../images/Emo124.gif מנטליות רוסית בפן החינוכי
שלום חברים
מי שזוכר לפני חופשת הפסח בחרתי בסוגייה לדיון על השואה והבטחתי לכם שכאשר אחזור מיד אפרסם את הכתבה שלי בנושא. אבל, " חופשת" הפסח שלי שינתה את הרעיון שלי וסוגייה זו תדחה לשבוע הבא. השבוע ברצוני לדון על סוגייה הרבה יותר מעניינת וקשה במובן מסוים, אשר נוגעת לכולנו ואשר התעוררה אצלי בפסח במיוחד- המנטליות הרוסית בפן החינוכי
כולם יודעים למה אני מתכוון ומי שלא, ידע עכשיו
... גזע האנוש ידוע ביכולתו לעשות, ליצור ולהביא לידיי מימוש דברים, כמעט, אל- טבעיים, אשר לא מובנים לרבים וגם לא ניתנים לעשייה מחדש ואפילו נראים לא היגיוניים. כגון: תוכניתו של היטלר שכמעט הגיע לידיי תומה, הפירמידות במצרים... ושלא נשכח את תוכנית החומש של סטאלין אשר נוגעת לנושא המרכזי של הכתבה ( ועוד...). לפי דעתי המנטליות הרוסית והחינוך הרוסי הנוקשה אימץ שיטה זו. חייבים לעשות הכול, בצורה הכי טובה, בזמן הכי קצר ולחזור על אותה הפעולה עשר פעם מבלי למצמץ. ככה אני מרגיש... ראו את החינוך בבתה"ס ברוסיה, אותו דווקא אני מעריץ וחושב שכאן זה נכון לתת לבן אדם את כול האספקטים של החיים. דהיינו, לאפשר לבן אדם מבט כללי על העולם, לתת לו כלים רבים ומגוונים להתמודדות עם המציאות וחינוך בעל תכלית עמוקה ! ללמוד גם כימיה, גם ביולוגיה, גם חשמל, גם אומנות, גם מוסיקה, גם וגם וגם... הכול. מבלי מגמות מפגרות, בהן אתה בוחר את דרך העתיד שלך, את ההתמחות שלך ובעצם את חייך. ומה אם עשית טעות
החינוך בארץ צריך להיאסר על ידיי החוק. למשל, אני בחרתי במגמת האלקטרוניקה ומערכות בקרה בבית ספרי. אני לא לומד אומנות, המקצוע אליו יש לי כישרון ואשר משחרר אותי, אני כמובן לא לומד מוסיקה אשר תעשיר את הנפש שלי ושלא לדבר על כימיה וביולוגיה שסתם מעניינים אותי. כי לא יזיק לי לדעת שהעולם בנוי מחלקיקים, שביניהם יש ריק והם בתנועה מתמדדת. וכאשר מחממים חומר אז קצב תנועתם של החלקיקים גובר וההיפך ( גם בקרח הם נעים)... זה מעניין
זה מאפשר חשיבה לוגית אחרת ופיתוח ההיגיון. בהקשר לזאת אספר לכם משהו בקצרה... בעבודה של ידידה אחת של סבתי, בן המנהל שפך על כיסאה חומצה והיא התיישבה על הכיסא הזה. במשפט אחד, שרפה לעצמה ת'תחת ( לא נפגעה). מה הייתה טענת בן המנהל: " מאיפה אני אמור לדעת שזו חומצה ושהיא יכולה לשרוף, הרי היא שקופה, אז הייתי בטוח שאלה מים. לא למדתי כימיה..." ( אל תאמין למראה עינייך). אני לא אומר שבשביל לדעת שחומצה שורפת והיא שקופה צריך ללמוד כימיה, הבן אדם פשוט כסיל, אבל הבנתם את הפואנטה שלי ( אני מקווה
). בקיצור, אפשר לקרוא לנו מוגבלים שכלית. לא פלא שאומרים " כול הרוסים הללו גאונים". לא גאונים, פשוט עשירים מנטלית ושכלית. היום בבית הספר ( כשהייתה לי המתכונת באנגלית לקבוצת ההאצה שלי), אז אחד אמר " וואללה כול הרוסים גאונים חבל"ז" ושאל את כולנו בכמה יחידות מתמטיקה ואנגלית אנחנו. ובמקרה כולנו ב- 5 יח"ל אז הוא כמעט התפגר. אבל זאת הייתה מקריות... כמה עולי ברה"מ לשעבר שתיינים, מכורים, מהמרים וכו'... אצלנו זה מאוד קיצוני. וזה גם אחד האספקטים של המנטליות, הכול קיצוני
עד עכשיו התייחסתי רק לבית הספר והחינוך בו... אבל זאת הייתה רק הפתיחה הקצרה של הכתבה שלי
. הדבר המרכזי בחיי ובחיי כולנו הוא החינוך במשפחה " הרוסית". יש לציין שזה הוא אחד הטובים... מהרגע שמוציאים אותנו מרחם אמהותינו, האמא אומרת לנו: " תגיד תודה למיילד/ ת הנחמד/ ה". אני עוד מעט בן 18 ועד היום זה מתנגן כמו קלטת: " אל תשכח לאמר תודה", " סגור את הפה כאשר אתה מפהק", " החזק את המזלג ביד שמאל ואת הסכין ביד ימין כאשר אתה אוכל", " אל תדבר בשפה גסה", " קום מהכיסא כאשר גברת מתקרבת לשולחן" וכו' וכו' וכו'... אין לזה סוף. ובזה החינוך שלנו מצטיין. בגיל ארבע כבר ידעתי לקשור שרוכים... אבל אפילו זה לא החינוך אליו אני מתכוון. זה בעצם מה שעושה אותנו לאנשים, מאפשר לנו לחיות בחברה בכבוד ובהדדיות ולחנך ילדים משלנו. אני משוכנע שאנקוט בחינוך לא פחות " מחמיר" בפן הזה עם ילדיי... ורק עכשיו אני מגיע להיבטים השליליים של החינוך... תמיד רוצים מאיתנו את הטוב ביותר, המקסימום ( הקיצוניות אותה הזכרתי). בשביל החינוך עם המנטליות הרוסית אין גבולות. אתה יכול ואתה צריך לעשות ולדעת הכול. קטן עלייך להמציא את המצאת המאה הזאת... ובזאת אני רואה את המינוס הכי גדול של החינוך. מגיל מאוד קטן מתחילות להיות הציפיות של המשפחה מהילד/ ים, מתחיל השכנוע שאתה צריך וצריך וצריך וזה שקיבלת 99.9999999999 לא ייתקבל על הדעת ( יש לי ידיד שמקבל עונש אם מקבל פחות מ- 85, מנתקים לו את המחשב והוא מחויב לפתור מספר בעיות במתמטיקה. כששאלתי אותו איך הוא חיי עם זה, הוא ענה לי: " מתרגלים"). אני במשפחה בן יחיד ( קשה פי שלושה ממשפחות רגילות). כול החיים אני מרכז המשפחה שלי, הציפיות מתחילות מכאן ועד לכוכבים שממעל, הדירבון והדחיפה קדימה והלאה כול הזמן. בגיל 4 נשלחתי ללימודי אנגלית אצל מורה פרטית ושנים רבות אצלי חלפו בצמוד למורות אנגלית פרטיות שונות, לפני שיוצאים לאן שהוא אני מקבל הרצאה על איך להתנהג עם זה, זה וזאת. לאמר את זה ואת זה שחליל וחסהההההה לא אבייש את בני משפחתי. ממש כמו בובה בחלון הראווה... כול חנות רוצה להציג את הסחורה הטובה ביותר, אבל הבעיה שלסחורה יש נשמה ושכל. כשאנחנו קטנים, עוד לא מסוגלים להחליט על דעת עצמנו ולמרוד בהורים, אני דווקא דוגל בדחיפה, דירבון, " הצגת הסחורה"... כי עם הגיל משהו נשאר, משהו מתפתח ומשהו הופך למרכז חיינו. זה נותן לנו הרבה דברים... אבל מה קורה כאשר אנחנו כבר גדולים וזה עדיין נמשך
כאן זו כבר ממש
אטום על ההירושימה. כי הרי עם הגיל אנחנו הופכים להיות אינדיבידואליים, בעלי חשיבה עצמאית ועשייה על דעת עצמנו. והתערבות חיצונית גורמת לנו למרוד ולהשתגע. ברור שהחינוך חייב להימשך, אבל הוא גם חייב להתרסן ואם זה לא קורה זה יכול להיות מסוכן. כאשר עליתי ארצה בגיל 8, המנטליות הרוסית כבר הייתה טבועה בי ברובה, אבל עדיין הייתי בשיא ההתפתחות שלי... וכאן התרחש עירבוב חומרים קטלניים. מנטליות רוסית + מנטליות ישראלית= אני
( לא למדתי כימיה, אבל אני אוהב אותה)
עם כול ה
שלום חברים
