אוקיי התעלפתי מעצם השאלה..
עכשיו אני בחצי הכרה כזה, קצת בחלום . הרקע: חדר במלון זנוח ושכוח אל, באחד מהמלונות על האיים היפייפים של יוון . אדם עצמו, מהמם כהרגלו , לבוש בתחתונים הפרחוניים האלה מהברנינג מן פסטיבל, עם שיער חום ובלי מישהו נוסף. אני - מה אכפת לי ?
הזמן: עוד 5 שנים שלא יצא מלחיץ משהו .. בתחילת היום, עוד לפני הפגישה אני אהיה בפרקינסון מטורף עם עיניים של רוצחת שכירה. ברגע שאראה אותו, אצעד אליו ברגליים כושלות ופשוט אסניף לו את הצוואר. מטריף אותי לדעת איך הוא מריחחחחח ! פשוט מטריף ! (זה בתקווה שאגיע לצוואר ולא אתעלף / אטבע בעיניים האלה שלו) במידה ואני אשאר בחיים אחרי החוויה הזאת, אתפוס לו את היד בעדינות ואושיב אותו על הספה צמוד צמוד אליי ואלטף אותו, כל חלק בגוף. תוך כדי נדבר, על הכל. החיים שלו נשמעים כמו ספר הכי מרתק שיש. אם הוא כמובן ישאל אותי משהו עליי, אצחקק כמו מטומטמת ואענה בטיפשות
אם הוא יהיה רעב (כי אני בטוח לא, אני אדם פאקינג למברט ), ניגש למטבח ואכין מה שהוא ירצה .. כל דבר. אחרי שהוא יסיים לאכול, .... אלה יהיו ה24 שעות הכי מושלמות בחיים שלי. בלי ספק. משום מה כחלק מהיום הזה, שפשוט רץ לי בראש בטירוף, אני לא יכולה לראות אותו שר לי או מתאמץ מדי להרשים אותי כבחורה, לא מסוגלת .. אבל את החיוך שלו מהבדיחות הטיפשיות שלי או מההתנהגות הנבוכה שלי אני יכולה להרגיש ברמה הקוסמית משהו. לגבי התמונה - היא אחת מבין מיליון אלף תמונות אהובות שלו, היופ אני במצב רוח לזאת מחר זה יכול להיות משהו אחר[=