סיד בארט
הוא הסולן המקורי של פינק פלויד, מוזיקאי נפלא שאיבד את שפיותו בעקבות מחלה נפשית בתחילת הדרך של פ"פ. סך הכל הם הוציאו ביחד אלבום נפלא אחד בשם the piper at the gates of dawn, שבו בארט כתב את כל השירים חוץ מאחד, שר את רובם וניגן גיטרה מובילה. האלבום היה שונה מכל מה שפ"פ עשו אחרי זה - הוא היה פסיכודלי ושמח, קצת מזכיר את סרג'נט פפר (לא מפתיע, בהתחשב בעובדה שהוא הוקלט באולפני אייבי רוד, חדר ליד האולפן שהביטלס הקליטו בו את סרג'נט פפר). עקב לחצים נפשיים להקליט עוד להיטים ולהופיע, שימוש בסמי הזייה, ועוד סיבות רבות שלא ידועות לנו, בארט נהיה חולה נפש. יש עשרות סיפורים עליו ועל החתול שלו, אני לא יכנס אליהם עכשיו. הוא היה עולה לבמה ומנגן אקורד אחד כל ההופעה, או לא מנגן כלל. בסופו של דבר הוא נזרק מהלהקה על ידי האחרים, שקע בבדידות ובדיכאון (אף שדייויד גילמור, שהחליף אותו, ניסה לשמור איתו על קשר), ולאחר שני אלבומי סולו שלא הצליחו יותר מדי, הוא פרש מהמוזיקה. לאחר שאושפז מספר פעמים, הוא חי חיים שקטים בביתו עם משפחותו ומתרכז בציור. שאר חברי הלהקה הרגישו רגשי אשמה על כך שנטשו את בארט מאחור (הם סברו תחילה שהוא עשה להם דווקא כי היה נגד ההתמסחרות, או שהוא חולה זמנית ויחזור לרגיל בקרוב), ותהו האם יכלו להציל אותו. לאחר ההצלחה הגדולה שזכו לה עם dark side of the moon, הם הוציאו דיסק נוסף בשם wish you were here, שהיה מוקדש כולו לסיד בארט; דיסק עם אופי הרבה יותר אישי מהדארק סייד, הרבה יותר "חם" ועם הרבה יותר רגשות. הוא גם כלל את פסגת היצירה של פ"פ לדעתי (Shine On You Crazy Diamond), אולי אותו כדאי לך לשמוע... דיסק מעולה. בכל מקרה, סיד בארט נפטר בביתו ב2006 בגלל המחלה שחלה בה. כך הוא נשאר היום, מוזיקאי מדהים שפשוט התבזבז... שתי הציטוטים בחתימה לקוחים מהשירים שהוא כתב בזמנים הקשים ביותר שלו...