../images/Emo203.gif../images/Emo160.gifפרק 9../images/Emo160.gif../images/Emo203.gif
מארועי הפרק הקודם: והובילו אותם למעין שדה. שדה בלי צמחים. שדה בלי קוצים. שדה עם אוהלים. שדה עם גברים. שדה עם נשים. שדה של אנשים זרים. שזה של שבט. ~ הם הביטו סביבם. הם הרגישו איך הכול הולך סחור סחור נגד עיניהם. בצד ימין עמדו שורות של בנות. כולן היו צעירות. לא עברו את גיל ה17. הן היו כל כך שונות מהגברים שעמדו מצד שמאל בשורות. עורן היה בהיר, ורדרד ואילו עורם היה כהה. הן היו צעירות, תמימות יפות. הם היו מבוגרים, קמטים חרצו את פניהם. זה היה ממש מוזר. חלחלה עברה בגופו של ביל. המנהיג עלה על מעמד מוגבה שהועמד בין שתי השורות. הוא הרים את ידיו, הצביע על עצמו ואמר: "צ'אין" "זה כנראה שמו..." מלמל גיאורג שהסתמן כמהניג החבורה על ידי הזרים. "גיאורג!" צעק גיאורג מצביע על עצמו. הוא רצה לשדר עוצמה. חוזק. שלא יתפסו אותו כחלש אופי. "ביל!" צעק ביל בקולו הצלול, מצביע על עצמו. "טום!" צעק טום, מצביע על עצמו רק ביד אחת, היד השנייה הייתה עסוקה בלהחזיק את מכנסיו העשויות יריעות בד. "גוסטב!" ניסה גוסטב לצעוק גם. שלושת הזרים שהתלוו אל צ'אין הציגו את עצמם: אורה, קטצ'ו וטולן. 'אילו שמות מוזרים' צחקק ביל לעצמו. אורה היה גבוה בהרבה מקטצ'ו ומטולן. גופו היה רחב ושרירי בהרבה. קטצ'ו היה שחום שער. טולן היה קירח. צ'אין נעמד על רגליו. כל העומדים בצדדים, הן הנשים והן הגברים, הרכינו ראש. הוא התקרב אל הארבעה. הוא הצביע על גוסטב, טום וגיאורג. לאחר מכן הצביע על שורת הבנים. הוא רמז להם להצטרף אליה. בלית ברירה גררו את רגליהם ונעמדו בשורת הגברים. ביל נותר לעמוד במקומו. לא אמרו לו דבר. צ'אין חייך. חושף שיניים קטנות קטנות. הוא החווה קידה קטנה ורמז לו להצטרף לשורת הנשים. ביל חש מושפל. "אני לא בת!" צעק לעברו של צ'אין. מתעלם מהעובדה שזה, לא מבין גרמנית כלל וכלל. הבעה מבודחת עלתה על פניו של צ'אין. הוא לא הבין מה הגברת אומרת לו. קול צלול נשמע לפתע משורת השנים. נערה אחת, ששערה היה שחור כפחם, מבריק, מגיע עד למותניה, צעדה צעד קדימה. פניה עדיין מורכנות. היא אמרה משהו לצ'אין. זה סימן לה להתקרב. "אני מבינה קצת גרמנית..." אמרה לביל בלי מבטא. "את יכולה בבקשה להסביר לצ'אין שאני לא בחורה? שאני- גבר!?" אמר ביל. מדגיש את המילה גבר. הנערה הישירה מבטה אל ביל. עיניה היו אדומות. כאב נשקף מהן. היא הטתה את גופה. ראשה מורכן. היא אמרה משהו לצ'אין. לאחר מכן פנתה שוב לביל. הפעם היה משהו מהוסס בקולה. "צ'אין אומר ש.." היססה "שתצטרך להוכיח זאת.." פלטה במבוכה. סומק קל התפשט על פניה. אם היה מדובר בטום, זה היה הולך חלק. אבל ביל לא נועד לדברים כאלו. הוא העביר את משקל גופו מצד לצד. "ואת צריכה לעמוד כאן לידי?" שאל ברוך. הוא לא רצה שהנערה שאולי עדיין תמימה וטהורה, תראה דברים שלא אמורה. היא לא ארמה דבר. רק הנהנה בראשה, כאומרת כן. היא השפילה מבטה עוד יותר. ביל היה לחוץ. הוא שלח ידו לכפתור הג'ינס ההדוקים. ידיו החליקו. הוא ניסה שוב. הוא שמע את צ'אין צועק משהו. "אהה..ביל? ככה אמרת שקוראים לך נכון?" שאלה הנערה בקול חנוק. "הוא ציווה עליי לעשות את זה." פלטה אל האוויר. ~ זהו. אחרון להיום. תגידו מה דעתכם!!!
אוהבת אותככן
../images/Emo85.gif