מספר הערות
אינני יודע אם תתבאס לשמוע או שתשמח על כך, אך כך או כך, דומני שה"נישה" שלך איננה כה ייחודית כפי שנדמה לך. חרדים רבים נמצאים במצבך. רק שמאחר שכולכם חוששים להחשף ואינכם יכולים לתקשר ביניכם, מתקבל רושם שאתה בודד ומיוחד בעוד שיתכן שאחוז לא קטן משכניך ומכריך חושבים בדיוק כמוך. חשוב על כך. מחקרים מראים שבאוכלוסיה יש בערך 2-4% הומוסקסואלים, אבל כמובן שאחוז קטן בהרבה חי כך בגלוי. בקרב החרדים 0% מהם חי כך בגלוי. מתוך 1000 חרדים, סביר להניח שכ20-40 הם הומוסקסואלים. בכל הפגנה חרדית שבה יש כמה אלפי איש, אתה יכול להיות בטוח שכמה עשרות מהם הומוסקסואלים לגמרי, אך מתנהגים כסטרייטים כלפי חוץ. הם חיים חיים כפולים אך קשים עוד יותר, כי הם אינם יכולים לממש את אהבתם ואינם יכולים לספק את נשותיהם. ניתן איפא להסיק שלפחות 2-4% מהחרדים חי חיים כפולים. אני מעלה את היציאה מהארון משתי סיבות (מלבד ההקבלות הברורות מאליהן): א' לגבי הומוסקסואליות יש מחקרים טובים, ממקומות שונים ברחבי העולם, המעניקים תמונה די ראלית של אחוז ההומוסקסואלים בעולם, ולכן ניתן להניח שאחוזם איננו שונה במיוחד בקרב החרדים. עד כמה שידוע לי, אין מחקרים דומים לגבי אחוזי הכוייפרים בקרב החרדים. אני מאמין שיש אחוז כוייפרים לא מבוטל, כי כך נסיוני האישי מורה לי. כשהייתי בישיבה והעזתי להעלות שאלות אמוניות בקרב חבריי, התברר להם לאט לאט שאני בדרך לעזוב, והיו בחורים שנגשו אליו והודו שגם להם יש מחשבות כפרניות. התברר לי שהיו לי כמה ידידים שהיו אפיקורסים גדולים עוד יותר ממני, אך הם נשארו בפנים, ואני עזבתי (אמנם דובר בבחורים לא נשואים, אך אינני מאמין שלאחר נישואיהם הם הפכו למאמינים גדולים, לכל היותר הם התרגלו לפסוח על שתי הסעיפים). במשך השנים פגשתי לא מעט חרדים שחזותם חרדית ומוחם אפיקורסי לגמרי. וכמובן שפוגשים חרדים כאלה למאות ברחבי הרשת. אם נניח (הנחה שאני מאמין איננה מופרכת), שבנוסף ל2-4% שחי חיים כפולים עקב אוריינטציה מינית, יש גם שיעור דומה שחי חיים כפולים עקב חוסר אמונה, הרי ש4-8% מכלל החרדים חי חיים כפולים. זה המון! ב' היציאה מהארון בעולם המערבי התחילה באופן מסיבי עם העלאת המודעות לקיומם של הומוסקסואלים, ומלחמתם שיכירו בהם ובזכויותיהם. ככל שיותר אנשים אזרו אומץ ויצאו מהארון, כך החברה הכללית התקשתה לטאטא את הנושא מתחת לשטיח. פורצי הדרך הראשונים סבלו סבל רב, אבל הם הקלו את התהליך לכל הבאים אחריהם. כך צריך שיקרה לגבי היציאה מארון הקודש: ככל שיהיו יותר חרדים שיהיו מוכנים להצהיר בריש גלי שהם אינם מאמינים באלוהי ותורת ישראל, כך יהיה יותר קל לבאים אחריהם לצאת מארון הקודש. קח כדוגמה אחרת את המעללים המיניים המתרחשים בקרב הציבור החרדי. חיפוש תחת המילה frum באתר craigslist.org, מעלה הודעות רבות מידי יום של דתיים וחרדים החפצים בחוויות מיניות שונות ומגוונים, כולל סקס קבוצתי, החלפת זוגות, S&M ועוד, עם חרדים ודתיים אחרים. עד כמה כבר הם יכולים להיות חרדים באמת? גם הם חיים חיים כפולים ברמה מסוימת. מה שאני מנסה לומר הוא שאין תוכו של העולם החרדי כברו. מה שנראה על פני השטח, איננו משקף נאמנה את מה שקורה מתחת לפני השטח. מתחת לפני השטח מתרחשים תהליכים רבים ושונים, שעם הזמן יפעפעו כלפי חוץ יותר ויותר. צריך שיהיו אנשים בעלי אומץ שיהיו מוכנים להסתכן ולסבול, כי כך יקל על הבאים אחריהם. אז היה בטוח שמצבך איננו כה ייחודי. לגבי הנקודות שהעלת: א. ההורים. "מן הסתם הוריי לא ינתקו עמי מגע, אבל הם יהיו כאובים במידה שקשה לתאר אותה. הם כה משקיעים בי, כה מעניקים לי, כה מסייעים בידי להגשים כל דבר שרק חפצתי בו . הקושי הנפשי לבגוד בהם הוא עצום, ודומני בשלב זה לפחות שהוא קשה יותר ובלתי עביר יותר מאשר לחיות בחיים כפולים..." מן הסתם ההנחה שלך נכונה: יכאב להם אם תעזוב את הדת. זהו דבר טבעי ומובן. אך קח בחשבון שרובא דכולא אם לא כולא של היוצאים עוברים את הגשר הזה. עם כל הכאב שבדבר, הורים מתרגלים, בפרט אם לא דוחפים להם את החילוניות בפרצוף ומתנהגים אליהם בכבוד הראוי. לי אישית נראה טירוף הדעת גמור לחיות את כל חיי רק בכדי לרצות אחרים. אל תשכח שאלה הם חייך, לא חיי הוריך. כמה סבל נגרם לאנשים מכך שהם חיים את חייהם בכדי לרצות אחרים! בעיניי זהו הפשע כאן, לא העזיבה. ב. "קיצור חיי אחרים". סורי - זה הבל גמור. חייהם של אף אחד לא יתקצרו אם תעזוב את הדת. אולי זה מרגיש כך, אך אין זה נכון עובדתית. ג. "חברתי: אני מניח שאתה משער לעצמך עד כמה קשה הדבר לבנות חברה חדשה, אחרי שמחית באחת חברה שנבנתה עם אישיותך במשך שנים כה רבות!" מסכים, בהחלט לא קל לבנות חברה חדשה, בפרט בגיל מבוגר יותר. זה גשר שכל יוצא עובר, אך לרוב מדובר ביוצאים צעירים (עד, נניח, אמצע או סוף שנות ה20). בגיל מבוגר יותר המצב קשה יותר. אינני יודע בן כמה אתה, אך בסופו של דבר תצטרך להחליט מה יותר חשוב לך: חירות או חברה נוחה. קח גם בחשבון שזה דומה למהגר שעובר למדינה זרה בגיל קצת מבוגר. לא קל ליצור חברה חדשה במדינה זרה, אך מעשים שבכל יום שאנשים עושים זאת ומצליחים. בקיצור, בעיניי, כל הטיעונים שהעלת אינם חזקים במיוחד, למעט אחד: אשתך. "אני פשוט פוחד ולא רוצה להכאיב לה כל כך. גם בשום פנים ואופן אינני מוכן להתגרש, יהיה המחיר האישי שאשלם אשר יהיה. אני יודע שיהיה לי מאוד קשה למצוא אשה אחרת כערכה" - זה שיקול חזק. אני בהחלט יכול להבין אותך שאינך רוצה לפרוש מהדת עקב אשתך (לא בגלל הבלאגן הכרוך בגירושין אלא כי פשוט אתה אוהב אותה וחפץ לחיות עימה למשך כל חייך). זה נושא עדין וקשה לדון בו מבלי להכיר אותך, את אשתך, את המצב ביניכם, וכו' כו', ומי אני שאומר משהו בנידון. אני מכיר לפחות דוגמה אחת (המתקריא בתפוז "אתאיסט עם ציצית") שהצליח להגיע להסדר עם אשתו, שלפיו הוא ממשיך בחזותו החרדית, עושה דברים אלו ואחרים כראות עיניו, וחי עמה בטוב ובנעימים. יתכן איפא שהפתרון למצבך הוא לשתף את אישתך במצבך בעדינות רבה, להרגיל אותה לאט לאט לחריגות אלו ואחרות, מבלי לערער את כל הבנין, תוך כדי שאתם מעמיקים את הקשר ביניכם. אך שוב, אינני נמצא בנעליך, אז אדום.
