לפעמים אפשר
תלוי במה שהיה ביניכם. יש אנשים שבכל מקרה לא היו נפרדים בטלפון, אבל זה נראה לי טיפשי להתאמץ לעשות את זה "כמו שצריך" כביכול, אם הקשר עצמו לא היה עמוק מדי. זו שאלה של קירבה, אני חושבת, יותר מאשר זמן שחלף. במקרים כאלה אני עושה מה שאני מרגישה; אם אני מרגישה שאני אהיה מגעילה אם אני אעשה את זה בטלפון - אז אני יוזמת פגישה. אם אני מרגישה שאין לי כל כך סיבה להתרגש - אז כנראה שטלפון זה בסדר גמור במקרה כזה. והיתה לי פעם אחת שהייתה ממש יוצאת דופן. הייתי צריכה להיפרד ממישהו שאהבתי והיה חשוב לי, והייתי חייבת לעשות את זה, אבל לא הייתי מסוגלת להיפגש איתו; הרגשתי שאם ניפגש ואני אראה אותו ואהיה קרובה אליו אני לא אצליח לעשות את זה. אז בסוף נפרדנו בטלפון. אפשר לטעון שאין לזה צורה, אבל באותה תקופה נראה היה לי שאין ברירה.
