Sound of silnce-סיפור[?] קצר.../images/Emo41.gif
איזה חירטוש שכתבתי מלפני כמה דקות כי הייתה לי השראה.אני מודעת לעובדה שזה מחורבן,אבל אני רוצה לקבל על זה תגובות ולנסות להשתפר.אפשר?^^ ברחוב שלי,יש המון קולו.תמיד. יש בו קולות של צווחות ויש בו קולות של צפצפות ויש בו קולות של מכוניות יש בו קולות של גלאי עשן מזמזים בלי להפסיק ושל אזעקות. יש בו קולות של בני נוער שיושבים מתחת למרפסת ומעשנים ויש את הצווחות הקטנות של ילדים שרצים על המזרכה ונופלים. יש יללות של חתולים ונביחות של כלבים. יש קולות של הורים שרבים וילדים עצובים. ובכלל,יש בו את כל הקולות בעולם,תמיד. ויש את הרגע הקטן הזה , שבו אין כלום. זה הרגע שבו אני מוציאה את הראש ובוכה.עלייך,עליי.על החיים שנהרסו כ"כ מוקדם.על הרחוב,על הבית,על להיות תקועה במקום שנים.על הרעשים,הרעשים בראש שלא נפסקים.. וברגע הזה אין כלום.רק קול קטן ומיוחד.הקול של הדממה.