הודעה חשובה

[אביב זמיר 3]

באו זרים בנחלתינו

נתקבצנו להאי אתרא קומץ אנשים שבעי תלאות ,עייפים ומרוטים מחיבוטי המח והלב . בשוך הסער אשר עבר עלינו ,ובהניח לנו מעט מחיבוטי נפשנו . אמרנו נתאסף אל מקום זה ,ונטכס עצה כדת מה לעשות והיאך לכלכל את צעדינו .אשר אמרנו בצלו נחיה בין החרדים. והנה אהה ! קמו עלינו אנשים אשר לא מקרבינו הם ויאמרו לגזול שלותינו,ולמושכינו אל אותם ויכוחים אשר שבענו מהם די והותר עד כי נקעה נפשינו מהם .ומכל שכן שטבע ויכוחים אלו ,שאין האחד מדבר בשפת חברו וכשיח חרשים נדמה .ולא ימלט שיגיעו לידי מצה ומריבה . על כן עת לחשות ,ולגזור על עצמינו שתיקה ,ולא להשיב להם מרע עד טוב ,ונכבה הדליקה בטרם תידלק .וכך נשמור את פך השמן הטהור מפלטינו האחרון . והשקט יגדור פרצותינו אכי"ר

 

[גנדרן]

ועל זה אמרו גששינו

"חם בטבירה אחי" (מערכון הקפיטרה בטבריה)

 

[עץ שתול]

נאום

עץ שתול בנש"ק גזע תרשישים ואראלים זוקולללללללללללללללההההההה שליט"א

 

[סוג ב]

../images/Emo124.gif../images/Emo124.gifהודעה חשובה

ברצוני להזכיר לכמה גולשים את מטרות הפורום: הפרום מיועד אך ורק לחרדים בעל כורחם- חרדים אנוסים. משמע: חרדים שנראים כלפי חוץ כחרדים, אך בנשמתם, הם אינם מאמינים/ בעלי קשיים באמונה. חרדים אלו נשארים חרדים רק למראית עין, כי הסביבה והחברה שלהם, אינה מאפשרת מעבר לעולם של "הכל מותר", לפי שעה. אנו לא מעונינים לחזור בתשובה, או לשמוע על כל מה שאמת ומה שקר, כידוע לכם, אנחנו עדיין מסתובבים בין חרדים ויודעים את כל "האמת" על כל גווניה. הפורום משמש כאוזן קשבת, תמיכה, הזדהות, שיתוף, כייף, אהבה, הבנה, בית, מקום של אנשים כמונו.. הודעות ממחב"תים למיניהם (למדתי מילה חדשה), על כמה שאנחנו טועים ואתם צודקים- יימחקו במידית ללא במה. מבקרים חוזרים ומודיעים, בנושאים הלא קשורים לפורום- ירחקו ויחסמו. לא ניתן במה למבקרים הסוטים ממטרות הפורום. אז נא להתנהג בהתאם. (נא לא לשמש שירשור זה, לירידה על מבקרים למיניהם, הם כבר יודעים שההודעה מיועדת בשבילם..)

 

[אביב זמיר 3]

לסוג א ! תודה בשם כולם .

 

[אJוכי]

כל הכבוד על היוזמה לפתוח כזה פורום.

מציע לנעוץ את ההודעה, לפחות ל24 שעות. יום טוב

 

[האנוס החרדי]

יפה מאוד

איזה כיף שיש לנו מנהלת אמיצה וחזקה כזו!

 

[רוצה לעזוב]

תודה, תודה, תודה

הפורום הזה כל כך חשוב לי באופן אישי, באמת. בדידות פנימית היא הדבר הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת, והמקום הזה קצת מפיג אותה. תודה לך, סוג, על מאמציין שהמקום הזה יהיה נעים ונחמד...!

 

[ל י מ ו נ י נ ה]

קראתי עכשיו את הבלוג שלך והוא מקסים

ממליצה לכולם!

 

[חסידי תוהה]

תודה רבה למנהלת היקרה

 

[סלסרו]

בלוג מצויין, מומלץ!

מצאתי בו טעות קלילה: "נזכרתי במאמר של חז"ל: "העבר אין והעתיד עדיין והווה כהרף אין – דאגה מניין"". זה לא מדברי חז"ל... שאלה לי אליך: האם אתה מוכן לחיות את כל המשך חייך, עוד 30, 40, 50, 60, 70 שנה, כ"אנוס"?

 

[רוצה לעזוב]

תודה רבה!!!

ובקשר לשאלתך, סלסרו - אני פשוט לא יודע. ימים יגידו... כרגע נראה שכן, וזה מדכא נורא, אבל מי יודע מה יילד יום?

 

[סלסרו]

חז"ל גם אמרו,

"אם אין אני לי - מי לי?" אינני במצבך ולכן אני נמנע מלדון אותך בטרם הגעתי למקומך (ולעולם לא אגיע), אך אני מבין את הבעיה העצומה העומדת בפניך וחושב שכדאי לך לעשות חושבים ולבחון את ההשלכות של החלטותיך כיום לאור העתיד. אם המחשבה שתחיה כאנוס בעוד עשורים ארוכים מחרידה אותך, נראה לי שאין מנוס מפני עשיית מעשה היום - ואם לא עכשיו אימתי. אין זה הוגן לא לעצמך, לא לאשתך, ולא לילדיך, שתמשיך להעמיד פנים כל חייך. תוצאת עזיבת הדת היא קשה מאד: הרס נישואיך ופגיעה מסויימת בילדיך. אך האלטרנטיבה, העמדת פנים למשך כל החיים, אף היא גרועה מאד. לגבי הילדים, דומני שהיום המצב קל יותר. ישראל ממילא עוברת תהפוכות, מערכות ישנות קורסות או מתעדכנות, דברים שפעם היו מובנים מאליהם כיום מוטלים בספק, ויש הרבה אלטרנטיבות שבעבר לא היו קיימות. כיום יותר ויותר רואים משפחות מפורקות עם הורים בעלי רמת דתיות שונה, כולל גם מצבים שבהם הורה אחד חילוני לגמרי והורה שני חרדי. אין לי ילדים ואינני מתיימר להבין בילדים, אך נדמה לי שמבחינתם של הילדים אין זה כה גרוע ויתכן שאף להפך, זה מחזק אותם. יש למשל מחקרים לגבי ילדים להורים חד מיניים, לסבי או הומו, שלמרות החששות שהועלו בעבר ע"י מחנכים ופסיכולוגים, מתברר שלהפך, מצבם אף טוב יותר - או לפחות לא גרוע יותר - מילדים הגדלים במשפחות נורמטיביות. זאת בגלל שילדים הם גמישים הרבה יותר ממה שנדמה, וכל עוד קיימת הערכה ואהבה בסיסית בין ההורים, דברים צדדים כגון דת (על אף שהם נראים כה מהותיים וחשובים), משחקים תפקיד שולי בהתפתחותם.

 

[רוצה לעזוב]

תגובתך היא תגובה חשובה מאוד!!

תודה רבה על תגובתך! היא חשובה, ויש בה המון חכמה ורצון כנה וטוב אמיתי. תודה! בשעת לילה מאוחרת זו אני מרשה לעצמי להגיב רק בנקודות, ועוד ארחיב על כך מן הסתם... כאן ובבלוג שלי. ובכן: 1. הקושי להחליט החלטה שיהיה לה הד פומבי, הוא קושי עצום ביותר - נפשי, מוסרי, כלכלי וחברתי. נפשי: מן הסתם הוריי לא ינתקו עמי מגע, אבל הם יהיו כאובים במידה שקשה לתאר אותה. הם כה משקיעים בי, כה מעניקים לי, כה מסייעים בידי להגשים כל דבר שרק חפצתי בו . הקושי הנפשי לבגוד בהם הוא עצום, ודומני בשלב זה לפחות שהוא קשה יותר ובלתי עביר יותר מאשר לחיות בחיים כפולים... (במיוחד נוכח העובדה שאני אוהב ללמוד תורה גם כיום, אז תמיד אוכל "לכפר" על "חוסר יראת שמים שלי" בתלמוד התורה שלי... [ויודגש, אני אדם עובד, לא אברך!]). גם מבחינת אשתי הדבר נראה לי לא אפשרי. אני פשוט פוחד ולא רוצה להכאיב לה כל כך. גם בשום פנים ואופן אינני מוכן להתגרש, יהיה המחיר האישי שאשלם אשר יהיה. אני יודע שיהיה לי מאוד קשה למצוא אשה אחרת כערכה (וכבר אמרתי שלדעתי היא עולה עליי במעלותיה... וזכיתי בה, פשוט זכיתי!) מוסרי: אני לא בטוח, עם כל הכבוד לאישיותי האישית, שראוי לי מהבחינה המוסרית לגרום כזה כאב, כזו אכזבה, לקצר את חייהם של אנשים כל כך רבים - שהקדישו לי מדמם ומפת לחם כדי שיהיה לי את המיטב. בשלב זה, אינני מסוגל לחשוב שזה דבר שאני יכול לעשותו. כלכלי: מזונות וכו' וכו', האלמנט הזה מסבך את החיים חבל על הזמן. חברתי: אני מניח שאתה משער לעצמך עד כמה קשה הדבר לבנות חברה חדשה, אחרי שמחית באחת חברה שנבנתה עם אישיותך במשך שנים כה רבות! 2. העמדת פנים קשה, אך אפשרית. קיימים מספיק דברים חיוביים שאני יכול למצוא בדת ולהתנחם בהם. בנוסף, אני חי בקהילה יחסית פתוחה, כך שהדבר נראה כרגע אפשרי. ימים יגידו כיצד הדברים יתפתחו, אבל בשלב זה זה נראה אפשרי וריאלי לחלוטין לחיות חיים כפולים. אני חייב גם להדגיש, שאין לי שום דחף להתנהג בפועל כחילוני. שמירת שבת, כשרות וכו' אינם מפריעים לי כי הוא זה. בדברים שכן מפריעים לי אני בהחלט יכול לזלזל, וזה לגיטימי בעיני אישתי (היחידה שיכולה לדעת). כלומר, זלזול בקיום חלק מהמצוות שמציקות לי (למשל תפילה - שחרית בעיקר - של חול במניין), כל עוד אינו אידיאולוגי, אינו מטריד אותה כלל. 3. דווקא מצד הילדים אני לא רואה כל כך בעיה, לא לכאן ולא לכאן. כלומר, גם אם אצא לחופשי, גם אם לא, אני לא מוטרד מההיבט הזה, אני חושב שזה החלק הכי קל בכל הסיפור. כללו של דבר, "אנוסיותי" היא בעיקר מבחינת האמונה שלי, פחות מההיבט האופרטיבי של הדברים. הצורה בה אני מבטא את "דתיותי" במעשה בפועל אינה מציקה לי כל כך, (אני מוכן להמשיך ולקיים את מרבית המצוות שאני מקיים עתה, ואין לי דחף לא לקיים אותם. אפילו הייתי אומר שבאופן מוזר, אני לא ממש רוצה להפסיק לקיים אותן) ובעיקר מציקה לי "משטרת המחשבות". אבל מאחר שהמחשבה היא נעלמה ונסתרה, הבעיה היא פחות אקוטית... אני מקווה שהצלחתי להבין את הנישה המיוחדת בה אני נמצא.

 

[ל י מ ו נ י נ ה]

אתה פשוט נשמע כמוני

עוברים עלי חיים כמעט זהים לשלך מלבד העובדה שבשלב מסויים סיפרתי לבן זוגי, מה שהפך את חיי לקלים יותר. אבל בשאר הדברים - זה כאילו אני כתבתי.

 

[סוג ב]

למה מצד הילדים

אתה לא רואה בעיה? איך אתה מתכוון לפתור את זה, אם תצטרך להתמודד מול זה?

 

[רוצה לעזוב]

ממה יש לי לחשוש?

אנסה לחנך אותם למצוינות - בכל חברה שהם לא יהיו בו. לא אפחיד אותם בעונשי גיהנום וגן עדן, אבל אדחוף להיות תחרותיים והכי מצטייינים, באיזה מסגרת שהם ישהו בה. מה אמור להיות מסובך?

 

[סוג ב]

אתה לא חושב שחינוך במוסד דתי

טוב יותר ממערכות החינוך החילוני? יש שם סמים ואלימות, שבמוסדות הדתיים , אין...

 

[רוצה לעזוב]

גם אם אצא לחופשי, ילדיי ישארו דתיים כנראה

הם הרי ישארו אצל אמם... גם אם אצא, וככל הנראה לא אצא. ברגע שהתחתני, סגרתי עלי סופית את הכלוב... ואדרבה, בגלל מה שאת כותבת אני לא כ"כ חושש לגבי הילדים... החשש היחיד הוא שהם כביכול יגדלו בעולם שסוע בין אבא לא מאמין לבין אמא שכן. ועל זה כתבתי, שהפתרון שלי יהיה לדחוף אותם למצוינות בקונטקסט של החברה בה הם נמצאים. ואם מצוינות משמעה ללמוד גמרא טוב, אסייע להם בכל ליבי ואדחף אותם ואדרבן אותם. אם מצוינות זה להתפלל טוב, אדחף אותם להתפלל טוב. וכו'.

 

[לחוד]

אתה מחנך אותם איך שאתה רוצה?

כיום אתה פשוט מוכר לילדים שלך דברים שבעיניך הם תותים וקשקושים מקושקשים. אתה חי עם זה בשלום? אם תעזוב הכל, נראה לך שיהיה לך קשר נורמלי עם ילדיך?