הנה התגובה המובטחת (ארוך אך חשוב)
זה יבוא בשני חלקים, כי ברשותך קיריל אני אידבק בדוגמאות שלך (סליחה, אבל מה לעשות שהבאת את עצמך כדוגמא...
) ואיני זוכרת הכול בע"פ. מלבד זאת, אני רוצה לעשות הפרדה בין חינוך ללמידה, שגם בה יש בעתיות אבל מכיוון שיש לי רק כמה שעות להגיב
לא אוכל להתיחס גם ללמידה. אז נתיחס רק לחינוך. 1. הבעיה הראשונה שאני רואה בצורה מובהקת אצל יוצאי רוסיה ומזרח אירופה היא העדר הפרדה בין הילד להורה, שנובעת מההורה. למה הכוונה? "לפני שיוצאים לאן שהוא אני מקבל הרצאה על איך להתנהג עם זה, זה וזאת. לאמר את זה ואת זה". נימוסי הילד הם תעודת כבוד (או להפך) להורה. הם לא דבר בפני עצמו. כך גם הצלחות הילד בלימודים וכשלונותיו, החוגים שבהם הוא משתתף, וכדומה. הכול שייך להורה, יש לו עניין בכל, הכול נתון להתערבותו הפעילה שנתפסת בטעות כאכפתיות ודאגה ו"חינוך". אך אין היא. מקור העדר ההפרדה הוא במימוש עצמי דרך הילד, דאגה לדעותיהם של הבריות ("מה יחשבו עליי אם הוא יתנהג כך וכך?"), וסיפוק יתר הצרכים שלך דרך הילד. מיותר להסביר לכם כמה זה הרסני, אבל קשה מאוד לצאת מהעניין הזה, כהורה. זה מומטע בנו. למרות שאני יודעת זאת היטב, לפעמים קורה שאני כועסת על הילדים כי "מה חשבה עליי השכנה ההיא". במקביל, אני אישית אל מספרת לאיאמ שלי שום דבר רע שקורה לי (או אפילו סתם מבאס) כי "היא לא תישן בלילה בגלל זה". נו, בנוסף לצרות שלי אני צריכה גם שהיא אל תישן? כך שבדרך פרדוקסלית הילד נשאר בגיל צעיר ללא תמיכה, כשהוריו רואים את עצמו כאכפתיים מאוד. כולכם מכירים את דרכי ההתגוננות: שקרים, הסתרות, ואפילו מרידות גלויות ("אעשה ההפך ממה שאתם רוצים"). אבל תאמינו לי, כאימא קשה מאוד לראות את הילד חוזר מבית הספר ורק לומר לו: "שלום, חמוד!" בלי להתנפל עליו בשאלות: "איך היה המבחן? מה אמרה המורה? כמה שיעורים נתנו לכם?" אבל אני לפחות מנסה ולאט לאט זה משתחרר
2. תקשורת לקויה בין הורים לילדים- היא לאו דווקא נחלת העדה אבל אצלנו זה עובר כל גבול
. תקשורת לקויה כוללת: צעקות, איומים, שידולים, ניסיון לגרום לרגשי אשם ("בגללך אני אחטוף התקף לב"), שכנועים, נדנודים, תזכורות אינסופיות וכל יתר הדברים חסר היעילות והמזיקים לבריאות כל הצדדים שכולנו כל-כך מכירים. תקשורת טובה יש ללמוד, ויש ספר נפלא שכשתהיו רוהים, רוצו לקנות: "איך לדבר כדי שהילדים יקשיבו". שם אפשר ללמוד דרכי תקשורת יעילה, הומנית ופתוחה בין הורה לילד. ההמשך יבוא בתגובה לחלק השני של ההודאה של קיריל.
