איזה מזל, הרגע חזרתי מדיאלוג
מרגש אודות מה נשים רוצות ובכן השאלות ששאלת, נאמר הטכניקה, שנפתח את הדלת, שנגיד לכן וככה, זה עניין יותר של תרבות. אחת הנוכחות בדיאלוג המרגש, יפיפיה שגרה בפריס הביאה מידע חשוב ביותר, המסתכם, הגבר הצרפתי שגר בפריס, לא יעלה על דעתו לאפשר לבחורה שהוא נמצא איתה לשלם את החשבון, לחזור במטרו (רובם יוצאים כשהם ממונעים במוניות) ולעולם ישלם לנהג המונית הלוקח אותה לביתה. כישראלית היא חיה בשנתה הראשונה בפריס כאליסה בארץ הפלאות, עכשיו כשמלאו שלוש שנים לשהותה בעיר האורות, היא לא מבינה את תרבות הגבר הישראלי סכמנו, שהגינונים הם פועל יוצא מתרבות מסוימת, והתרבות המקומית גורסת גישה שיוויונית במאמץ ההתחברות ואין בכך שום רע, למרות שלפעמים אפשר להעדיף את הגינונים הצרפתים (על פי המידע שקבלנו) ואפילו ליהנות מהם. אבל יש משהו בתרבות הצרפתית שעל נחיצותו הסכמנו, כל שאר הנערות הישראליות בחבורה. תרבות השיח הענין ועשיית הדברים בתרגום חופשי הנחמדים. מלאכת החיזור איננה קצרה בעיר האורות, והיא רווית עשייה "נחמדה" אפילו "נחמדה" ביותר.היוזמה היא תמיד של הגברים. וברשימת הדברים הנחמדים מופיעים: מסעדות שוות, מועדוני ג'אז חמימים, בתי קפה ברובעים מקסימים,גלריה חדשה,מופע מיוחד במינו,סרט שמעיד על מי שבחר אותו והמון הפתעות קטנות. קיימת סוג של תרבות רומנטית שמעשירה את דמותו של הגבר, וממיסה את ליבה של העצמאית, ההישגית שלא לומר הפמינסטית בעליל. מסתבר שהם אוהבים את זה הגברים הצרפתים,להעריץ את המוזה של האהבה, הרבה לפני שהם מגיעים למיטה. אולי בגלל זה קוראים לנשיקה - צרפתית - לך תדע