנסיכה; כרע על ברכיו לפניה, רכן ונשק לשפתיה. מיד קרה הנס. לאט לאט חזר הדם לזרום בעורקיה של הנסיכה, ושוב הבהיקו השפתיים באדום. גם בלחייה עלה הצבע – לא עוד היו לבנות כשלג, אלא הוורידו כפי שלא היו מעולם; שערה השחור, הפרוש כהילה מסביב לפניה, העלה ניצוצות של זהב. עיניה של קורה נפקחו, ומעין חמימות לוהטת עלתה בהן, שהלהיטה את לבו של הצייד. לרגע הביטה בו, אז פרשה את זרועותיה ושפתיה חייכו לעומתו. הם נישאו ועלו יחד על כס המלוכה. חכמתה של קורה ולבו הטהור של בעלה הועילו לעשות אותם למושלים הטובים ביותר; והמלכה יכלה להקדיש את זמנה לטיפול בנכדיה.
טובי אור נטובי
New member
נו? התחרות לא הסתיימה? ../images/Emo13.gif
אני רוצה כבר לזכות בפרס..
אני רוצה כבר לזכות בפרס..
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.