אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
לכבוד ט"ו בשבט
- פותח הנושא פלגיה
- פורסם בתאריך
הנער העמלקי שהגיע לדוד
אינו אותו נער, נושא כליו של שאול, אשר סרב לדקרו. נושא כליו של שאול, ככתוב, "וירא נשא כליו כי מת שאול ויפל גם הוא על חרבו וימת עמו". הנער העמלקי עבר לאחר במקום,3 ימים לאחר המעשה וראה את המלך מת על חרבו, "עשה חושבים" ובא עם ספור מפוברק שעליו שלם בחייו. שימי לב שנושא כליו אינו מכונה נער, שלא כמו העמלקי.
אינו אותו נער, נושא כליו של שאול, אשר סרב לדקרו. נושא כליו של שאול, ככתוב, "וירא נשא כליו כי מת שאול ויפל גם הוא על חרבו וימת עמו". הנער העמלקי עבר לאחר במקום,3 ימים לאחר המעשה וראה את המלך מת על חרבו, "עשה חושבים" ובא עם ספור מפוברק שעליו שלם בחייו. שימי לב שנושא כליו אינו מכונה נער, שלא כמו העמלקי.
כמובן, אינו נושא כליו של שאול ../images/Emo45.gif
ולו רק בשל העובדה שנושא כליו של שאול בוודאי לא היה מציג את עצמו כעמלקי. אין לי תנ"ך לפניי, אבל אני לא בטוחה שהאיש עבר באתר הקרב רק אחרי 3 ימים. ייתכן שעבר שם בערב יום הקרב או למחרת היום, והגיע לדוד כדי לספר את הסיפור רק אחרי 3 ימים. אגב, עוד פרט מוזר בסיפור הוא שהעמלקי נקרא לפעמים איש ולפעמים נער. ייתכן שהוא משקר וייתכן שלא. דוד האמין לו. אני מביאה בחשבון את שתי האפשרויות.
ולו רק בשל העובדה שנושא כליו של שאול בוודאי לא היה מציג את עצמו כעמלקי. אין לי תנ"ך לפניי, אבל אני לא בטוחה שהאיש עבר באתר הקרב רק אחרי 3 ימים. ייתכן שעבר שם בערב יום הקרב או למחרת היום, והגיע לדוד כדי לספר את הסיפור רק אחרי 3 ימים. אגב, עוד פרט מוזר בסיפור הוא שהעמלקי נקרא לפעמים איש ולפעמים נער. ייתכן שהוא משקר וייתכן שלא. דוד האמין לו. אני מביאה בחשבון את שתי האפשרויות.
בתגובה לדבריך, יש לי שאלה חשובה
מה מניע אותך להטיל ספק בכתובים? הרי כתוב מפורשות "ויקח שאול את החרב ויפל עליה" - למה קשה להבין את נפשו של שאול כאב אשר עולמו חרב עליו ואינו חפץ עוד בחיים? האמונה בכתובים אינה יכולה להוביל לספיקות, אלא אם כן אנו מתחכמים שלא לצורך. האם זכור לך ספור הגבעונים אשר באו במרמה וחנופה ליהושע? משום מה נראה לי שיש איזו חפיפה עם הספור שלנו וספור הגבעונים בדרך חשיבתם והתנהגותם - ויש בזה משום הפקת לקחים ואזהרה סמויה.
מה מניע אותך להטיל ספק בכתובים? הרי כתוב מפורשות "ויקח שאול את החרב ויפל עליה" - למה קשה להבין את נפשו של שאול כאב אשר עולמו חרב עליו ואינו חפץ עוד בחיים? האמונה בכתובים אינה יכולה להוביל לספיקות, אלא אם כן אנו מתחכמים שלא לצורך. האם זכור לך ספור הגבעונים אשר באו במרמה וחנופה ליהושע? משום מה נראה לי שיש איזו חפיפה עם הספור שלנו וספור הגבעונים בדרך חשיבתם והתנהגותם - ויש בזה משום הפקת לקחים ואזהרה סמויה.
זו אינה עדות ראיה
זה סיפור בגוף שלישי על מה שאירע בגלבוע. נושא הכלים אינו מופיע כעד, אינו מספר בגוף ראשון מה קרה (הוא לא יכול, הוא מת). הוא משתתף בסיפור. בתנ"ך קיימים לפעמים סיפורים שנראים כגרסאות שונות של אותו אירוע. במקרים כאלה אני יוצאת מנקודת הנחה שכותבי התנ"ך ועורכיו החליטו לשמר את שתי הגרסאות ולכלול אותן בתנ"ך. כנראה מצאו את שתיהן ראויות ומעניינות. זה נראה לי אחד המקרים האלו.
זה סיפור בגוף שלישי על מה שאירע בגלבוע. נושא הכלים אינו מופיע כעד, אינו מספר בגוף ראשון מה קרה (הוא לא יכול, הוא מת). הוא משתתף בסיפור. בתנ"ך קיימים לפעמים סיפורים שנראים כגרסאות שונות של אותו אירוע. במקרים כאלה אני יוצאת מנקודת הנחה שכותבי התנ"ך ועורכיו החליטו לשמר את שתי הגרסאות ולכלול אותן בתנ"ך. כנראה מצאו את שתיהן ראויות ומעניינות. זה נראה לי אחד המקרים האלו.
מבחינה משפטית טהורה - אין כאן
עדות מכלי ראשון אבל הספור מעיד על ראיית הנעשה. הבעת יפה את דעתך אך הרשי לי לומר לך כי אין בתנ"ך אף ספור שאין בו מסר חשוב. מענין אינו סיבה מספקת להכלל בתנ"ך. ואם ראוי - ראוי למה? מה יש בספור העמלקי לדעתך שכדאי היה להציגו? התנ"ך נכתב ברוח מיוחדת במינה, המתארת מצבים בצורה הכי קיצונית שאפשר. מלכים שחטאו נענשים בצורה הכי מתועבת, כרוע מעלליהם. אולם בספור שלנו - אין רצון לבזות את המלך, וכי ישחק בו או בגוויתו איזה נער עמלקי!? - הספור מתאר את סופו המר של אב שכול שהמר לו מקורות חייו הקשים, ומקנאתו הגובלת בשגעון - הוא בוחר ליפול על חרבו ולא ליפול בידי אויביו, אם מפחד ואם מבושה (רגשות אנושיים בהחלט במצב זה). הסיטואציה הזאת אינה גורמת לנו שמחה בנפול המלך אלא צער וחמלה עמוקים. ספור הנער העמלקי - לו היה אמיתי - כאילו בא "לשפוך מלח על הפצעים" של עמנו. אמנם שאול לא היה ראוי למלוכה כי לא שמע לצווי האל - אך מכאן ועד להתעללות בכבודו שלאחר המוות? לכן אני מחזיקה בדעה שספור הנער העמלקי מפוברק, ובא לאפיין את התנהגות העמלקים הידועים לשמצה.
עדות מכלי ראשון אבל הספור מעיד על ראיית הנעשה. הבעת יפה את דעתך אך הרשי לי לומר לך כי אין בתנ"ך אף ספור שאין בו מסר חשוב. מענין אינו סיבה מספקת להכלל בתנ"ך. ואם ראוי - ראוי למה? מה יש בספור העמלקי לדעתך שכדאי היה להציגו? התנ"ך נכתב ברוח מיוחדת במינה, המתארת מצבים בצורה הכי קיצונית שאפשר. מלכים שחטאו נענשים בצורה הכי מתועבת, כרוע מעלליהם. אולם בספור שלנו - אין רצון לבזות את המלך, וכי ישחק בו או בגוויתו איזה נער עמלקי!? - הספור מתאר את סופו המר של אב שכול שהמר לו מקורות חייו הקשים, ומקנאתו הגובלת בשגעון - הוא בוחר ליפול על חרבו ולא ליפול בידי אויביו, אם מפחד ואם מבושה (רגשות אנושיים בהחלט במצב זה). הסיטואציה הזאת אינה גורמת לנו שמחה בנפול המלך אלא צער וחמלה עמוקים. ספור הנער העמלקי - לו היה אמיתי - כאילו בא "לשפוך מלח על הפצעים" של עמנו. אמנם שאול לא היה ראוי למלוכה כי לא שמע לצווי האל - אך מכאן ועד להתעללות בכבודו שלאחר המוות? לכן אני מחזיקה בדעה שספור הנער העמלקי מפוברק, ובא לאפיין את התנהגות העמלקים הידועים לשמצה.
אבל בכל מקרה שיחקו בגוויית שאול
לא היה צורך בנער עמלקי בשביל זה. הרי מסופר לנו בפירוש בפרק החותם את ספר שמואל א' שהפלשתים תקעו את גוויתו של שאול ואת גוויות בניו על חומות בית-שן. זה מעשה משפיל של ביזוי, והוא מעיד על מנהגי הפלשתים, ולא על שאול או על בני ישראל. עובדה היא שיושבי יביש גלעד סיכנו את חייהם כדי לשים קץ לביזוי, לקחת בחזרה את גוויות המלך ובניו וקברו אותם בכבוד. שאול הצליח לחמוק, אם כן, מהתעללות הפלשתים בעודו בחייו (ע"י התאבדות או בעזרתו של נער עמלקי), אך לא הצליח למנוע את ביזוי גופתו. אבל בשום מקום לא נאמר לנו שחילול גופתו היה עונש על משהו שהוא עשה. לא כל מה שקורה לאדם מוצג בתנ"ך כעונש או כגמול אישי על מעשיו, יש גם גורמים אחרים וסיבות אחרות לכך שמסופר סיפור. לגבי הסיפור על העמלקי: לדעתי הוא מביע דברים שונים וחשובים, ולא כולם קשורים לאיפיון התנהגות העמלקים (אם כי גם לזה בהחלט יש משמעות). תגובתו של דוד, למשל, חשובה לא פחות, ובהקשר הזה זה באמת לא משנה אם העמלקי דיבר אמת או לא. באופן כללי, העמלקי כנראה מצפה מדוד לתגובה של מאפיונר שרואה לפניו חיסול חשבונות אישיים והיפטרות מיריבים אישיים, ואילו דוד מגיב כמלך שרואה לפניו את עמו ומנהיגו-לשעבר. אנחנו מוצאים את דוד אחרי תקופה שבה נלחם בשירות פלשתים ועמים אחרים. תגובתו למעשה העמלקי מעידה, ראשית: שהוא ממשיך לקשור את עתידו עם עם ישראל, ושה"קריירה" שעשה בשירות זרים הייתה רק מוצא של דחק ואין לו רצון להמשיך בה; פעולותיו בעתיד הקרוב יאשרו את זה. דבר שני: שאול היה **מלך ישראל**, משיח אלוהים, ובלי קשר לשאלה מה דוד עשוי היה לחשוב על תפקודו של שאול כמלך, הוא מבטא בתגובתו את ההשקפה שבמשיח אלוהים אין לפגוע בשום אופן - גם אם אותו אדם היה אויבו האישי, וגם אם אותו אדם עצמו ביקש שיפגעו בו.
לא היה צורך בנער עמלקי בשביל זה. הרי מסופר לנו בפירוש בפרק החותם את ספר שמואל א' שהפלשתים תקעו את גוויתו של שאול ואת גוויות בניו על חומות בית-שן. זה מעשה משפיל של ביזוי, והוא מעיד על מנהגי הפלשתים, ולא על שאול או על בני ישראל. עובדה היא שיושבי יביש גלעד סיכנו את חייהם כדי לשים קץ לביזוי, לקחת בחזרה את גוויות המלך ובניו וקברו אותם בכבוד. שאול הצליח לחמוק, אם כן, מהתעללות הפלשתים בעודו בחייו (ע"י התאבדות או בעזרתו של נער עמלקי), אך לא הצליח למנוע את ביזוי גופתו. אבל בשום מקום לא נאמר לנו שחילול גופתו היה עונש על משהו שהוא עשה. לא כל מה שקורה לאדם מוצג בתנ"ך כעונש או כגמול אישי על מעשיו, יש גם גורמים אחרים וסיבות אחרות לכך שמסופר סיפור. לגבי הסיפור על העמלקי: לדעתי הוא מביע דברים שונים וחשובים, ולא כולם קשורים לאיפיון התנהגות העמלקים (אם כי גם לזה בהחלט יש משמעות). תגובתו של דוד, למשל, חשובה לא פחות, ובהקשר הזה זה באמת לא משנה אם העמלקי דיבר אמת או לא. באופן כללי, העמלקי כנראה מצפה מדוד לתגובה של מאפיונר שרואה לפניו חיסול חשבונות אישיים והיפטרות מיריבים אישיים, ואילו דוד מגיב כמלך שרואה לפניו את עמו ומנהיגו-לשעבר. אנחנו מוצאים את דוד אחרי תקופה שבה נלחם בשירות פלשתים ועמים אחרים. תגובתו למעשה העמלקי מעידה, ראשית: שהוא ממשיך לקשור את עתידו עם עם ישראל, ושה"קריירה" שעשה בשירות זרים הייתה רק מוצא של דחק ואין לו רצון להמשיך בה; פעולותיו בעתיד הקרוב יאשרו את זה. דבר שני: שאול היה **מלך ישראל**, משיח אלוהים, ובלי קשר לשאלה מה דוד עשוי היה לחשוב על תפקודו של שאול כמלך, הוא מבטא בתגובתו את ההשקפה שבמשיח אלוהים אין לפגוע בשום אופן - גם אם אותו אדם היה אויבו האישי, וגם אם אותו אדם עצמו ביקש שיפגעו בו.
מכל ההגדרות שנתת לספור העמלקי
"ראוי, מעניין, דברים שונים וחשובים" לא הצלחתי עדיין להבין את הסיבה שלשמה הובאו דברי הנער העמלקי. יש הבדל עצום בין התעללות הפלשתים בגוויה שבאה להציג את החיה שבאדם, לבין העמלקי המתחסד אשר "גמל" חסד למלך, הרגו סופית, כביכול, והביא את בגדי מלכותו כעדות למעשהו "הטוב". הדקויות נמצאות בסיבה ולא בתוצאה. תגובתו של דוד אינה מפתיעה ואף לא מחדשת לנו דבר, היא רק חוזרת ומדגישה את הכבוד שהוא חולק לשאול, כמשיח האל, בחייו ועתה במותו. כעקרון - נראה לי שאין מקום לספק מי משני הספורים אמיתי.
"ראוי, מעניין, דברים שונים וחשובים" לא הצלחתי עדיין להבין את הסיבה שלשמה הובאו דברי הנער העמלקי. יש הבדל עצום בין התעללות הפלשתים בגוויה שבאה להציג את החיה שבאדם, לבין העמלקי המתחסד אשר "גמל" חסד למלך, הרגו סופית, כביכול, והביא את בגדי מלכותו כעדות למעשהו "הטוב". הדקויות נמצאות בסיבה ולא בתוצאה. תגובתו של דוד אינה מפתיעה ואף לא מחדשת לנו דבר, היא רק חוזרת ומדגישה את הכבוד שהוא חולק לשאול, כמשיח האל, בחייו ועתה במותו. כעקרון - נראה לי שאין מקום לספק מי משני הספורים אמיתי.
ראשית, אני רואה את התנ"ך
כמקור היסטורי. במילים אחרות, לפחות חלק ניכר מהסיפורים מסופרים בו קודם כל משום שנודע לכותבים שהם התרחשו, והכותבים ראו אותם כרלוונטיים ומצאו לנכון לספר אותם. (אם הדברים קרו בדיוק ככתוב, או לא - זאת שאלה אחרת. אבל מבחינת הכותבים, הם קרו). בנוסף לזה יש רבדים שונים ומשמעויות שונות, לפעמים משמעויות רבות בסיפור אחד תמציתי. זה מה שמרתק בלימוד תנ"ך, אפשר למצוא עוד ועוד דברים באותו סיפור. בהתאם לזה, אני לא חושבת שאת יכולה להתימר למצוא את ה-נימוק של הכותבים לצרף סיפור מסויים. אם הם שמעו שני סיפורים על מותו של שאול, הם יכלו לצרף לכתובים את שניהם. מסיבות היסטוריות. זה קודם כל. וכבר תיארתי כיצד אפשר גם ליישב את שני הסיפורים זה עם זה, אם רוצים. דבר שני, אם הסיפור על העמלקי לא מחדש דבר על דוד, ניתן לומר גם שהסיפור על התאבדותו של שאול לא מחדש דבר על שאול. אנחנו הרי יודעים כבר ששאול דכאוני, ואנחנו יודעים כבר שהוא יודע שאין לו מה להפסיד (הוא יודע מלכתחילה שהוא עומד למות בקרב הזה, שמואל גילה לו את זה בביקור אצל בעלת האוב). יכולת לומר, אם כן, שהתאבדותו של שאול לא מפתיעה ולא מחדשת דבר. ובכל זאת מספרים לנו עליה. למה? כדי להעביר איזה מסר אחר? אולי. ואולי פשוט משום שכותבי התנ"ך שמעו שהיא התרחשה.
כמקור היסטורי. במילים אחרות, לפחות חלק ניכר מהסיפורים מסופרים בו קודם כל משום שנודע לכותבים שהם התרחשו, והכותבים ראו אותם כרלוונטיים ומצאו לנכון לספר אותם. (אם הדברים קרו בדיוק ככתוב, או לא - זאת שאלה אחרת. אבל מבחינת הכותבים, הם קרו). בנוסף לזה יש רבדים שונים ומשמעויות שונות, לפעמים משמעויות רבות בסיפור אחד תמציתי. זה מה שמרתק בלימוד תנ"ך, אפשר למצוא עוד ועוד דברים באותו סיפור. בהתאם לזה, אני לא חושבת שאת יכולה להתימר למצוא את ה-נימוק של הכותבים לצרף סיפור מסויים. אם הם שמעו שני סיפורים על מותו של שאול, הם יכלו לצרף לכתובים את שניהם. מסיבות היסטוריות. זה קודם כל. וכבר תיארתי כיצד אפשר גם ליישב את שני הסיפורים זה עם זה, אם רוצים. דבר שני, אם הסיפור על העמלקי לא מחדש דבר על דוד, ניתן לומר גם שהסיפור על התאבדותו של שאול לא מחדש דבר על שאול. אנחנו הרי יודעים כבר ששאול דכאוני, ואנחנו יודעים כבר שהוא יודע שאין לו מה להפסיד (הוא יודע מלכתחילה שהוא עומד למות בקרב הזה, שמואל גילה לו את זה בביקור אצל בעלת האוב). יכולת לומר, אם כן, שהתאבדותו של שאול לא מפתיעה ולא מחדשת דבר. ובכל זאת מספרים לנו עליה. למה? כדי להעביר איזה מסר אחר? אולי. ואולי פשוט משום שכותבי התנ"ך שמעו שהיא התרחשה.
מקור היסטורי - כן! מטרה היסטורית
לכתיבת התנ"ך - לא! למרות שיש גם חלקים היסטוריים בפרט בדבה"י ובמלכים. וודאי שיש לחפש ולמצוא נמוקים וסיבות לכל מה שנכתב - אחרת מה אנחנו מחפשים כאן? מזתומרת אני לא יכולה להתיימר ? כל אחד יכול להתיימר ולמצוא נמוק הגיוני ואלו מהותם של הווכוחים החשובים מאז חז"ל ועד ימינו. תגובת דוד באה לחזק את תכונותיו שנזכרו בעבר ואילו התאבדותו של שאול לא ידועה מראש. לא מדובר בהפתעות ואין מטרת הספור להפתיע במשהו - מדובר ברגישות לחיי אדם! ספור חיים של מלך. את וודאי צודקת שהיסטורית אין לנו אפשרות לדעת בוודאות מה נכון ומה לא נכון!! לעומת זאת - המסר התנ"כי ברור לי מאד.
לכתיבת התנ"ך - לא! למרות שיש גם חלקים היסטוריים בפרט בדבה"י ובמלכים. וודאי שיש לחפש ולמצוא נמוקים וסיבות לכל מה שנכתב - אחרת מה אנחנו מחפשים כאן? מזתומרת אני לא יכולה להתיימר ? כל אחד יכול להתיימר ולמצוא נמוק הגיוני ואלו מהותם של הווכוחים החשובים מאז חז"ל ועד ימינו. תגובת דוד באה לחזק את תכונותיו שנזכרו בעבר ואילו התאבדותו של שאול לא ידועה מראש. לא מדובר בהפתעות ואין מטרת הספור להפתיע במשהו - מדובר ברגישות לחיי אדם! ספור חיים של מלך. את וודאי צודקת שהיסטורית אין לנו אפשרות לדעת בוודאות מה נכון ומה לא נכון!! לעומת זאת - המסר התנ"כי ברור לי מאד.
טוב. אני מקבלת הרגשה
שאנחנו מדברות בשפות שונות לגמרי בפתיל הזה, ושהמסר שאני מנסה להעביר לא עובר ולא מובן, כל פעם מחדש (ואת מן הסתם מרגישה אותו הדבר, מהצד השני). אני בכל זאת אנסה להסביר הפעם בקצרה: הכוונה במה שכתבתי שאת לא יכולה להתיימר וכו', הייתה שלדעתי אי אפשר להתיימר למצוא הסבר חותך אחד שייתן את תשובה סופית לשאלה "למה שמו את הסיפור הזה והזה בתנ"ך", כי לכל סיפור יש הסברים שונים ורבדים שונים שעשויים להתגלות בכל קריאה. והם אכן מתגלים. זה לא אומר שאין לדון בסיפורים, זה אומר שלקבוע "ברור לי זו ה-סיבה שהסיפור נמצא בתנ"ך, היא ולא אחרת" - זה לא משכנע. אותי, כמובן. ונראה לי שזה מה שניסית לעשות בהודעות הקודמות.
שאנחנו מדברות בשפות שונות לגמרי בפתיל הזה, ושהמסר שאני מנסה להעביר לא עובר ולא מובן, כל פעם מחדש (ואת מן הסתם מרגישה אותו הדבר, מהצד השני). אני בכל זאת אנסה להסביר הפעם בקצרה: הכוונה במה שכתבתי שאת לא יכולה להתיימר וכו', הייתה שלדעתי אי אפשר להתיימר למצוא הסבר חותך אחד שייתן את תשובה סופית לשאלה "למה שמו את הסיפור הזה והזה בתנ"ך", כי לכל סיפור יש הסברים שונים ורבדים שונים שעשויים להתגלות בכל קריאה. והם אכן מתגלים. זה לא אומר שאין לדון בסיפורים, זה אומר שלקבוע "ברור לי זו ה-סיבה שהסיפור נמצא בתנ"ך, היא ולא אחרת" - זה לא משכנע. אותי, כמובן. ונראה לי שזה מה שניסית לעשות בהודעות הקודמות.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.