כל מיני....

[gaia20]

../images/Emo29.gif../images/Emo1.gifלילה לבן.....

כבר בוקר, לא מצליחה לישון..... לא מסוגלת להוריד את הידיים מהמקלדת הזאת... אוף, מה יהיה? כל הלילה אני מדברת עם אנשים באודיגו, כולם שואלים למה לא היתי בצבא... להגיד שיש לי לופוס זה אומר מבחינתי לבזבז את כל השיחה הזאת על הסבר מפורט (כי אני לא מסוגלת להסביר את זה בשורה וחצי...) על איזשהי מחלה שגם ככה בסוף השיחה הבן אדם לא יזכור את מה שאמרתי... בכל מקרה, פתאום התחלתי לדבר עם איזה סטודנט לרפואה, אמרתי לעצמי, שאין סיכוי שהוא לא שמע על לופוס... שאלתי אותו באיזה תחום הוא, והוא אמר שהוא עדין צריך להחליט... ישר הצעתי לו להצטרף לתחום הראומטולוגיה.... ואז התפחתה שיחה קצרה, על הלופוס וההתבטאויות השונות שלה.... היה מאוד מעניין כי סופסוף דברתי עם מישהו שמבין את "שפת הלופוס", יודע מה זו המילה הזאת...ישר שאל אותי איך זה מתבטא אצלי.... בלי השאלה "מה זה" ואחריה 200 סימני שאלה.... אני הגעתי למסקנה- אין דבר יותר טוב מאשר לדבר על הבעיות שלך עם בן אדם שחווה\מכיר את הבעיות האלו.... ישר מדברים על זה, בלי שאלות והסברים שאחר כך אני לא יודעת איך לצאת מזה... בקיצור חברים אני אלך לישון ולא לפני שאני אאחל שוב לכולם, חג שמח... חג שמח למצטרפים החדשים.... חג שמח לכל אלו שרק קוראים... (כן, אני יודעת שאתם שם...

) חג שמח לחתולים ולכלבים...... וחג שמח אחרון- לי.... חיבוק-דב לכולם.... אוהבת, אוהבת......

 

[ל3]

הי אסף

אני מברכת אותך על הצטרפותך לפורום שלנו ואני בטוחה שתפיק מזה הרבה תועלת. אני מצפה לשמוע עלייך עוד ובטוחה שתראה כי כאן אכן נמצאים אנשים נפלאים- כמו שכבר ציינת. אז שוב ברוך הבא

 

[lupland]

לפני שנים רבות היו היו פרדסים בשרון

תןדה גם לך שירי.מאיפה את באזור השרון?

 

[ל3]

בוא נגיד שמהמרכז

 

[lupland]

בין גדרה לחדרה...

הבנתי.אני בכל אופן מאבן יהודה אם לא הזכרתי זאת.

 

[3ויוי]

ברוך הבא אסף

גם ממני היצטרפות בריאה "תרתי משמע. גם אני כמוך לא מסתירה את הלופוס ומספרת עליו לכל מי שרק רוצה לשמוע. הבעיה כפי שגאיה סיפרה שלא כולם מבינים ואני מסתבכת עם ההסברים זה ממש כייף לדבר עם מי שמבין במה מדובר. מצד שני -אני מחפשת לופוס מן ,עם אותם סימפטומים בדיוק כמו שלי ועדיין מכלל החברים כאן לא מצאתי. אך לא נורא ניסתפק בזה שכולם כאן תחת חתיתו של הלופוס ובאותה סירה .כאן תימצא אנשים נהדרים מפרגנים ותומכים.

 

[lupland]

"i have a dream"

ויוי.תודות גם לך רק רציתי להבהיר דבר קטן.אני אינני מסתיר שיש לי בעייה רפואית כלשהיא אבל רק לעיתים נדירות אני נוקב בשם.מה הטעם ?יקרה כמו שקרה לי אחד משני התרחישים הבאים: א.האדם או הגברת הנכבדים ישאלו מה זה בדיוק ואני אמצע את עצמי נבוך ומובך בשל חוסר יכולת לענות על שאלה שלכאורה כל כך פשוטה אבל תשובות לה-כחול אשר על שפת הים. ב.האדם או הגברת יפנו ברגע הראשון שיוכלו לספרות "מקצועית" ושם יגלו לחרדתם שמדובר במחלה נוראה עם קרניים ואלוהים יודע מה עוד. אני כמעט אף פעם לא משתמש במילה מחלה ומעדיף לכנות זאת בשם-בעייה רפואית. ולראייה תוכלי כמוני לעבור שוב על "חברי הפורום" השונים ותמצאי שכמעט ככמות המשתתפים ככמות הסימפטומים השונים. חודש אחד לאחר "שנודע" לי שחליתי הרגשתי כאבים בברכיים ומאז טפו טפו -נדה האם אני חולה לופוס טיפוסי? 9 שנים עבדתי בעסק המשפחתי שלנו למעשה 7 רצוף ושנתיים השלמת בגרויות וקצת בית ספר למשפטים.בעבודה הזאת קמים בסתיו חורף ואביב ב 4 לפנות בוקר וחוזרים אחה"צ-ערב.ובקיץ יוצאים בערב וחוזרים למחרת בצהריים. עובדים פיסית עם תרנגולי הודו בלולים מזוהמים כשהעבודה שלנו היא לחסן את העופות האלו מפני מחלות וכשכבר היו חולים הזרקנו להם אנטיביוטיקה.גם כשהייתי מוגדר כחולה המשכתי לעבוד.לא פעם הזרקתי לעצמי והמשכתי כאילו כלום לא קרה.ממוצע שנות השינה שלי היה בין 4-6 שעות.חלק מן החינוך הצבאי של 6 שעות שינה המשיך איתי עד היום וימשיך הלאה. מצטער שגלשתי קצת לסיפורים אישיים אבל הדבר היה נחוץ לצורך הבהרה.שמתי לב שביננו יש כאלו שכאשר הם קמים מן המיטה הקפיצים של המזרון נשארים במצב לחוץ מרוב השעות שהם היו במצב זה. האם אפשר להשוות אותם אלי?חס וחלילה אני לא בא ללגלג ואם מישהוא/מישהיא נפגע מדברי אני מתנצל.אני בסך הכל רוצה להבהיר עד כמה קשה(ולא רק בלחם) "להסביר" מהי הבעייה ומהם הסימפטומים. הבעייה שלי בחיים היא לא הלופוס.הלופוס הוא בסך הכל עוד משא שהצטרף "למסע".הקשיים היום יומיים.החלטות שצריך לקבל עם ההבנה שכאשר אבחר בדרך אחת אני מוותר מתוך ידיעה על דרך אחרת הם הם הקשיים האמיתיים. ובחזרה למה שהתחלנו בו.לדעתי האישית אין טעם לרדת לפרטי פרטים.גם הרופאים הטובים שלנו עדיין לא מסוגלים לזה.נכון להיום הם מסוגלים לטפל בשלב של אחרי כמו צינור מים שכל פעם מתגלים סדקים שונים ומתחילה נזילה ואנחנו סותמים אותה כך גם הם."תעלה את כמות הפרדניזון.תוריד בפלקואניל.תוסיף פוסאלאן.אולי גם קצת אימוראן.ולקינוח קאלטרט D "ומאחר שאין תשובה עדיין למה נקרעו הסיבים של הצינור כך גם לרופאים עוד אין תשובה עדיין לאיך ניתן לחסל את הגורמים ללופוס.ושוב פעם אם הובנתי לא נכון אין בליבי דבר כלפי הרופאים ומשום כך אינני תולה הרבה צפיות מהם. טוב אני חושב שאולי דיברתי קצת יותר מדי ולכן אניח לכם. יום טוב לכל הנסיכות והנסיכים בממלכת הלופוס. נ"ב- הכותרת לקוחה מתוכנית שראיתי אתמול על מרטין לותר קינג.אין שום קשר בין זה למה שכתבתי.סתם.המחשב חייב אותי בכותרת אז כתבתי

 

[gaia20]

אני מהאנשים האלו

שמהזרן שלהם קיבל את הצורה של הגב שלי.... אני ממש לא מכירה את המקום ממנו באת, כלומר, אני ממש לא מבינה בעבודת כפיים...אומנם בעבודה שלי דרוש מאמץ במידה מסויימת אבל לא כמוך, לא כמו שאתה מתאמץ... אני בהחלט חושבת שכדאי לשים בצד, אולי רק לזמן מוגבל, את העבודה הזאת, רק כדי להניח לגוף לנוח קצת, לא להיות במאמץ תמידי.... אתה יודע משהו? אני מאוד רוצה לספר לאנשים על ה"בעיה הרפואית" שלי... ממש ממש רוצה... אבל זה ממש מעייף אותי לחזור על ההסברים האלו שגם ככה אף אחד לא באמת זוכר....וגם אם זוכרים, אולי גם שואלים מתוך נימוס ולאו דווקא בגלל התעניינות אמיתית.... אבל- כמה שזה מעייף לחזור על הסברים למיניהם, אני תמיד מרגישה שאם אני לא מציינת את זה בשלב כלושהו בשיחה- אני כאילו מסתירה את זה... כבר אמרתי פה פעם שלהסתיר את הלופוס שלי זה כמו לנסות להסתיר את צבע העיניים שלי.... זה להסתיר חלק ממני, חלק חשוב ממני..... פשוט לא יכולה לעשות את זה....

 

[lupland]

ואם ישאל המלאך בני איכה....

היי.ערב טוב.הרגע חזרתי אבל אני צריך לצאת הערב.בכל אופן כתבת אתמול שישבת על האודיגו עד הבוקר.גם לי היו ימים כאלו לפני שנתיים ואיזה שיחות ואיזה בחורות פגשתי שם.אם רק היית יכולה לראות איך אני מחייך כרגע כשאני נזכר בזה.מכולם נשארתי רק עם שרלה.חרדית מברוקלין שמעולם לא נפגשנו ולמרות שהיא התחתנה היא לא הסכימה איתי שצריך לנתק את הקשר.ואיזה שנה טובה יפה היא שלחה לי.אוף.סיפור ארוך. בכל אופן.האודיגו עדיין כאן אצלי ואני פותח אותו כמעט תמיד עם המחשב(הפעמים שהוא סגור זה בגלל הבבילון.כשאני קורא כתבות באנגלית ואז יש בעיות עם שתי התוכנות פתוחות) אז אם תירצי תרשמי לך: LUPLAND שם:דניאל שגיא ID:3920681 אם אני זוכר נכון את יכולה לחפש את השם שלי ואז לשלוח חברות וזה יחסוך לך את החזרה על מה שכתבת עד היום שוב פעם בפני הפורום בכל אופן להיתראות בינתיים. נ"ב:את מייעצת להניח לגוף קצת לנוח.אני השתחררתי מהעבודה לפני כמה ימים ואני כמעט משתגע.בכל אופן שבוע הבא נחזור לעבוד בגינה הקטנה והיפה שלי.שנה שעברה הבאתי מרמת הגולן אבני בזלת גדולות ומסותתות ובניתי מסלעה ובה שתלתי כמעט 90 צבעונים בכל הצבעים.השנה נשתול יותר מ 90 ולכן צריך לגדר חלק מהחצר מפני לפלפון(לופ) ידידי הטוב שמשוגע על חפירות

 

[ilush]

זה כל כך ככה....

זאת בדיוק ההרגשה שלי . אני שונאת להסתיר דברים ושונאת "סודות" לגבי חיי- אוהבת שהכל גלוי. אבל איכשהו, הדברים לא כל כך פשוטים; הגעתי למקום עבודה "חדש" (כבר לפני שנה) ועדיין, למעט המנהלת, אף אחד עדיין לא יודע על הלופוס. לאחרונה נוצרו מצבים מאוד בעיתיים ועדיין לא מצאתי להם פתרון. לדוגמא, יום היעדרות מהעבודה (תשישות כללית שלא נתנה לי לקום מהמיטה- מוכר, לא?). למחרת אני מגיעה לעבודה וחברותיי מתעניינות לשלומי, ואני- "סתם, לא הרגשתי כל כך טוב..", וזה עובר. אבל אז זה קורה עוד פעם-פעמיים (ואני באמת יכולה לספור על יד אחת, אולי שתיים את מס´ הפעמים שלקחתי יום מחלה- טפו, טפו, טפו..) וישנם גם אותם ימים שאני נמצאת בעבודה ורואים עלי שאני לא מרגישה טוב (אפילו לחייך אין לי כח...) וכל חבריי לעבודה הם אנשים מקסימים וכולם מתעניינים- ומה? שוב אותה דילמה- איך ומה לספר? אנחנו עובדים בקצב מטורף, אין הפסקות והמפגשים הם תמיד במסדרונות, בין תאי הטיפול ולפעמים ברגעי חסד נדירים וחטופים של לגימת קפה- איך אפשר לדחוס בטירוף הזה גם "וידוי" כל כך רציני, כל כך אישי? ואני כל כך רוצה... אז באמת הגיעו מים עד נפש וקבעתי עם אחת החברות (היותר קרובות) שבחוה"מ סוכות, אחרי העבודה נלך לשתות קפה ביחד- ואז אני מתכננת לספר לה. ומה עם שאר החברים בעבודה? נמאס לי כל כך מזה.... לא יכולתי לחלות במשהו שכולם מכירים? סוכרת, למשל. כל אחד יודע מה זה ואין שום בעיה להגיד ב-5 שניות "אני חולה סוכרת"... סתאאאם, רק מחשבות שלפעמים עוברות לי בראש, בייחוד ברגעי תסכול. ומעניין לעניין באותו עניין- מה לגבי בחורים? מתחילים לצאת, הכל טוב ויפה (לפעמים..)- מתי מספרים, איך, מה? ושוב,לפעמים נוצרות סיטואציות שאני מרגישה צורך לספר ובכל זאת- זה עדיין לא שלב מתאים, מה עושים? זהו חברים, אתם עדיין כאן? הרגשתי קצת צורך לשפוך את הלב.. זה המצב כבר 12 שנה - עדיין אותן דילמות... יש פיתרון ?!?!? ובנימה אופטימית זו, שיהיה לילה טוב

...נשיקות. ושוב, הולך ומתקרב - חג שמח ושנה נהדרת!!! אילנית

 

[ל3]

הי אילנית

אני מצטערת שאני מתערבת בשחיה אבל פשוט גם אני הייתי ועדיין שם ( כמו רבים אחרים) והדילמות האלה מוכרות לרובנו ואפילו דיברנו עליהם לא מעט פה. תראי, לפי דעתי אין זמן מתאים לספר וזמן לא מתאים לספר. אני חושבת שזה מאוד סובייקטיבי ולכל אחד יש את הזמן שלו. אני גם בדעה שאם אלו לא החברות הטובות אז לא כולם צריכים לדעת. אחר כך אנשים מתחילים לרחם והם א עושים זאת מתוך רוע אלה להפך- זהו הטבע האנושי. לגבי חבר- כאן הסוגיה היא יותר מורכבת. קודם כל זה תלוי בבנאדם שאיתו את יוצאת. אני חושבת שאם הבנאדם הוא מתחשב ואוהב מספיק, הוא יקבל אותך כמו שאת. הבעיה היא שאת זה את לא יכולה לדעת רק אם את כבר מכירה את הבנאדם קצת. ולכן, אני מאמינה שהזמן המתאים הוא לספר אחרי שיוצאים עם מישהו לתקופת זמן לא מבוטלת וכמובן שלספר לו את זה בעדינות. אם אותו בנאדם לא יסכים להישאר אחרי זה אז טוב שזה נגמר בשלב הזה. חשוב גם לזכור, שזה לא פיר גם כלפי הצד השני לספר לו רק בשלב מאוחר כי לא כולם יכולים לחיות עם " חבילה" כזו בשם לופוס וזה לגיטימי לחלוטין.

 

[lupland]

"צנח לו זלזל על גדר וינום"

שירי.מה איתך אחותי לעולם אל תתנצלי.להפך.עצם העלאת הדיון בפורום דורשת התערבות של כל אחת ואחד. "הסוגיה" שהעלתה אילנית היא לא פעם בשביל אנשים שונים בעייה שקשה לא פחות מאשר הלופוס. למעשה יהיו לא מעטים שיטענו שיש קשר ישיר נסיבתי בין השניים. התדרדרות במערכת הנפשית כתוצאה מאכזבה.פגיעה.צפיות וכו´ שגרמו להתחזקות הלופוס. אני אישית לא חושב שאני יכול לתת עצות בכל הנוגע בזוגיות.אחרי הכל אני שייך לחברה ממאדים.ובשורה התחתונה רווק שחי באושר עם "הילד" שלו וכל הנסיונות בארבע שנים האחרונות שניסו אנשי המשפחה.חברים.ובנות המין היפה שנתקלתי בלימודים נעצרו ב"חומת אש" שאפילו צ´ק פוינט עוד לא הגיע לרמה כזו. כולי תקווה לכל אחת ואחת וכל אחד ואחד שיצליחו בתחום זה בשנה הקרובה.אני עדיין לא מרגיש געגועים. חג שמח ושנה טובה

 

[3ויוי]

אילנית היי

חשוב לכתוב ולהוציא את הרגשות ,אנו כאן איתך בכל מצב אילנית . בקשר לחברות בעבודה אם את חדשה יחסית אין טעם לספר אפילו אם את דיי מיתפוצצת. תוציאי הכל לחברות מחוץ לעבודה. זה יותר בריא ויותר נכון. בקשר לסבר את אוזנו של חבר חדש גם אותו דבר ,אי אפשר לדעת איך יגיב לכן לחכות להיזדמנות מיוחדת כשהיחסים טיפה מתהדקים ,כי אין ברירה אחרת. אם הוא ישאר מה טוב ואם יקפל רגליו סימן שלא היה שווה להיות איתך מלכתחילה,,,. מאחלת לך המשך היתמודדות אופטימית עם המון פעילות, יצירה, ומציאת הדייט המתאים. שלך ויוי.

 

[gaia20]

הי אילנית

מתי לספר? איך? למי?.... גם לי נמאס להסביר כל פעם מחדש מה זה הדבר הזה, לופוס.... אבל את יודעת מה? זה ממש חשוב לי שאנשים ידעו מה יש לי, אני כמוך מרגישה מסתירה משהו אם אנשים לא יודעים ולכן אני עושה עוד מאמצים, אפילו כאלה שממש מאלצים אותי לחייך חיוכים מאולצים כדי לתת ללופוס פחות חשיבות ופחות נוראיות בחיי... במקום עבודתי לא יודעים, ולא בגלל פחד שלי שידעו, אני פשוט מרגישה טוב (טפו,טפו,טפו) ואין צורך לספר על משהו שהוא אצלי כאילו "לא קיים"... כלומר, זה כן קיים, אבל לא מורגש... הבנת למה התכוונתי.... סוכרת.... לצערי מרגישים טוב טוב במשפחתי את הסוכרת ואכן הרבה יותר קל להגיד "אני חולה סוכרת" ובכך לסגור את העניין כי זה מוכר ומובן... אבל לופוס? אף אחד לא מכיר.... אבל כל אחד עם החבילה שלו, בואי נגיד תודה שיש את זה ולא משהו יותר גרוע, כי יש דברים יותר גרועים, הרבה יותר גרועים... לדעתי השלב המתאים מגיע לפי הרגשה אישית, יש כאלה שרוצים קצת לבחון את האנשים לפני שיספרו על זה, יש כאלה שמיד מצהירים שיש להם את זה (כמוני) כל אחד מספר מתי שמרגיש לו נוח לספר... איך מספרים? אני תמיד (גם אמרתי את זה בכנס, אסף- אם אתה זוכר...) הופכת את הלופוס לדבר קל ואפילו מצחיק.... ברגע שאני מתחילה לדבר על זה, הכל הופך אצלי לבדיחה, לחיוך.... בסוף הבן אדם יוצא מהשיחה עם הרגשה שיש משהו, אבל אפשר לצחוק על זה וזה במצב טוב וקליל, אף אחד לא יוצא בהרגשה שעומד לקרות לי משהו נורא.... אז מקווה שעזרתי במשהו... חג שמח ושנה טובה,

 

[lupland]

"רומן רוסי"

חזרתי מבילוי אתמול ב-3 בבוקר וכתבתי מכתב כל כך יפה.כל כך אמיתי שנגע בכל מה שנאמר כאןאבל... לא אמרו לי שמותר רק 7000 עיצורים או אותיות או מה שלא יהיה ואני כתבתי כאן עד כמעט 6 בבוקר מי יודע אולי יותר מ 10000 אותיות מבאס הא? לאו דוקא.אולי זה היה סימן שזה עוד לא הזמן "להשתפך" או שיתרון נוסף לזה היה היכולת להוציא החוצה לא מעט דברים שבלב. טוב.היה ערב נהדר.היתה משפחה מורחבת.והרבה שמחה מסביב לשולחן וגם אח"כ בחוץ על הדשא. עכשיו נלך לבדוק כמה הפסדנו או הרווחנו הלילה בנאסד"ק. מקווה שגם עליכם עבר ערב נעים ויפה נ"ב-חבל שלא כמו באודיגו אין כאן אפשרות לדעת מי נמצא על המחשב ומי לא

 

[gaia20]

הצעה קטנה....

כאשר רושמים הודעה ארוכה כדאי להעתיק את מה שרשמתם ע"י קופי\פייסט.... החג היה אצלי נחמד, אחרי האוכל מיד נפלה עלי העייפות הרגילה.... הלכתי לישון שעתיים....

 

[ilush]

../images/Emo51.gif לכולם ...

חג שמח חברים ושנה נפלאה !!! קודם כל- תודה לכולם על ההתייחסות ל"השתפכות" שלי. וכמו שאמר אסף- הפורום נועד כדי להתבטא ולהביע דיעה, שום דבר הוא לא פרטי.. (יש דרכים להעביר מסרים אישיים אם רוצים) ולכן שירי, תודה תודה תודה- המשיכי לכתוב ולהתייחס. אז באמת, מעודד לדעת שעוד אנשים מתחבטים באותן סוגיות ומעניין לשמוע איך הם מתמודדים איתן- אפשר ללמוד מכל אחד.. אז איך עובר החג חברים? אתמול הייתי אצל ההורים יחד עם אחותי,בעלה והאחיין המתוק שלי- היה נורא כיף, כולם היו במצב רוח טוב וצחקנו המון.. חזרתי ב-01:30 והייתי עדיין מלאת אנרגיות (באופן מפתיע, אחרי שהתרוצצתי כל היום לקנות מתנות) וראיתי קצת טלויזיה, קצת דיברתי עם השותף שלי בדיוק חזר וזהו- הלכתי לישון. היום קמתי ב-11:00 - וואו, איזה כיף !!!! עוד מעט מגיעים חברים ובערב אני יוצאת. פשוט נהדר !!! וכמו שאומר השותף שלי- מה הכי טוב ביום הזה? שמחר יש עוד אחד, יש!!!!! זהו, אז ביי בינתיים. תיהנו מהחג, מהחופש ותעשו חיים, חג שמח, אילנית.

 

[gaia20]

"מה הכי טוב ביום הזה?

שמחר יש עוד אחד".... אהבתי את המשפט הזה.....

אילנית, ההודעות שלך גורמות לי לחיוך ספונטני... אני אוהבת לחייך....

 

[lupland]

רשיון להרוג (חלק א)

אתמול בלילה התוכחתי עם ידידה טובה בנושא שאני מעדיף לקרוא לו "רשיון להרוג" מושג שלקוח מאחד מסרטי ג´ימס בונד שאומר שמכיוון שהוא בשרות הוד מלכותה מותר לו הכול בשורה התחתונה-יש לו הכרה כלומר מכירים בו. זה התחיל בנוגע למבחנים שנעשים בגיל הילדות או בשלב מתקדם.אני יותר התיחסתי לשלב המתקדם.כאשר הילד/ילדה "לא מצליחים" במבחנים.ההורים כמובן שואלים את הילד(בואו נשאיר את זה בזכר.פעם הבאה נעשה זאת בנקבה)."אסף"(שם בדוי.השם האמיתי שמור במערכת) "מה קרה?" ואסף הקטן והמבולבל שלנו עונה כשעיניו מושפלות "אני לא יודע" עוד באותו הלילה בחדר השינה האימא הטובה שלנו לוחשת לאבא (שכל מה שהוא רוצה באותו הרגע הוא לישון) "אהוד"(כמובן שם בדוי) "אני לא מבינה.הילד כל כך מוכשר.מכין את כל שעורי הבית ובכל זאת לא הולך לו" האבא בתגובה פולט כמה הברות "הא...הא" ונרדם."עוד מחר אני אדבר עם המורה שלו.אסור להזניח את זה" אומרת האימא הלוחמת והטובה.סוגרת את האור ונרדמת לאחר שעה של מחשבות והרהורים הלימודים בחטיבת ביניים הדסים(שוב שם בדוי.לא היה ולא נברא תיכון כזה) מתחילים בשעה 8:00 ובשעה 8:01 מצלצל הטלפון במזכירות ובו האימא מבקשת לדבר עם המורה.המזכירה מתנצלת ואומרת שהמורה כרגע בשעור.ומבקשת להשאיר את השם ואת מספר הטלפון תוך הבטחה שהמורה תיצור קשר בהקדם. ואכן עוד באותו היום המורה מטלפנת והוחלט ליצור פגישה בין ההורים לבין המורה והיועצת החינוכית של החטיבה. כמובן שלפגישה מגיעים האימא (האבא רצה להגיע אבל בדיוק צץ משהוא דחוף) המורה היועצת והגיבור אסף.לבסוף הוחלט לשלוח את הנער למכון שיקבע האם יש בעייה עם הנער או במילים אחרות יערכו לו מבחנים פסיכופסיכיים אשר יקבעו את עתידו ואת אשיותו מרגע זה והילך. אסף.גיבורנו.נוסע לירושלים למכון הדסה (שוב שם בדוי) ובתוצאות נאמר כי...הנער סובל מדיסלקציה. נערכת פגישה נוספת בין המורה.היועצת.ואימא (אבא רצה לבוא.באמת.אבל לא יצא לו) והיועצת (שעברה מספר שעורים בפסיכולוגיה ובתקשורת בין אישית) מנסה לברור את מילותיה בצורה כזו שאסף לא יבהל ולבסוף אומרת "אסף חמודי.תראה.יש לך בעייה קטנה.השם המפחיד הזה שנקרא דיסלקציה לא צריך להפחיד אותך.מה שכן אני צריכה שתבין שבשעה שכולם בכיתה כן מצליחים להבין ולעמוד בבחינות אתה לא צריך להרגיש לא טוב עם כך.לך פשוט יש בעייה קטנה ואנחנו נעזור לך..." עד כאן החלק המשעשע של הסיפור (בתקווה שהוא אכן שעשע.) רשיון להרוג.כך אני קורא לזה.לגיבור שלנו מאותו היום והלאה יש רשיון.גיבוי.חיזוק או איך שלא תירצו לקרוא לזה מאותו היום והלאה.מעכשיו אסף יגיד כל פעם "מה אתם רוצים.ניסיתי אבל אני דיסלקטי.הינה תיראו.יש לי אסמכתא שמאשרת את זה" היות ואני מפחד שיגמרו לי 7000 האותיות שהוקצו לי (תיסלחי לי גאיה היקרה על המוגבלות שלי בהבנת "הדגש" "גזור" "העתק" למרות שכבר יותר משנתיים אני גולש) ונמשיך בשרשור הבא

 

[lupland]

רשיון להרוג(חלק ב)

כמה אנשים דיסלקטים אתם מכירים? יש בינכם חברי הפורום היקרים אנשים שאובחנו כדיסלקטים או בעיות בריכוז או כל דבר דומה כשהייתם ואולי אתם עדיין בלימודים?" אני הכרתי כמה.אני לא אנקוב כרגע בשמות מסיבה פשוטה שאני מוכן לחשוף את עצמי "ולקחת סיכון"(עאלק) שמישהוא מאבן יהודה יכנס "וידע עלי פרטים אישיים כמוסים ומפחידים" אבל הם לא בחבילה הזו. 3 בנות סיימו בהצלחה את הבגרויות ושלושתן בעלות תואר ראשון בתחומים שונים 2 חברים נוספים כנ"ל. ומה עם האחרים?(לא.לא הסרט עם ניקול קידמן שבילתה איתי בקיץ בשנה שעברה באיי בורה בורה שבאוקינוס השקט ושבסוף אמרתי לה ש "זה לא את.זה אני" כמו כל הגברים וחזרתי הביתה משאיר אותה שם שבורה) האחרים.וזו הנקודה העיקרית של כל הסיפור הזה.אותם אחרים העדיפו להשלים עם זה שהם "מוגבלים" ושיש להם בעייה עם קבלות ושצריך להבין אותם בשל "הנכות" שנקבעה להם ויהיו גם מרחיקי לכת שאף יאשימו את אחד ההורים או את שניהם בכך שהם אחראים לכך בשל "הגנים הדפוקים" שהם הורישו (מבלי להביא ראיות או הוכחות מוצקות לדבריהם.) סוף הסיפור. ידידתי לא השתכנע והעדיפה להמשיך בתפישה של "המבחנים הפסיכו... נמצאו ברמה גבוהה של דיוק...אני לא יכולה להסביר איך אלו שהצליחו בכל זאת..." ואני.כל מה שרציתי להגיד הוא: נכון.הובחנו כחולי לופוס.נכון.הבעייה אצלנו יכולה לבוא לידי ביטוי בצורה קצת אחרת מאשר אלו שבסך הכל יש להם דיסלקציה או משהוא דומה. אבל.עם כל "ההפתעות" שיצפו לנו בעתיד ואולי בשל כך אסור "להכיר" בבעייה הרפואית הזו.יש קשר הדוק בין "הכרה פסיכולוגית" ב בעייה ובין הנפש העדינה והשברירית שלנו שכל משבר כזה או אחר יכול להוות זרז או מאיץ להתלקחות או התחזקות הלופוס. המלחמה שלנו(אצל חלקנו לפחות) היא יותר חזקה מאשר הדוגמא שהבאתי.אצלנו יהיו ימים (והיו) שנושבת למיטה או למחלקה כזו או אחרת אבל חייבים לקום ולהמשיך.יש עוד שאיפות שם בחוץ.יש מטרות שסימנו לעצמנו.ומעל הכל יש חלומות שאנחנו רוצים להשיג ואנחנו נשיג. בגלל שאנחנו מודעים לבעייה אנחנו נדרשים לשמור על ערנות ודריכות יותר גבוהים.אני אישית עושה בדיקות דם לעיתים תכופות וזאת מאחר והחלטתי שעד שאני לא מוריד את רוב "הזבל" שאני לוקח אני לא חוזר "למחלקה" זה היה אחרי ש"שכחתי" במשך 5 חודשים לבצע בדיקת דם וזה היה לפני שנתיים וכשעשיתי מצאו שטסיות הדם עומדות על 19000 והטיסו אותי לאיכילוב.(למרות שנהנתי שם באותו סוף שבוע כמו שהרבה זמן לא נהנתי.הייתי אמור לצאת עם אחת האחיות בסוף המשמרת שלה באותו לילה אבל זה סיפור אחר) הקושי.כבר כתבתי בעבר הוא יותר המציאות(כך מבחינתי) מאשר הבעייה הרפואית. ולאלו מכם/מכן שדואגים לזוגיות ומנסים להאשים את הלופוס לא תצליחו לשכנע אותי שזה בגלל זה כל עוד שלא תצליחו להסביר לי איך "בשוק" בחוץ מסתובבות ומסתובבים עוד אלפים כשהם לא חולים.(טוב אולי בראש יש להם סריטה עמוקה) אני מאוד מקווה שהצלחתי להעביר מסר למרות שאולי בסוף קצת התבחבשתי.אני אשמח לקבל תגובות.גם כאלו בסגנון "שטויות במיץ עגבניות" או "לך תרביץ שיזוף בריא של כמה שעות מחר בים" ומעל הכל.גם אם אמרו לכם זאת אלף פעם כבר אני אחזור על זה: נסו לראות את הצד הטוב שבכל רע. נ"ב:ניקול עדיין מטלפנת (אפילו היום)היא טוענת שחייה הפכו ריקים בלעדי ואני לא יודע איך לצאת מזה.יש לכן פיתרון?