../images/Emo203.gif../images/Emo160.gifפרק 6../images/Emo160.gif../images/Emo203.gif
מאירועי הפרק הקודם: גיאורג לא נתן לו זמן להרהר בכך. "חברה...!!" הוא צעק לפתע. אוחז את ראשו בידיו, מלחיץ אותם. "מה זה?!?" הזדעזעה והצביע לכיוון הפנימי יותר של הצוק, היכן שהמים נקווים במערה חצובה. כולם היבטו לכיוון אליו הצביע גיאורג. נפעמים היו. ~ עיניהם נצצו בחשכת הלילה. נראו כזאבים החושקים בטרף שלהם. שם, בחלק הפנימי יותר של הצוק הכין שהמים נקווים במערה חצובה, שחה במים גוף ענקי. לא ברור מה הוא. גיאורג התקרב קצת לשפת המים. פיו נפתח לרווחה, עורו סמר, שערות ידיו עמדו, הוא חייך חיוך רחב. אכן, בחשכת הלילה, חיוכו הלבן זהר למרחקים. "חברה...." לחש גיאורג כממתיק סוד "זה הגוף של המטוס שלנו!" המשיך. "נו ו?" עקץ אותו טום "מה זה עוזר לך?!" "אתה ממש דפוק טום!" התרעם עליו גיאורג "יש מכשירי קשר בתא הטייס! נוכל לבדוק..." קולו נחלש "נוכל לבדוק. אולי המים לא חדרו לשם..." פלט. הייתה זו תקווה חדשה. גוטסב וגיאורג ניכנסו עד לקו המותן מושכים את גוף המטוס הקדמי. אכן, צדק גיאורג, הגוף היה מוגן מהגלים הגבוהים. למערה החבויה הזאת לא הגיעה הגאות. הם משכו את הגוף דקות אחדות. וכשלבסוף הוציאו אותו התנשפו. הגוף היה פתוח מצד אחד, כיוון שכנף מטוס אחת הייתה חסרה. לכן, עקב חוסר שיווי משקל נטה הגוף תמיד לכיוון הכנף השנייה, מותיר את החור באוויר. זאת הסיבה גם שמים לא חדרו. הבנים נכנסו למטוס. הם הסתערו על חדר הטייס. גיאורג נטל מכשיר קשר אחד הוא לא לקח נשימה אפילו. הוא יישר צרח לתוך המיקרופון הקטן: "אם יש מישהו ששומע אותי. כל אחד. לא משנה מי. בבקשה. ה צ י לו! אנחנו ארבעה בנים. גיאורג, גוסטב ביל וטום. מלהקת טוקיו הוטל. אנחנו טסנו במטוס E55R בטיסה מספר חמש. המטוס התרסק בקווי אורך ורוחב הבאים: 120 על 60. אני מתחנן שתמהרו, חוסו על נפשינו. איננו יודעים כמה זמן עוד נוכל להחזיק מעמד..." קולו נחלש. מהמכשיר בקעו רעשים מוזרים. רשרושים כאלו. גיאורג לא האמין. "זה אבוד גיאורג.." לחש לו ביל ושם יד על כתפו, לתמוך. "המכשיר קשר הזה לא עובד.." גילה לו. הם עמדו שם, ארבעה בנים, חיוורים כסיד, דאגות חורצות את פניהם. בתוך המטוס הם מצאו כמה וכמה בקבוקי שתייה ומצרכים. היות והיה זה מטוס פרטי לא החזיק ברשותו כמות גדולה של מזון. טום מצא לעצמו יריעות בד ועשה לעצמו שרוואל. ביל דאג. הוא דאג להוריו, לחבריו, לקרוביו. הוא ידע שהם דואגים לו ולטום. הוא דאג לעתידם, לגורלם. טום דאג. הוא דאג לעצמו, שלא יוכל למצוא סיפוק מיני בפיסת האדמה הזאת. הוא דאג שלא ימצאו דרך לחזור. גיאורג דאג. הוא דאג לכל מי שהשאיר מאחור. הוא דאג שהמסר לא הגיע לתחנות השידור. הוא דאג לבלות את הלילה במקום המאיים והפראי הזה. גוסטב לא דאג. הוא התמרמר. התמרמר קשות. הוא התמרמר על כך שטום השיג לעצמו מכנסיים וזמם לגנוב לו בלילה את הסיכות שמחזיקות את המכנסיים קשורות. הוא קצת ריחם על עצמו שבזמן צרה, זה הדבר היחיד שמעסיק לו את הראש. הוא לא ממש יכול היה לשלוט בכך. "אנחנו נצא מחר לסרוק את האזור הזה." אמר גיאורג בכובד ראש "עלינו לדעת מספר דברים: אם זה אי או יבשת, אם הוא מיושב או נטוש ומה המרחק מכאן לפיסת האדמה הקרובה ביותר..." קולו נקטע על ידי ביל בפתאומיות. "גיאורג לא הסברת לנו..." אמר זה. "לא הסברתי מה?" שאל גיאורג בעיניים עצומות "איך ידעת מהם קווי אורך ורוחב המקום הזה." דרש ביל לדעת. ~~ מאיפה גיארג ידע את המידע הזה? יכול להיות שהוא יודע דברים ששאר חברי הלהקה לא? יכול להיות שהוא שותף למה שקרה? קראו בהמשך. אני עפה לישון!;;;;