מנטליות רוסית בפן החינוכי

[vk3]

צודקת...

אז אילפו אותי לא רע... גם בכפייה אני לא עומד לנקוט. אעשה מאמצים כדי להוציא את המקסימום מפוטנציאל ילדיי, אבל הכול בהתחשבות בהם, ברצונותיהם ובדעתם האישית. לא נגד רצונם... אומרים שעד גיל 5 צריך לחנך את הילד ולאחר מכן לחנכו מחדש. עד גיל 5 אנחנו " ריקים" ממחשבות על החיים והחלטות חשובות וזה הוא בהחלט הזמן שעל ההורה לנסות לתכנת את הילד כראות עיניו בצורה הכי טובה. אחרת יגדל לך בן אדם עם בסיס מעורער. עד גיל 5 את בונה את השלד של הבניין ואת צריכה לעשות זאת מאוד מהר, לפני שתגלי התנגדות. אחרי הגיל הזה את ממשיכה לעשות את אותו הדבר, אבל כבר לא כראות עינייך, אלא בהקשבה, התחשבות ומיתון

 

[נדיה של הארבעה]

רואים../images/Emo6.gif

שאתה לא ממש מכיר ילדים קטנים מאוד, אה? ילד בן יומו מלא ברצונות במחשבות על החיים (גם אם הן לא דומות לאלה של המבוגרים) ויודע לגלות אחלה התנגדות כשהוא נזקק לכך.

אני מציעה שפשוט תמחק את הדעות שלך על החינוך כי הן נורא מושפעות ממה שגדלת עליו (גם אם אינך רוצה להודות בכך) וכשזה יהיה רלוונטי תקרא ספרים על חינוך הומאני יותר, ותלך לפורום גיל הרך כאן בתפוז, ותנסה ללמוד מהתינוק שלך. הוא ילמד אותך הרבה יותר ממה שתוכל אי פעם אתה ללמד אותו.

 

[vk3]

האמת שאני כן מכיר... ../images/Emo95.gif

בת הדודה שנולדה לי לפני 9 חודשים. מקסימה יפייפיה ( וגאונית)

 

[נדיה של הארבעה]

בפעם הבאה שתראה אותה

תנסה לכפות עליה את דעתך ותראה את התגובה. אפילו ה

לא יעזור

 

[vk3]

../images/Emo4.gif

 

[AcesHigh]

אתה צודק...

כשמדובר בחינוך לדעתי צריכים לבוא יותר מוטיבים ליברלים מאשר נוקשים... זו לא חוכמה להפוך ילד למכונה משומנת שממלאת אחר הוראות, בגיל צעיר היכולות שלנו מאוד מפותחות. ע"י חינוך נוקשה בעצם מתבצע דיכוי של יצר החשיבה, הדמיון, התנועה ואפילו הדיבור.. תוכנית החומש הרוסית אכן קטפה פירותיה אבל לא בגל כזה שכולם ציפו, בתחום החינוך לפחות... רוסיה הייתה ועדיין נחשבת פחות מתקדמת משאר מדינות המערב... החינוך הוא אחד מהפרמטרים בחיינו שצריך לשמור על הומאיסטזיס(שיווי משקל דינמי).. אילולא החינוך היינו חסרי מסגרת, פראיים ואנרכיסטים.. חינוך יתר משמעותו הפיכתנו לרובוטים.....

 

[AcesHigh]

לכבוד זה נשתמה רד בול...

להחיות את הגוף והנפש.... יחי חופש הבחירה ופעולת החשיבה...

 

[AcesHigh]

נשתה*

 

[SupermanZW]

רד בול זה לא טעים

 

[AcesHigh]

אני יודע../images/Emo5.gif

 

[vk3]

חחחחח... לחיים ../images/Emo72.gif

 

[נדיה של הארבעה]

קראתי הכול

ואני צריכה לחשוב על זה, אענה בערב, בינתיים רק שאלה: למה אתה מרגיש צורך כל הזמן להצדיק את החינוך שקיבלת? אולי יצאת כזה מוצלח

למרות החינוך שקיבלת ולא בגללו?

 

[vk3]

חחחחח... גם כן מוצלח...

על סמך מה את אומרת שאני מצדיק אותו

על סמך הדברים החיוביים שהראתי בתחילת הכתבה

אני לא רואה בזאת הצדקה, פשוט רציתי להראות לכם, שבגדול זה חינוך טוב, אבל החסרונות שלו גברו על כול טיבו.

 

[נדיה של הארבעה]

זהו, שאיני מוכנה

שיקראו לזה "חינוך טוב", אבל אין לי כרגע זמן להסביר למה. פשוט תנסה לחשוב מהו שורש ח.נ.כ בעברית, מה משמעותו, ומה העומק של התהליך החינוכי שעובר הילד מרגע לידתו, וכך תבין למה לדעתי אין שום דבר טוב במה שתיארת כ"טוב".

 

[vk3]

גדול עליי...

את זה תסבירי לי את כשיהיה לך הזמן

. חִנּוּךְ- הקניה של כללי התנהגות, ערכים וידע המעצבים את אופיו של האדם (בעיקר ילד או אדם צעיר). אז על זה בערך ודיברנו...

 

[נדיה של הארבעה]

האם חינוך זה תהליך פנימי או חיצוני?

 

[vk3]

פנימי כמובן...

 

[Wednesday]

כל מה שסיפרת -

ואמרת שאתה שילוב של מנטליות רוסית+ישראלית - אז תרשה לי לא להסכים איתך. זאת מנטליות -נטו- רוסית. גם ההורים שלי לא מפסיקים להלין על מערכת החינוך בארץ, "איך זה שאתם לא יודעים גאוגרפיה בסיסית והיסטוריה לומדים בחלקים?" (יש לציין שזוהי השיטה האמריקאית, לא הישראלית.) מה אני אגיד לך? כן, מערכת החינוך בארץ, על כל היבטיה- גרועה. רמת המורים נמוכה, תוכניות הלימודים משתנות ללא הרף. אבל זאת בעייה תכנונית, אדמינסטרטיבית (?), לא ישראלית. "המנטליות הישראלית" (ושים לב למרכאות) היא אכן הרבה פעמים "לא ללחוץ על הילד", "לא להכריח את הילד" "לא לשלוח את הילד לחופשת פסח רוויה בסינוסים וטנגנסים אצל הסבתא בכפר סבא"

השאלה היא, אם זה באמת נחוץ. אני לא אומרת שצריך לגדל ילדים 'חופשיים'. הסיקסטיז עברו מזמן, וכל מי שמתעסק בילדים יודע שהם צריכים גבולות, וגם אני מוצאת את עצמי לא פעם זקוקה לדירבון זה או אחר. מהתקלויות שלי עם "המנטליות הרוסית" (האמת, אני מתחילה לתהות אם זו אכן המנטליות הרוסית. כנראה שאלו צרורות חשיבה אופייניות לחתכים מאוד ספציפיים של אוכלוסיית יהודי ברה"מ, אבל זה דיון אחר), היא דוחפת בצורה מוגזמץ. נכון, אם המנהל ההוא היה לומד כימיה, יש סיכוי שהוא היה מפנים שלא כל מה ששקוף=מים , הוא היה חוסך לבחורה ההיא כמה וכמה חודשים של שינה על הבטן, ולא מבחירה. אבל האמת, חסרים רוסים שלמדו בבי"ס תכנית לימודים מאוד מקיפה ולא יודעים את זה? בקיצור (אלק קיצור), מה שאני מנסה להגיד פה, זה שהדגש ב'חינוך הרוסי' לא נכון. יש סיכוי טוב שעם הרבה דירבון, הילד אכן ימצה את הפוטנציאל האינטלקטואלי שלו. אבל מה עם דברים אחרים? כשלי יהיו ילדים, הדבר הראשון שאני ארצה בשבילם זה שהם יהיו מאושרים. לא גאונים, לא חכמים. ואדם מאושר = אדם שלם עם עצמו. כן כן, אני יודעת שהשכלה נותנת כלים, אולי הם יצליחו יותר בחיים בעזרתה, גם השכלה מביאה לסיפוק וכיו"ב. אני חושבת שעם כל ה'דחיפה' הזו, ה"תלמד, אתה יכול עוד, אין-לא-יכול-יש-לא-רוצה", איפשהו מאבדים את הערך החשוב הזה. החשיבות הרבה (ולעתים מוגזמת) המוקדשת להשכלה באה , לדעתי, על חשבון הערך של "תהיה אתה עצמך".

 

[vk3]

מילים כדורבנות... ../images/Emo6.gif

מאוד נהניתי לקרוא את תגובתך. ואכן את צודקת, זו היא השיטה האמריקאית, כי ישראל כול הזמן מנסה להעתיק מאמריקה ואת שיטותיה ועל ידיי כך יורדת ברמה. עד לפני כמה שנים בכלל לא היו חטיבות ביניים. אבל מכיוון שבאמריקה יש ישראל הרגישה חייב לבזבז מיליונים בכדי לבנות חטיבות ביניים, על ידיי כך לאפשר לכול חסרי השכל להיכנס לבית ספר, מה שצמצם את הסתובבותם ברחובות ושהייתם בבתים. ועכשיו ישראל נלחמת בהחזרת רמת החינוך... כי אז, לדוגמא, כול תלמיד חדש שהגיע, למה שנקרא היום " תיכון", המנהל קיבל פניו אישית ובחר אם הוא ייכנס לבית הספר או לא. כיום... הדלתות פתוחות לכוווווולם. ושוב את צודקת, שללא דירבון ההורים, לרוב לילד יהיה הרבה יותר קשה למצות את עצמו ולהגיע למקסימום הפוטנציאלי שלו. רבות הייתי זקוק לדחיפה הזאת של משפחתי... אבל זה לא נפסק ואפילו כשהכול טוב, לוחצים כפליים. וזה כבר שיגעון... רבים מחברי המבוגרים ואפילו מורה אחת ללשון שנמצאה במיוחד עבורי שנה שעברה בכדי להכין אותי לבגרות בלשון, אמרה לי: " לי חשוב שעל פני בתי יהיה חיוך והיא תהיה מאושרת. לימודים- שהיא תשבור ת'ראש". הדבר הכי חשוב שיהיה שקט במשפחה, נפשי ופיסי. שהילד יהיה מאושר ועם זאת חייבים להיות גבולות וכללים שייאפרו לילד להתקדם ולבחור את הדרכים הנכונות. לפעמים ( או כמו אצלי במשפחה) הלחץ הזה נובע גם מחוסר יכולת כספית לעזור באם אני נכשל או מפספס את הזמן " הנכון" לעשיית הדברים. ומחמת החשש שלהם הם הציבו לעצמם מטרה, שחייבים, בכול מחיר לעשות ממנו ( ממני) את המקסימום...

 

[Wednesday]

תגובההה

אני לחלוטין מבינה את מקור הלחץ כפי שאתה מאתר אותו- בחיים בכלל אין יותר מדי הזדמנויות שניות, וחוסר יכולת כלכלית לא תורם במיוחד... אבל עדיין. נניח והילד מסיים תיכון, תעודת בגרות עתירת מאיות - כביכול הכל מונח לפניו. אבל רק "כביכול". מה באמת מונח לפניו? הזדמנויות כלכליות-מקצועיות. האם כל אדם ממש את עצמו דווקא בפן הזה? המקצועי--> כלכלי? יש כל כך הרבה דברים שונים שגורמים לאנשים שונים להיות מאושרים (בוא נניח שזו אכן המטרה שלנו פה, או לפחות שלי - להיות מאושרים), שאינם קשורים לבחירת המקצוע. בכך שכל הדגש מושם על הצלחה בתחום הזה, נוצר רושם מוטעה (לדעתי) כי זהו ה'מפתח' לחיים טובים. תלמד טוב בתיכון, באוניברסיטה, תשיג עבודה טובה - ואתה מסודר. יש סיכוי גבוה מאוד שאדם לא יימצא את עצמו ברצף הזה, לא יזדהה עם הדגשים הללו. מה שאני אומרת - זה שצריך גם וגם: גם לדרוש הישגים, לעודד וללחוץ (מדי פעם. יש דברים שאם לוחצים עליהם חזק מדי, הם נשברים), אבל קודם כל, שעיקר החינוך יהיה ל(כמו שאמרה מורתך ללשון) - חיוך

. -------------------------------------------- *(ד"א - חטיבות ביניים הן גם כן סטייה מן ה"נושא שלשמו התכנסנו", אבל הן אכן מוסד נורא. אני ממש סבלתי שם, בדיעבד, והמעבר לתיכון עשה לי המון טוב. אבל שוב, חומר לדיון אחר, ואולי לא בכלל בפור(מט)/(ורום) הזה.)