סיפור הלידה של אור
סיפור הלידה של אור - אור כבר בן שנה וחצי. הנה סיפור הלידה שלו. אור נולד ב-27.9.02 בערב שמחת תורה. תשעת חודשי הלידה עברו עלי בניחותא. אנשים טענו שאני לא שבהריון כי לא ראו עלי רק בחודשים האחרונים היה אפשר לראות בטן ושאני מתקרבת לסוף. יום חמישי - 26.9.02 לפני הצהריים הלכתי עוד לעבודה והתחלתי לחוש כאבים בבטן. במשך כל היום הם הלכו וגברו. בערב שהכאבים תכפו הלכתי לטייל ליד הבית, כל פעם שחשתי בכאב חזק עצרתי. התקשרו לאחות לשאול לעצתה. היא הציעה שנחכה קצת. בסביבות 10.00 בלילה חשתי עדיין בכאבים שנעשו תכופים מפעם לפעם בנוסף היה לי דימום אז החלטתי שנוסעים לבית החולים. באתי למיון יולדות בדקו אם יש לי פתיחה - היה לי כבר 5 ס"מ. עברתי קבלה לחדר לידה. חברו אותי למוניטור, עשו לי חוקן, שאלו אותי כל מיני שאלות. אחרי שבדקו אותי אמרו לי לטייל בחוץ ולבוא בסביבות 24.00. שוב בדקו לי את הפתיחה היה לי 7 ס"מ, מהר מאוד גם היה לי 9 ס"מ. אז הכניסו אותי לחדר לידה. האחות המליצה לי על גז במקום האפידורל ובשום אופן לא יכולתי לשים את המסיכה היה לא ריח נוראי שבשום אופן לא יכולתי לסבול אותו. כבר היה מאוחר לקבל את אפידורל. כאבי הצירים תכפו והגיע העת לדחוף. דחפתי בכל הכוח. בעלי מרח לי שמן ברגליים להרגעה ונתן לי מים לשתות ודאג לי. רק בשלב צירי הלחץ המים ירדו לי. לקחו בדיקה מה מצב התינוק כי בשלב הלחיצות אור לא רצה לצאת, כבר ראו את הראש שלו. הרופאה המיילדת המליצה על ואקום כי אי אפשר היה בשלב זה ניתוח. הוציאו בשלב זה את בעלי מהחדר. עם המשיכה בואקום גם לחצתי ואור יצא לאוויר העולם ב5.50 במשקל 2.600. לקחו אותו לנקות ולשקול אותו והחזירו לי אותו נקי ועטוף. שכחתי מכל הכאבים והתלאות שעברתי ששמו אותו עלי - קרנתי מאושר. בזה לא תם מסכת חבלי הלידה שלי. אחרי שניקו אותי הרופאה גם תפרה את המקום. אחרי שעה מהלידה בא רופא לבדוק אותי וגילה שיש דימום מעבר לרגיל. ישר לקחו אותי לחדר ניתוח לעצור את הדימום. התברר שתוך כדי לידה נהיה קרע בצוואר הרחם. אחרי הניתוח הקטן שעשו לי שמו אותי בחדר התאששות - כשעתיים. אחרי זה העבירו אותי לחדר צדדי שכמעט קפאתי בו - היה קירור ממש מקפיא עד שסניטר העביר אותי למח´ יולדות. במשך שהותי במח´ יולדות ההמוגלובין שלי ירד והיו צריכים לתת לי 2 מנות דם. אז מצבי גם השתפר מאוד. שוחרתתי הביתה עם אור חמישה ימים אחרי הלידה. וא מביא אור, שמחה ואושר אל ביתנו.
סיפור הלידה של אור - אור כבר בן שנה וחצי. הנה סיפור הלידה שלו. אור נולד ב-27.9.02 בערב שמחת תורה. תשעת חודשי הלידה עברו עלי בניחותא. אנשים טענו שאני לא שבהריון כי לא ראו עלי רק בחודשים האחרונים היה אפשר לראות בטן ושאני מתקרבת לסוף. יום חמישי - 26.9.02 לפני הצהריים הלכתי עוד לעבודה והתחלתי לחוש כאבים בבטן. במשך כל היום הם הלכו וגברו. בערב שהכאבים תכפו הלכתי לטייל ליד הבית, כל פעם שחשתי בכאב חזק עצרתי. התקשרו לאחות לשאול לעצתה. היא הציעה שנחכה קצת. בסביבות 10.00 בלילה חשתי עדיין בכאבים שנעשו תכופים מפעם לפעם בנוסף היה לי דימום אז החלטתי שנוסעים לבית החולים. באתי למיון יולדות בדקו אם יש לי פתיחה - היה לי כבר 5 ס"מ. עברתי קבלה לחדר לידה. חברו אותי למוניטור, עשו לי חוקן, שאלו אותי כל מיני שאלות. אחרי שבדקו אותי אמרו לי לטייל בחוץ ולבוא בסביבות 24.00. שוב בדקו לי את הפתיחה היה לי 7 ס"מ, מהר מאוד גם היה לי 9 ס"מ. אז הכניסו אותי לחדר לידה. האחות המליצה לי על גז במקום האפידורל ובשום אופן לא יכולתי לשים את המסיכה היה לא ריח נוראי שבשום אופן לא יכולתי לסבול אותו. כבר היה מאוחר לקבל את אפידורל. כאבי הצירים תכפו והגיע העת לדחוף. דחפתי בכל הכוח. בעלי מרח לי שמן ברגליים להרגעה ונתן לי מים לשתות ודאג לי. רק בשלב צירי הלחץ המים ירדו לי. לקחו בדיקה מה מצב התינוק כי בשלב הלחיצות אור לא רצה לצאת, כבר ראו את הראש שלו. הרופאה המיילדת המליצה על ואקום כי אי אפשר היה בשלב זה ניתוח. הוציאו בשלב זה את בעלי מהחדר. עם המשיכה בואקום גם לחצתי ואור יצא לאוויר העולם ב5.50 במשקל 2.600. לקחו אותו לנקות ולשקול אותו והחזירו לי אותו נקי ועטוף. שכחתי מכל הכאבים והתלאות שעברתי ששמו אותו עלי - קרנתי מאושר. בזה לא תם מסכת חבלי הלידה שלי. אחרי שניקו אותי הרופאה גם תפרה את המקום. אחרי שעה מהלידה בא רופא לבדוק אותי וגילה שיש דימום מעבר לרגיל. ישר לקחו אותי לחדר ניתוח לעצור את הדימום. התברר שתוך כדי לידה נהיה קרע בצוואר הרחם. אחרי הניתוח הקטן שעשו לי שמו אותי בחדר התאששות - כשעתיים. אחרי זה העבירו אותי לחדר צדדי שכמעט קפאתי בו - היה קירור ממש מקפיא עד שסניטר העביר אותי למח´ יולדות. במשך שהותי במח´ יולדות ההמוגלובין שלי ירד והיו צריכים לתת לי 2 מנות דם. אז מצבי גם השתפר מאוד. שוחרתתי הביתה עם אור חמישה ימים אחרי הלידה. וא מביא אור, שמחה ואושר אל ביתנו.