m i c k e y 15
New member
../images/Emo124.gifלא רק ידידים../images/Emo193.gifפרק 31../images/Emo59.gif
אוקיי...הנה הפרק של היום...הוא פרק קשה. טעון מאוד. עצוב. וזה הפרק לפני האחרון. הוא יצא לי ממש ממש ארוך, וזה טוב כי ככה רציתי שהוא יצא. אני ממש מקווה שתאהבו את הכל ותביעו את דעתכם הכנה על הפרק, ואני מצפה להרבה תגובות XD אני לא צריכה לעשות תקציר נכון? הפרק ממש פה למטה אם תדפדפו קצת בעמוד
ולבקשת בוט: קצת שירים שתוכלו לשמוע עם קריאת הפרק
אני מקווה שהבחירה שלי נכונה
כעיקרון השירים לא צריכים להיות שמחים חח אז הרוב פה הם שירים מרגשים ועצובים..בחרו מה שבא לכן
No Doubt - Don't Speak - אחד השירים
http://www.youtube.com/watch?v=welnlg3svTw Christina Aguilera - Hurt- אני חושבת שזה איכשהו ממש מתאים חח http://www.youtube.com/watch?v=lbcltLf2VHo Bryan Adams & Sarah Mclachlan - Don't Let Go http://www.youtube.com/watch?v=Cdoh1A34S94 ^^אל תתיחסו לקליפ זה פשוט איפה שהשיר נמצא. Timbaland Feat. One Republic - Apologize http://www.youtube.com/watch?v=KHfyDxy8i5o Aly & AJ - Out of the Blue http://www.youtube.com/watch?v=KHiObtB2IQo חכו קצת עד שזה יתחיל זהו אם לעוד מישהי יש שירים וזה שהיא חושבת שיתאימו לעצוב וכאלה אז סבבה שתשמע איתץם XDD
--------------------------- פרק 31 *נקודת מבט של מיקי* אני לא האמנתי למראה עיניים, אמרתי לדני לזוז קצת כדי שאוכל לראות יותר טוב, חשבתי שעיניי משחקות בי. הרגשתי מטושטשת מכל המצב, אני לא רגילה לזה, אף אחד לא רגיל. חשבתי לעצמי למה הוא עושה את זה? האם יש לו מניע? מה הוא ישיג? "תמיד ידעתי שמשהו בך לא בסדר!" דני צעק. "אבל למה מייקל, למה?" שאלתי אותו. "אתם תדברו מתי שאני אגיד לכם לדבר!" הוא אמר וירה ירייה באוויר. כולנו התכווצנו בתוך עצמנו ודני אחז בי בזרועותיו. הוא נשמע משוגע, לא עצמו. כבר יכולנו לשמוע אמבולנסים ומשטרות בחוץ, אפילו צוותי הטלוויזיה הגיעו במהירות לראות על מה כל המהומה. כשמייקל הסתובב לשנייה לסרוק את המעברים לאנשים, אחד האנשים שהיו איתנו ולא הרבה היו, חלקם ברחו מהירייה הראשונה אמר לנו שאולי נצליח לברוח. "אני חושב שנספיק לשם!" הוא אמר והתחיל לרוץ לעבר היציאה. במהירות מייקל קלט אותו, וירה לעברו. הוא פגע. האיש הצליח לצאת החוצה בכל מקרה, הפגיעה הייתה בכתף, לא משהו רציני. לא האמנתי שככה מייקל יוכל לפגוע באנשים וכל כך בקלות! כאילו שלא אכפת לו. "תגיד אתה משוגע?!" ג'ולי צעקה לו והוא הסתובב. "אל תתחילי איתי, את כבר יודעת מה מצפה לך" הוא אמר לה. הוא דיבר מוזר, האם ג'ולי ידעה על זה? "ג'ולס, את ידעת על משהו מזה??" שאלתי אותה. "לא! ממש ממש לא, הכל קרה כל כך מהר... הוא זה שגנב את האקדח!!" היא אמרה. "נכון" אמרתי והשפלתי ראשי. רציתי לבכות. האיש שכל כך סמכתי עליו, אהבתי לבלות איתו ולהיות בחברתו מתגלה כמישהו אחר לגמרי. מישהו שהוא כועס, אלים ושאף אחד לא רוצה להתקרב אליו. "מייקל מה קרה לך?" אמרתי אליו וקמתי. "מיקי לא" דני ניסה למשוך אותי בחזרה אליו. "זה בסדר..." הסתובבתי אליו ונתתי לו מבט מרגיע. מייקל היה עם הגב אליי ורציתי לראות מה קורה איתו. "מייקל, אתה מוכן להסביר לי למה אתה ככה? זה לא אתה!!" צעקתי אליו. הוא הסתובב ומילמל משהו. הוא שם את הידיים שלי עליו ודני ישר גם ונעמד מולו. מייקל דחף אותו אחורה ודני נדחף אליי. נפלתי על הארון איפה שיש משקעות. הראש שלי נחבט והתחלתי להרגיש לא טוב, דני בא אליי חיש מהר לראות מה קרה, מייקל הראה פרצוף של מצטער. כל מיני פלאשבקים באו לי. ראיתי את עצמי בבקתה עם מייקל משהו שממש אהבתי לזכור, ואז הוא נעשה משהו אחר... מהבילוי הכיפי שלנו ראיתי שנהפך לסיוט. ראיתי אותו סוחב אותי למיטה... ונשכב איתי שם. ראיתי איך הוא הוריד ממני את הבגדים וסיפר לי סיפורים למה הוא עושה את זה. הוא ניצל את העובדה שלא שמתי לב לכלום, שהייתי הכי מבולבלת ומטושטשת. הרגשתי אותו שם, כאילו אני שם בזמן הזה, רציתי לצאת מזה, לברוח. והבנתי, הבנתי שהתינוק שאני נושאת הוא של מייקל, מייקל שאנס אותי. איך יכולתי להיות כל כך עיוורת לאמת, אני בחיים לא אסלח לעצמי. ניערתי את ראשי וחזרתי לעצמי. "מיקי!! מיקי! את בסדר??" שמעתי את ג'ולי ודני צועקים לי ובפינה עומד מייקל. "כן..." אמרתי בשקט. "אתה!!" דני צעק לו. "דני לא!" אמרתי לו והרחקתי אותו. "תן לי, בבקשה" אמרתי לו ונעמדתי על רגליי בחזרה. "אתה... אתה עשית לי את זה" אמרתי למייקל ושמתי את ידי על בטני. "את מה מיק?" הוא אמר בערמומיות. "קודם כל, אל תקרא לי מיק. שנית כל, אתה יודע בדיוק על מה" נעצתי בו מבט. "איך יכולת? חשבתי שהיית ידיד שלי... מישהו שאני יכולה לסמוך עליו במקום שבו לא היו לי כמעט חברים" אמרתי. "זה העניין, אני לא רציתי להיות ידיד שלך!" הוא צעק והתקרב אליי, דני היה בכוננות וטום ומאי נעמדו לידו. "אני ידעתי שהוא יהיה צרות רעות" שמעתי את טום אומר ברקע. "אז מה רצית?! אתה ידעת שלא יהיה שום דבר יותר מזה!" אמרתי לו. "את לא יכולה להאשים בחור בכך שניסה" הוא חייך חיוך ערמומי ונבזי. "ניסה? ניסה?!" צעקתי. "מיק? מה קורה?" דני שאל בשקט. "הו דני..." פלטתי אנחה. "מיקי, את לא...." מאי נעמדה מאחוריי ואמרה. "זה הוא מאי, זה מייקל" אמרתי לה והיא סימנה בראשה 'כן'. ----------------------- יש המשך~
אוקיי...הנה הפרק של היום...הוא פרק קשה. טעון מאוד. עצוב. וזה הפרק לפני האחרון. הוא יצא לי ממש ממש ארוך, וזה טוב כי ככה רציתי שהוא יצא. אני ממש מקווה שתאהבו את הכל ותביעו את דעתכם הכנה על הפרק, ואני מצפה להרבה תגובות XD אני לא צריכה לעשות תקציר נכון? הפרק ממש פה למטה אם תדפדפו קצת בעמוד
(( בבקשה שדניי לא יימות שהוא ייחיה באיזה דרך נס או משהוו 
