החשדות 22.9.05
- פותח הנושא ציףציף1000
- פורסם בתאריך
אני לא חושבת
שכדאי לקחת אותו יותר מידי ברצינות. גם לי יש עמדות די ברורות ביחס לצייד, פיגועים בבניינים ועוד, שאני לא חושבת שעולות בקנה אחד עם הדעות של ווטרס, אבל אני באמת חושבת שהבן אדם נקלע למן מצב שמחייב אותו להגיד את מה שהוא אומר ולהתבטא כפי שהוא מתבטא. למען האמת, אני לא חושבת שהוא חושב יותר בעצמו אלא יותר נמצא "על הגל". אני גם חושבת שיש פה נסיונות פאתטיים מצידו לעורר פרובוקציות, או למשוך איזשהו סוג של תשומת לב ציבורית. תראה למשל את ג'נט ג'קסון שאפילו לא אמרה משהו אלא סתם איבדה פריט לבוש, וכל העולם ואישתו ישר קפצו והיא הרוויחה כותרות על גבי כותרות בעיתונים. נראה לי שווטרס היה מת שמישהו יסתור אותו, יכעס, יתרגז, יתעצבן או סתם ירטון על ההצהרות שהוא משחרר לתקשורת. ולא רק בגלל הפרובוקציה, אלא בכדי להרגיש חי ובועט ואומן משמעותי עדיין ולמרות כל מה שקרה. למען האמת אני לא חושבת שמלבד מעריצי פלויד מושבעים, וכמה עיתונאים שנזכרו שהוא קיים אחרי האיחוד, מישהו בכלל שם קצוץ על מה הוא אומר.
שכדאי לקחת אותו יותר מידי ברצינות. גם לי יש עמדות די ברורות ביחס לצייד, פיגועים בבניינים ועוד, שאני לא חושבת שעולות בקנה אחד עם הדעות של ווטרס, אבל אני באמת חושבת שהבן אדם נקלע למן מצב שמחייב אותו להגיד את מה שהוא אומר ולהתבטא כפי שהוא מתבטא. למען האמת, אני לא חושבת שהוא חושב יותר בעצמו אלא יותר נמצא "על הגל". אני גם חושבת שיש פה נסיונות פאתטיים מצידו לעורר פרובוקציות, או למשוך איזשהו סוג של תשומת לב ציבורית. תראה למשל את ג'נט ג'קסון שאפילו לא אמרה משהו אלא סתם איבדה פריט לבוש, וכל העולם ואישתו ישר קפצו והיא הרוויחה כותרות על גבי כותרות בעיתונים. נראה לי שווטרס היה מת שמישהו יסתור אותו, יכעס, יתרגז, יתעצבן או סתם ירטון על ההצהרות שהוא משחרר לתקשורת. ולא רק בגלל הפרובוקציה, אלא בכדי להרגיש חי ובועט ואומן משמעותי עדיין ולמרות כל מה שקרה. למען האמת אני לא חושבת שמלבד מעריצי פלויד מושבעים, וכמה עיתונאים שנזכרו שהוא קיים אחרי האיחוד, מישהו בכלל שם קצוץ על מה הוא אומר.
לפי דעתי
אין לו מה לומר יותר. זו בעיה ידועה עם אומנים זועמים וכועסים (ראה: טרייסי צ'פמן, שייניד אוקונור ועוד). זו בעיה כשהכעס הוא מה שמניע את האומנות שלך. במקרה של ווטרס הכעס היה בהחלט גורם משמעותי ביצירה שלו: הכעס על אובדן אביו ועל הנסיבות- המלחמה- שגזלה ממנו את אביו; הכעס על תעשיית המוזיקה והראיה הצינית שפיתח כלפיה- כל הכעס הזה הוא הדלק של האומנות שלו. אבל זה הדבר עם כעס: הוא מהר מאד מאבד את התנופה, את המומנטום, את הטעם, את היכולת שלו לתת דחיפה לאומנות ולמה שאתה רוצה לומר. זה כאילו שהאומן מכלה בבת אחת, בטווח זמן קצר יחסית, ובבום גדול את כל הכעס שלו ומנצל את כל "הדלק" ואז נשאר עם מיכל ריק. ואז אין לו יותר מה שיניע אותו , כל מה שהוא נשאר איתו זה כמה אימרות חבוטות וניסיון לשחזר את מה שהוא עשה פעם, את התחושה, את אותו כעס ולהט- אבל זה לא קיים יותר. אני חושבת שווטרס מנסה לשחזר דרך האמירות האלה את הכעס ואת הלהט שהיה בו פעם כאיש צעיר. הוא מנסה להתריס נגד כל מיני דברים (בראיון הוא גם יורד שוב על הנשיא בוש בגלל דרך הטיפול שלו בהוריקן קתרינה) בתקווה שזה יעורר לא רק בקהל שלו, אלא גם בו עצמו תחושות מוכרות שהיו פעם הדלק של היצירה שלו. ואולי ככה הוא גם תופס את עצמו: אומן מורד וזועם, ועל התקן הזה הוא חייב לפעול בהתאם ולשחרר אמירות מתאימות לאומן מורד וזועם. זה כאילו מזין את עצמו.
אין לו מה לומר יותר. זו בעיה ידועה עם אומנים זועמים וכועסים (ראה: טרייסי צ'פמן, שייניד אוקונור ועוד). זו בעיה כשהכעס הוא מה שמניע את האומנות שלך. במקרה של ווטרס הכעס היה בהחלט גורם משמעותי ביצירה שלו: הכעס על אובדן אביו ועל הנסיבות- המלחמה- שגזלה ממנו את אביו; הכעס על תעשיית המוזיקה והראיה הצינית שפיתח כלפיה- כל הכעס הזה הוא הדלק של האומנות שלו. אבל זה הדבר עם כעס: הוא מהר מאד מאבד את התנופה, את המומנטום, את הטעם, את היכולת שלו לתת דחיפה לאומנות ולמה שאתה רוצה לומר. זה כאילו שהאומן מכלה בבת אחת, בטווח זמן קצר יחסית, ובבום גדול את כל הכעס שלו ומנצל את כל "הדלק" ואז נשאר עם מיכל ריק. ואז אין לו יותר מה שיניע אותו , כל מה שהוא נשאר איתו זה כמה אימרות חבוטות וניסיון לשחזר את מה שהוא עשה פעם, את התחושה, את אותו כעס ולהט- אבל זה לא קיים יותר. אני חושבת שווטרס מנסה לשחזר דרך האמירות האלה את הכעס ואת הלהט שהיה בו פעם כאיש צעיר. הוא מנסה להתריס נגד כל מיני דברים (בראיון הוא גם יורד שוב על הנשיא בוש בגלל דרך הטיפול שלו בהוריקן קתרינה) בתקווה שזה יעורר לא רק בקהל שלו, אלא גם בו עצמו תחושות מוכרות שהיו פעם הדלק של היצירה שלו. ואולי ככה הוא גם תופס את עצמו: אומן מורד וזועם, ועל התקן הזה הוא חייב לפעול בהתאם ולשחרר אמירות מתאימות לאומן מורד וזועם. זה כאילו מזין את עצמו.
ציףציף1000
New member
והתאוריה שלי, לפחות להיום
עכשיו כשהוא כבר לא צ'ילבה עם גילמור (בערך), נגמרו לו האויבים, אז הוא מחפש אותם מתחת לסלע, תרתי משמע: שועלים, סנאים, בוש, קתרינה - הוא צריך לצאת חוצץ נגד מישהו, לא?
עכשיו כשהוא כבר לא צ'ילבה עם גילמור (בערך), נגמרו לו האויבים, אז הוא מחפש אותם מתחת לסלע, תרתי משמע: שועלים, סנאים, בוש, קתרינה - הוא צריך לצאת חוצץ נגד מישהו, לא?
ציףציף1000
New member
../images/Emo13.gif
new revolution1
New member
פששש... יפה יפה
כמה מאמץ בחשדות אחד.. נשמע דיסק טוב.. אולי אקנה בהזדמנות. יום טוב! ותבואו לצ'אט היום, אנשים...
כמה מאמץ בחשדות אחד.. נשמע דיסק טוב.. אולי אקנה בהזדמנות. יום טוב! ותבואו לצ'אט היום, אנשים...
ווטרס!!!
ככל שאני יודע יותר ויותר דברים על ווטרס ככה אני יותר ניגעל ממנו.... פעם חשבתי שהוא כמו גילמור, נותן את כל כולו למען המוזיקה האמיתית ולא מחלטר עם דברים מהצד....וכשהבנתי מי הוא באמת, אז אני כבר ניגעל מהבן אדם :\ ציף - אם דיברת פעם על הפלצנות והכל של אביב גפן, אולי תזרקי כמה מילים על ווטרס בהזדמנות זו...
ככל שאני יודע יותר ויותר דברים על ווטרס ככה אני יותר ניגעל ממנו.... פעם חשבתי שהוא כמו גילמור, נותן את כל כולו למען המוזיקה האמיתית ולא מחלטר עם דברים מהצד....וכשהבנתי מי הוא באמת, אז אני כבר ניגעל מהבן אדם :\ ציף - אם דיברת פעם על הפלצנות והכל של אביב גפן, אולי תזרקי כמה מילים על ווטרס בהזדמנות זו...
ציףציף1000
New member
ווטרס הוא איש של ניגודים
של סתירות פנימיות. אני רואה אותו כמו נער שלא התבגר עד הסוף - אולי בגלל שלא היה לו אב (חוץ מדמות האב המיתולוגית שהוא סוחב עד היום), או בגלל שהאדם השני שהיה לו דמות מופת - סיד - גם כן נעלם לו. ווטרס לא ממש התבגר והפרובוקציות הן חלק מזה. אולי הוא לא מודע לכך שהוא עושה פרובוקציות; הוא תמיד מיתמם בראיונות ("למה שלושת האחרים אומרים שפגעתי בהם? מה, אני מפלצת? אני לא מפלצת!". אגב, זה ציטוט אמיתי). אפשר לצחוק עליו או לגנות אותו, אבל יש גם משהו חמוד בנסיונות שלו - בגיל 62 - להגדיר את זהותו בתוך עולם מבלבל ומתעתע, שהוא לא ממש יודע איך להסתדר בו. כל הסיפור עם השועלים - אני לא זוכרת כרגע אם סיפרתי כאן מאיפה זה בא: לפני כמה שנים, כשהוא עוד חי באנגליה, הוא נתן ראיון גדול לאיזה מגזין נידח, שעוסק בחיי הכפר. הראיון נסב סביב תאור האחוזה הגדולה שלו בהמפשייר, ודעותיו על ציד. המגזין היה בעד ציד, ולכן נתן לו במה חופשית. ווטרס סיפר שם שהוא מצא 'לא מזמן' מחברת, יומן, שהיה שייך לאביו. ביומן תאר האב השתתפות בציד או דבר דומה. התאורים עשו על ווטרס רושם עז, ובעקבות זאת הוא החל להתעניין בציד. לא היה לו עניין בנושא הזה קודם לכן (הוא רק דג דגים בנהר). אם להמשיך את הפסיכולוגיה בגרוש, הצורך שלו להיות קרוב לאביו, להזדהות אתו, מביא אותו לנסות לאמץ את הדברים שהיו, לדעתו, קרובים לאביו. כמו שהוא הצטרף בגיל העשרה לצוערי חיל-הים, שהוא גוף צבאי. זה טבעי לכולנו לנסות לחקות את הורינו, לבדוק אם אנחנו הולכים בעקבותיהם, בשלב מסויים של החיים. אצלו זה פשוט התארך קצת.... בסה"כ ווטרס הוא אדם די עצוב. הוא מדבר באחד הראיונות האחרונים שלו על כך שהוא לא שומר דברים מהעבר, בגלל שהוא עבר בתים כל כך הרבה פעמים, בגלל הנישואים והגירושין המרובים שלו.... אין לו שום דבר קבוע. אין לו בית קבוע, בת זוג קבועה. את חבריו הכי קרובים הוא מסוגל לזנוח פתאום ולא לדבר אתם במשך עשורים... הוא איש די מסכן. בראיונות מצולמים הוא משתדל לתת רושם של אדם נינוח ושמח, אבל הוא כל הזמן במגננה, גם כאשר המראיינים נחמדים אליו. הוא מרגיש שהוא צריך להוכיח את עצמו כל הזמן, למרות השגיו שאינם ניתנים להכחשה, לכאורה. אני מקווה, בשבילו, שהוא ימצא שלווה מתישהו, וילמד לקבל את עצמו, ויפסיק עם השטויות.
של סתירות פנימיות. אני רואה אותו כמו נער שלא התבגר עד הסוף - אולי בגלל שלא היה לו אב (חוץ מדמות האב המיתולוגית שהוא סוחב עד היום), או בגלל שהאדם השני שהיה לו דמות מופת - סיד - גם כן נעלם לו. ווטרס לא ממש התבגר והפרובוקציות הן חלק מזה. אולי הוא לא מודע לכך שהוא עושה פרובוקציות; הוא תמיד מיתמם בראיונות ("למה שלושת האחרים אומרים שפגעתי בהם? מה, אני מפלצת? אני לא מפלצת!". אגב, זה ציטוט אמיתי). אפשר לצחוק עליו או לגנות אותו, אבל יש גם משהו חמוד בנסיונות שלו - בגיל 62 - להגדיר את זהותו בתוך עולם מבלבל ומתעתע, שהוא לא ממש יודע איך להסתדר בו. כל הסיפור עם השועלים - אני לא זוכרת כרגע אם סיפרתי כאן מאיפה זה בא: לפני כמה שנים, כשהוא עוד חי באנגליה, הוא נתן ראיון גדול לאיזה מגזין נידח, שעוסק בחיי הכפר. הראיון נסב סביב תאור האחוזה הגדולה שלו בהמפשייר, ודעותיו על ציד. המגזין היה בעד ציד, ולכן נתן לו במה חופשית. ווטרס סיפר שם שהוא מצא 'לא מזמן' מחברת, יומן, שהיה שייך לאביו. ביומן תאר האב השתתפות בציד או דבר דומה. התאורים עשו על ווטרס רושם עז, ובעקבות זאת הוא החל להתעניין בציד. לא היה לו עניין בנושא הזה קודם לכן (הוא רק דג דגים בנהר). אם להמשיך את הפסיכולוגיה בגרוש, הצורך שלו להיות קרוב לאביו, להזדהות אתו, מביא אותו לנסות לאמץ את הדברים שהיו, לדעתו, קרובים לאביו. כמו שהוא הצטרף בגיל העשרה לצוערי חיל-הים, שהוא גוף צבאי. זה טבעי לכולנו לנסות לחקות את הורינו, לבדוק אם אנחנו הולכים בעקבותיהם, בשלב מסויים של החיים. אצלו זה פשוט התארך קצת.... בסה"כ ווטרס הוא אדם די עצוב. הוא מדבר באחד הראיונות האחרונים שלו על כך שהוא לא שומר דברים מהעבר, בגלל שהוא עבר בתים כל כך הרבה פעמים, בגלל הנישואים והגירושין המרובים שלו.... אין לו שום דבר קבוע. אין לו בית קבוע, בת זוג קבועה. את חבריו הכי קרובים הוא מסוגל לזנוח פתאום ולא לדבר אתם במשך עשורים... הוא איש די מסכן. בראיונות מצולמים הוא משתדל לתת רושם של אדם נינוח ושמח, אבל הוא כל הזמן במגננה, גם כאשר המראיינים נחמדים אליו. הוא מרגיש שהוא צריך להוכיח את עצמו כל הזמן, למרות השגיו שאינם ניתנים להכחשה, לכאורה. אני מקווה, בשבילו, שהוא ימצא שלווה מתישהו, וילמד לקבל את עצמו, ויפסיק עם השטויות.
אם כבר ממשיכים את
הפסיכולוגיה בגרוש, המאפיינים האלה הם כל המאפיינים של אדם חושב, אדם ביקורתי שיש לו על מה לסמוך, וכמו כן על אדם מבולבל. הסיפור של ווטרס קצת דומה לדעתי לסיפור של פילוסופים רבים. הם עברו מקיצוניות לקיצוניות בשלב כל שהוא בחיים, עובדה שגרמה להם לסיבוכים לכל החיים. בד"כ הם נהיו מאד פרודוקטיבים מהצורך הפנימי שלהם להוציא את הרגשות\המחשבות לאור. כשזה מגיע למצב שהבן אדם גם מאד חכם (אהמ,
,אהמ), וגם מאד עמוק (או אפילו 'רק' מסובך) מבחינה רגשית (אהמ,WYWH,אהמ), זה יוצר דמות שתהיה חצויה לתמיד, ורק הזקנה אולי תביא לה שקט. קחי למשל את ניטשה או את פרויד. או את ג'.ד. סלינג'ר או את בוב דילן או את (וזה תיאוריה אישית שלי
קלינט איסטווד. כולם עם סיפור דומה. אני מסכים עם הדעה שווטרס הוא בן אדם קצת מסכן. מן נפש שנחצתה בעקבות כמה גורמים, ואף פעם לא התאחדה מחדש. אבל אף פעם אסור לשכוח את הגאונות הרבה (גם מבחינה רגשית, גם מבחינת קו מחשבה) שהוא מכיל בתוכו ומצליח (ברוב הפעמים) להוציא אל הפועל. אם תשאלי אותי, לא משנה מה האדם הזה עושה, האדם הזה הוא רוקיסט בנשמה. אדם ממורמר למחצה, שמביא איתו רעיונות מבריקים וביקורת חדה, ומוציא אותם דרך מוזיקה מודרנית (או לא
)... רוג'ר ווטרס הוא אחד הרוקיסטים הגדולים של החמישים שנים הראשונות של הרוק, אם לא הגדול שבהם.
הפסיכולוגיה בגרוש, המאפיינים האלה הם כל המאפיינים של אדם חושב, אדם ביקורתי שיש לו על מה לסמוך, וכמו כן על אדם מבולבל. הסיפור של ווטרס קצת דומה לדעתי לסיפור של פילוסופים רבים. הם עברו מקיצוניות לקיצוניות בשלב כל שהוא בחיים, עובדה שגרמה להם לסיבוכים לכל החיים. בד"כ הם נהיו מאד פרודוקטיבים מהצורך הפנימי שלהם להוציא את הרגשות\המחשבות לאור. כשזה מגיע למצב שהבן אדם גם מאד חכם (אהמ,
קלינט איסטווד. כולם עם סיפור דומה. אני מסכים עם הדעה שווטרס הוא בן אדם קצת מסכן. מן נפש שנחצתה בעקבות כמה גורמים, ואף פעם לא התאחדה מחדש. אבל אף פעם אסור לשכוח את הגאונות הרבה (גם מבחינה רגשית, גם מבחינת קו מחשבה) שהוא מכיל בתוכו ומצליח (ברוב הפעמים) להוציא אל הפועל. אם תשאלי אותי, לא משנה מה האדם הזה עושה, האדם הזה הוא רוקיסט בנשמה. אדם ממורמר למחצה, שמביא איתו רעיונות מבריקים וביקורת חדה, ומוציא אותם דרך מוזיקה מודרנית (או לא
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.