הבשורה על פי קפת
אני מבקשת להבהיר ולחמצן כמה נקודות שנוגעות לשרשור המיותר הזה, כמו גם לשרשור המיותר של הבלקר. מדי כמה ימים/שבועות מגיע לפה מישהו חדש. לרוב, די במבט אחד כדי להבין שהאיש לא יודע לאן נקלע, לא טרח לעיין בפורום, לא קרא את הודעת מנהלת הפורום, ובאופן כללי, כל מטרתו בחיים היא לסמן את העץ החדש שגילה ביער, במעט שתן טרי, פרי מקלדתו. כל הנאמר נכתב בלשון זכר, מהסיבה הפשוטה שזה קרה בעת האחרונה רק עם זכרים. במקרה אחד, עם מר/גברת @הנה הנה@, הטמנתי את התגובה שלו/ה בשרשור אחר, על מנת למנוע ממנו/ה לקבל במה להתבטאויותיו/ה שנראו לי נלוזים ובלתי נסבלים. במקרים אחרים, בלקר ויאיא, השתדלתי להיות סבלנית ונחמדה. יאיא מצא חן בעיני בהתחלה וחשבתי שהוא שווה, עם בלקר היה לי ברור די מיידית שאין לו מה לעשות פה בפורום. ובכל זאת, לא מחקתי, ולא שירשרתי אותו הלאה. השתדלתי להיות הוגנת. אבל בלקר הסתבר כבעייתי - האיש לא טרח לקרוא את הודעת מנהלת הפורום, ולא היה לו שמץ מושג שאני אשה. הוא ממש לא הבין לאן נקלע, ולא טרח להסתכל קצת מסביב. מה שאני מצפה מכל חדש לעשות. מה שאני עושה בכל פורום חדש שנאי נקלעת אליו. זה חלק מנימוס אלמנטרי, לעניות דעתי, ומפתח להשתלבות חלקה. יאיא דווקא קרא את הודעת מנהלת הפורום, יאמר לזכותו, אם כי אני לא בטוחה שהבין אותה, או שאני לא הצלחתי לרדת לחקר ההומור שלו. אבל גם במקרה של ב. וגם במקרה של י. התגלו שני אנשים שמחפשים להעליב ולעקוץ. במוצהר. אני לא מתרגשת מכאלה, ובדרך כלל מפסיקה להתייחס אחרי שהבנתי עם מי יש לי עסק. אבל יש פה אנשים שמשיבים מלחמה - וזו זכותם המלאה!!! כשם שהיתה זכותה המלאה של קייטי לבוא, להטיח ביקורת מאוד נוקבת ולהיעלם בלי לחכות ולשמוע מה יש לאחרים לומר בעניין. עובדה, ואין במה שאמור כאן כדי להעיד מה אני חושבת על הביקורת של קייטי או על הדרך שנאמרה. את אלה אמרתי לקייטי באופן פרטי. כפי שאמרתי להנה הנה. עם יאיא ובלקר לא הטרחתי את עצמי. הם לא נראו לי כמו אנשים שאני מייחלת שישארו בפורום. גם לגבי ביקורתו של יהודה - אני מתייחסת לביקורת מלפני כמה שבועות, בנוגע לשאלות טריוויה - לא מחקתי, אלא הגבתי באופן פרטי. גם זכותו של יהודה להטיח ביקורת. אלא שיהודה כבר לא מטיח ביקורת, אלא מנהל מלחמה פרטית נגד יס באך. וזו עמדתי הנחרצת ביחס למלחמות, מאז ומעולם: הן מיותרות. עלי הן מעיקות, משמימות, מטופשות, מבזבזות אנרגיה ומכניסות אותי למתח ואי שקט. ואלה מיותרים לי נורא, משום שממילא אני עוברת עכשיו תקופה של מתח ואי שקט. מבחינתי, לא כל מי שנקלע לפה, ו/או נמצא פה ובוחר להטיח ביקורת - ראוי לתגובה. מבחינתי, יש מצבים בהם עדיף להתעלם. (ע"ע גילרונן, ומי שמכיר את הסיפור שאינו שייך לכאן - מבין). עדיף להתעלם מאשר להנציח, לתת במה, ולעורר. מדי פעם נקלעים לפה אנשים מקסימים: גידי, למשל, ודיסונאנסנס. שני אנשים שהגיעו לפה והשתלבו מיידית, והתגובות שלהם גורמות לי הרבה שמחה. והיו עוד, שלא שרדו זמן רב: רצפו לי את גן עדן המקסימה, מסעודה ברזני המקסימה לא פחות. גם יהודה איתמר היה אחד החדשים החביבים עלי ביותר. אבל הוא כבר לא. ואם הוא מעוניין לדעת למה, אני מוכנה לומר לו את זה, אבל באופן פרטי. בנתיים אומר ליהודה רק זאת: יאיא זה, שאתה מגן עליו בחירוף שיניים, אינו קדוש. הבחור הזה, לא הפסיק לנסות להעליב אותי, מרגע שנכנס לפה, ובאמת שלא נתתי לו שום סיבה. אני מנחשת, שזה באופיו: להיות תחרותי, לומר את המלה האחרונה, ובעיקר - לשים את עצמו במרכזה של כל סיטואציה. ובהזדמנות, אולי אכתוב פעם משהו על ההבדלים המולדים והנירכשים שבין מגלומן לנרקיסיסט. בסיכומו של יום קרבות: הצעתי היא, שכדאי להימנע ככל האפשר ממלחמות, מבקורת אישית, מהשתלחויות. אבל זו עמדתי האישית, היא משקפת רק אותי ואת צרכי. אופיו של הפורום מכתיב את עצמו. ואם חבריו מעוניינים בפורום לוחמני, נושך, מעצבן - הם ימשיכו להחזיר, הם ימשיכו להיות לא סלחניים כלפי כל מיני תוופעות מעצבנות, ובלקר ויאיא בהחלט עונים על ההגדרה הזו. ומלה אישית לבוגונביליה: את באמת קדושה. יום אחד אני אביע את הערכתי כלפיך במלוא הכבוד לו את ראויה, ואת ראויה: אני אקנה לך תה טיבטי.