דרושים וחדשים בפורומים

[הנהלת הפורומים]

../images/Emo152.gif דרושים וחדשים בפורומים ../images/Emo70.gif

פורומים חדשים ב

אנשים:

במוצ"ש הקרוב ב-21:00 יוצאת לדרך הפקת מקור חדשה ואיכותית, המספרת על 3 חיילי מילואים שנשבו לפני 17 שנים בפעולה בלבנון. אתם מוזמנים לכתוב ולהגיב על הסדרה בפורום חטופים http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?forumId=2176

סדרה דוקומנטרית חדשה בשם 18, עוקבת אחרי מסע התבגרות של 7 בני נוער שנמצאים לפני גיוס. זה הזמן להתחיל להתמכר לסדרה, בפורום 18 http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?forumId=2174

רפואת העור ניצבת בחזית הרפואה, כתחום חלוצי במחקר וטיפול. בואו להתייעץ על מחלות, בעיות וסוגיות בנושא בפורום רפואת עור http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumPage.aspx?forumId=2181

כשמדברים על חסר צ'י, על עלייה של יאנג, על רוח בכבד או על לחות בטחול למה מתכוונים? מיטב מומחי האתר סינית יעשו עבורכם סדר בדברים ויהפכו את הרפואה הסינית לאופציה אמיתית וזמינה לפתרון בעיות בריאותיות ולשיפור איכות החיים. בואו לפורום רפואה סינית! http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumPage.aspx?forumId=2183

הפורומים הבאים מחפשים מנהל/ת:

הכרויות http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?forumId=93

אגדות רוק http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?forumId=552

פינק פלויד http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?forumId=648

פארמור http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?forumId=1859

סדרות מציאות http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?forumId=407

לימודי פיזיקה http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?forumId=1882

האוניברסיטה העברית http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?forumId=2095

תרבות הלאדינו http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?forumId=420

ישראל ברוסית http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?forumId=979

תפוז למען הקהילה http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?forumId=1860 יש לך את מה שצריך כדי לנהל פורום? היכנס\י לקישור: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/forms_applications/form.asp

המענה לפניות יינתן תוך 10 ימי עבודה

הפנייה מיועדת לנשים וגברים כאחד

 

[אטומיק בייגל]

~מזמזמת רקוויאם אקראי~

כ"כ מת פה. :0 מתחיל להיראות כמו הפורומים שאני מנהלת.

 

[חסמו לי את הסיסמה]

הצעה לסדר

להלן ההצעה, כול אחד יספר כיצד והיכן הוא/היא שמע על רונה קינן ובנוסף לטובת החדשים בינינו (כלומר אני) כול אחד יספר משהו משוגע על עצמו.

 

[rozalinda22]

אני בעד,

רק בגלל שאני מחפשת תעסוקה לרגע שתנתק אותי מלחשוב או לדבר על החיים לרגע.. שמעתי את מבול לראשונה, לא זוכרת מתי, אבל זה היה לפני מספיק שנים... הוא היה תמיד אחד מהשירים האלה שאפשר לשמוע בריפיט והם לא נמאסים [אני אוהבת שירים כאלה...], הוא גם מלנכולי כזה נעים, מה שהתאים לרוב מצבי הרוח של אותה תקופה.. לשאר השירים של רונה לא כל כך התחברתי, בעיקר כי לא ניסיתי. רק לפני שנתיים-שלוש, התחלתי לשמוע עם האקסית כל בוקר לפני שהיינו יוצאות לצבא את עיניים זרות, הדיסק ז"א.. איזה חצי שנה אחר כך בזמן שדיברתי עם חברה [לסבית] מהצבא בחדר שלה שמענו גם את לנשום בספירה לאחור. לאחר מכן הדיסקים היו הפלייליסט הקבוע שלי, שבוע אחר כך גם הלכתי להופעה הראשונה שלי של רונה, במינרווה.. ומאז הכל היסטוריה

משו משוגע? יש לי נטייה להרוס לעצמי הכל. אני לא מסוגלת ליהנות ממה שיש לי. זה אכן גורם לי להרגיש קצת משוגעת לפעמים.

 

[rozalinda22]

אחרי שאני קוראת שוב את מה שכתבתי,

אני לא כל כך בטוחה למה ציינתי שהיא לסבית

לא כל כך רלוונטי..

 

[ROTEM30035]

הופעה במינרווה?

אוי, לו רק דברים כאלה היו אפשריים גם היום...

 

[rozalinda22]

חח זו אכן הייתה הופעה נפלאה,

למרות שבקושי הכרתי.. אבל גם אז זה היה נדיר, זה היה בחגיגות ה[איזשהו מספר] שהיו מלאן חגיגות ורונה הייתה ה-חגיגה

 

[לאורנה נסיכת קלינסטי]

חח אני זוכרת את זה

 

[חסמו לי את הסיסמה]

אז ככה

מתשהוא ב2007 אני חושבת קראתי ראיון עם רונה קינן במעריב או ידיעות אני לא זוכרת כבר. חשבתי לעצמי "איזה בן אדם קולי לגמרי זה, וממש חסרת אגו מנופח כמו שער הסלברטאים". זה היה סוף מחשבותי עליה לכמה שנים. נעבור קדימה לסוף 2009, בדיוק הכרתי חברה מאוד טובה שתחנה לי בראש לשמוע את המוזיקה של רונה, לא ממש הקשבתי רק הכרתי את "לחיות נכון" מהרדיו אבל אף פעם לא חיברתי בין המגניבה מהעיתון לבין מי ששרה את השיר ברדיו. אז בYNET היה אפשר להוריד את כול "שירים ליואל". שמעתי ומצא חן בעיני. בעכבות "הגילוי" נסעתי עם אותה חברה לתל אביב להופע של רונה בזאפה (שירים ליואל). חודש אחרי ביום ההולדת שלי קניתי לעצמי את שני האלבומים הקודמים שלה. משהו מטורף, שאני מרגישה שמשהו מציק לי אני הולכת למחשב וכותבת שיחה עם עצמי. אם לא הייתי מצליחה לעצור את עצמי הייתי אוספת כול דבר דומם בעולם. קדימה חברים כיתבו כיתבו אל תסתירו דבר

 

[לאורנה נסיכת קלינסטי]

אודיסאת הרונה שלי

כבר כמה שנים טובות שמעתי עליה פה ושם כי כל מיני חברות שלי אהבו אותה וציטטו אותה מדי פעם, מה שגרם לי לאנטי בלתי מוסבר. אבל אז הבחור (האהוב, הנפש התאומה, החבר הכי טוב, שובר הלבבות וכו') ציטט לי את "תלמדי להיות נאמנה כמו עורב", וחיפשתי אותו, וככה שמעתי את עשר שניות בפעם הראשונה. אחר-כך הורדתי את מבול ושמעתי אותו בלופים, ומכאן הדרך לרכישה של "לנשום בספירה לאחור" והתאהבות טוטאלית ברונה קצרה. כמה ימים לפני יום הולדת 17 הלכתי להופעה הראשונה שלי. היא הייתה בבר באבן יהודה. באותה תקופה שקניתי את לנשום בספירה לאחור הייתי מאד מאד בודדה והתעסקתי המון בשירים שלה, וככה כשהגעתי להופעה היו לי כמה ציורים בעקבות האלבום, דהיינו: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1139&MessageId=120177688&r=1 תכננתי לתת אותם לרונה לפני ההופעה וגם כתבתי לה פתק והכל, אבל כשהיא נכנסה לבר פשוט יותר מדי התרגשתי. עמדתי שם בשוק טוטאלי ולא הצלחתי לדבר . אני זוכרת שהיא נראתה הרבה יותר גבוהה ממה שדמיינתי, וכשהלכתי לשירותים נתקלתי בה בטעות וכמעט התעלפתי. בקיצור, ישבתי בהופעה ולקח לי כמה זמן להפשיר, ירד בחוץ גשם כל הזמן וזה ממש הוסיף לאווירה. זו הייתה הופעה אקוסטית עם ערן וויץ. בסוף ההופעה, עם הרבה גמגומים ודחיפות מחברות, ניגשתי אליה, מסרתי לה את הציורים וברחתי. אותו בחור שהכיר לי את רונה התגייס יום לאחר מכן למה שיסתבר להיות מסכת של שינויים מבחור רגיש, עדין ומופנם לצנחן שנלחם בעזה. חיכיתי המון זמן למייל מרונה על הציורים, אבל הוא לא הגיע. בהתחלה פחדתי שהיא שכחה אותם איפושהו, אח"כ חשבתי שהיא לא אהבה אותם, ועוד כל מיני השערות מופרכות יותר או פחות. זה היה לי מאד קשה. בערך חצי שנה אחר-כך הייתי בפסטיבל הביטלס בחולון שם רונה שרה ביצועים מהממים ל"Across the universe", "iv'e just seen a face", השוטה על הגבעה (בתרגום עברי) ו"תמיד" (בתרגום עברי). אני זוכרת את המופע הזה כאחד המופעים המפעימים שהייתי בהם. בהתחלה הייתה הופעה של המג'יקל על הגג של הבניין, אח"כ היה המופע השלם בתוך האולם עם המון המון אמנים טובים. רונה הייתה לקראת הסוף וכששמעתי אותה שרה נורא התרגשתי. הביטלס הם הלהקה הראשונה ששמעתי ויש לשירים שלהם כל-כך הרבה משמעויות והקשרים לחיים שלי. בקיצור, כשנגמר המופע הייתי בסוג של אקסטזה, ובלי לחשוב עליתי על הבמה ודילגתי מאחורי הקלעים וביקשתי לדבר עם רונה. המפיקה שדיברתי איתה נראתה די המומה אבל קראה לרונה, שבתורה נראתה המומה גם היא. מיותר לציין שהאדם ההמום ביותר בכל הסיטואציה הזו היה אני בעצמי. גמגמתי לרונה משפט שמתעלם מכל חוקי העברית ונשמע משהו כמו "אךאיזהיופיהיהפשוטמדהיםוהתרגוםשלעלימוהר!" והיא הנהנה בחביבות תוך כדי שאני מרגישה אדיוטית גמורה. היא שאלה איך קוראים לי ועניתי, הוספתי משהו על הציורים שנתתי לה לפני חצי שנה. היא אמרה שהיא זוכרת ושהיא מאד אהבה אותם והם ליוו אותה כל הדרך הביתה (בראש התחלתי לחשב כמה זמן נסיעה זה מאבן יהודה לתל-אביב, וקיוויתי שהיו פקקים). בלון ענקי של שמחה התנפח בתוך החזה שלי ובשארית האדיוטיזם חסר המחשבה שמילא אותי (זה מה ששירי ביטלס עושים לאנשים) שאלתי את רונה אם אפשר לחבק אותה, היא אמרה שבוודאי וכך זכיתי לחיבוק הראשון שלי מרונה ונוכחתי לדעת שהיא ממשית ולא מין רוח עם קול מדהים במיוחד. בעקבות הפידבק המשכתי ליצור מתוך השירים של רונה ואחרי כשנה והרבה דם, יזע ודמעות נולד הסיפורגרפי הבא: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1139&MessageId=125906009 אשר גם הוא הוצג לרונה לאחר זמן מה וזכה לתגובות נלהבות אם כי חפוזות ולבקשה שאשלח לה את הסריקה במייל, בקשה שנענתה אך מעולם לא זכתה למענה. התקופה שאני מדברת עליה, זו תקופה מאד קשה בחיים שלי שהשירים של רונה עזרו לי וליוו אותי ואני מניחה שהיא הפכה עבורי לסוג של חברה דמיונית. לכן המפגשים עם רונה האמיתית מההופעות היו תמיד קצת מאכזבים וקצת שוברי לב. עם הזמן התקופה חלפה לה, רונה עברה לסטיילינג וקוקו גבוה, אני סיימתי את התיכון, עבדתי, התגייסתי והשתחררתי, עליתי על תרופות וירדתי מהן, ויצרתי הרבה מאד אמנות שאמנם לא קשורה ישירות לרונה אבל התחילה מהחיבור הזה בסיפור הגרפי הראשון, בין המילים לציורים ולתחושה מעורפלת שקושרת את שניהם. כמעט שכחתי שהייתי פעם בת 17. רק האיש העני עם החורים בגרביים לא יוצא לי מהראש.

 

[ROTEM30035]

אני זוכרת את זה, זה מהמם ../images/Emo9.gif

ואפילו עוד יפה עם הסיפור המלא והשתלשלות האירועים. את מציגה? לומדת אמנות? חלקי עימנו יצירות נוספות! A preaty please ? המעין הזוהר, לגמרי האהוב עלי.

 

[לאורנה נסיכת קלינסטי]

תודה ../images/Emo13.gif

למדתי אמנות בתיכון ואח"כ במוזיאון תל-אביב. עכשיו אני במין תקופת ביניים כזו, אז אני מסתננת 3 פעמים בשבוע לשיעורים של המורה שלי לאמנות מהתיכון ועובדת שם. לא מציגה בינתיים. אין לי עוד יצירות סרוקות (כי אין לי סורק), אבל אם זה מעניין אותך אני אצלם ואעלה כמה דברים ואעלה לכאן. בין היתר יש קומיקס שציירתי עוד בשנה שעברה על ההופעה של גידי ורונה, שאני מלא זמן רוצה לסרוק ומתעצלת.

 

[ROTEM30035]

מעניין גם מעניין!

אני מחכה

 

[חסמו לי את הסיסמה]

סיפור יפה

רק מראה שיש אנשים שמשפיעים אלינו בלי שיהיה להם בכלל מוסג. העולם הזה יכול להיות משונה לפעמיים.

 

[לאורנה נסיכת קלינסטי]

לגמרי

למרות שרונה יודעת שהיא השפיעה עליי (כי סיפרתי לה), אבל ככל הנראה היא לא יודעת עד כמה.

 

[חסמו לי את הסיסמה]

נכון לגבי רונה אבל לא רק

 

[ROTEM30035]

הצעה לסדר פסח

אל תספרו קלוריות. __________________________________________________ ולעניינו: הפעם הראשונה בה שמעתי את רונה... ובכן, אני לא התחלתי בשיר, גם לא בדיסק, גם לא בחברים או חברות, לא רגישים ולא רגישות ולא ראיון, ובכלל אני לא שמעתי על רונה אף לא מילה אחת, אפילו לא מילה קהילתית אחת. הסיפור שלי מתחיל בדיאלוג קצר: "יש הופעה היום ואני צריכה טובה" "איזו הופעה?" "רונה קינן, נו... אמרתי לך" "מממ... אה, כן. לא מכירה" "תבואי, הופעה מעולה" "יש מצב, אז איזו טובה?" "רונה מביאה כמה אורחים וצריך לשמור שולחן" בת 17, ישבתי ושמרתי שולחן לאנשים שלא הכרתי בהופעה שלא הכרתי, במקום מוזר שלא הכרתי, בשם "תמונע". חצי גולדסטאר ושולחן ריק... מממ... איך אני יודעת מי הם? הזמן עובר ואפחד לא מגיע. ההופעה מתחילה ואפחד לא מגיע. הבחורה הזאת על הבמה... איך קוראים לה? היא ממש טובה... ווואו, מממ... כן. היא מ-מ-ש טובה. אחרי כמה שירים פתאום היו שם אנשים ואני קיוויתי שהם האנשים הנכונים. הם היו. אבל זה לא משנה, ההופעה היפנטה אותי. רגע, אבל איך קוראים לה שוב? למה היא לא מדברת? שתעצור רגע, מי זה? ומי זה? ו... הופעה שלמה ואף מילה. "אני רוצה להודות ללהקה שלי, אדם שפלן ועמרי הנגבי..." ומי את? "והכי חשוב - תודה לרונה קינן" רונה קינן. אני אזכור את זה. אז זכרתי את זה

 

[חסמו לי את הסיסמה]

../images/Emo45.gif

פספסתי המון אני רואה

 

[ROTEM30035]

את עמרי ואדם?

כן, זו היסטוריה בהחלט. ימים טובים.

 

[רעוּת]

הסיפור שלי ../images/Emo16.gif.

אני מכירה את רונה מאז סוף י"ב ככה- 2004 (אמג

), בערך כשיצא "לנשום בספירה לאחור", למרות שלא קניתי אותו מיד. אני זוכרת שלפני שבאמת הקשבתי לה, מישהו שלח לי את המילים של "מי מפחד מהזריחה" באיזה שיחת מסנג'ר, ושאל אותי מה הדבר הראשון שעובר לי בראש כשאני קוראת את המילים האלו. אז אמרתי "בדידות". וזה לא השתנה הרבה מאז. וזאת היתה תקופה שבה כל יום ראיתי את הזריחה מהצד הלא נכון, ואולי זה לא ממש בריא לחיות ככה, אבל לא היה לי נורא רע עם זה אז. ואז התגייסתי, והתחלתי לראות זריחות מהצד הבאמת לא נכון שלהן, בטירונות. כשהייתי בסדיר כבר, אני חושבת, באחד משיטוטי בתחנות מרכזיות ברחבי הארץ קניתי את "לנשום בספירה לאחור". אני מניחה שזה כבר היה אחרי הקורס, בתחילת 2005 ככה

. והקשבתי לו איזה כמה פעמים, אבל לא התעמקתי ממש. הוא היה לי קצת ארוך מדי, אני חושבת. ובאופן כללי, באותה תקופה, לא היה לי כוח להתעמק בשום דבר, רק לעבור כל יום, מה שבדיעבד הייתי מגדירה (ולא רק אני

) כ'דכאון קליני' (ע"ע "לרצות לבכות 20 שעות בממוצע"). לא היה לי כוח להכיר מוזיקה חדשה, אפילו לא כזאת שיושבת לי על המדף בחדר. מתישהו התחלתי לקחת את הדיסק איתי, כי הייתי בנסיעות הרבה, ואז עדיין היה לי דיסקמן (אמג, תקופה האבן

), אז הייתי מקשיבה לדיסק במלואו כל פעם. נראה לי שזה בין האלבומים היחידים שאני אשכרה זוכרת את הסדר של השירים, ואם אני לא שומעת אותם בסדר הזה משהו נראה לי לא בסדר שם. מכירים את זה ששירים מסוימים תמיד יזכירו לכם איזה מקום או סיטואציה שבה שמעתם אותם פעם? אז "גלויה" מזכיר לי את הצומת שבין גהה לרמת גן (נראה לי), בדרך מהבקו"ם לקריה. ו-"אמבולנס עבר ושוב לא שמעתי מה אמרתי" מזכיר לי את הפקקים של רמת גן, בכיוון השני, בנסיעה אחרת. "סיפור מגירה" מזכיר לי ייאוש, כי אין בזה טעם אבל אין מזה מפלט, ואלוהים יודע כמה פעמים הרגשתי ככה בקשר לטופס 55, וב"טיול בהיר" תמיד היה נתקע לי בראש המשפט "לזרוק מטבע אל תוך מזרקה נחזור בעוד שנתיים נראה איך כל מה שביקשנו נשחק בתוך המים"- כי תמיד רציתי כבר להיות שם, ב"אחרי שנתיים" הזה, כבר משוחררת, ובמקום אחר. הרבה פעמים הייתי עולה על האוטובוס הבינעירוני של אגד ויודעת שכשאני אגיע ל-Wait אני כבר אהיה קרובה יותר הביתה. והרבה פעמים גם לא רציתי שהנסיעה תיגמר, כי זה היה האסקפיזם היחידי שאפשר, באמצע היום, כשכולם בבסיס, ואני אולי לא שם, אבל כשאני ארד מהאוטובוס אני אצטרך להתנתק מעצמי שוב, ולהיות "המש"קית", ולחייך להורים שיש להם חיים הרבה יותר קשים משלי, או לריב עם קצינות מטומטמות בבקו"ם, או להפסיק לסנן את הטלפונים מהמשרד (אני עד היום מפחדת ממספרים חסומים), או סתם "להיות". ואף פעם לא היה לי כוח לזה. הייתי שומעת אותו תמיד בנסיעות- אותו ואת הראשון של אביתר בנאי- וזה לא עשה אותי מדוכאת יותר, זה פשוט התאים לאיך שהרגשתי אז. אני זוכרת שקצת לפני שהשתחררתי, במלחמת לבנון השנייה, נסעתי ברכבת לצפון, והאנשים היחידים שהיו עליה חוץ ממני היו מילואימניקים, בדרך ללבנון. אני זוכרת שניסיתי לזכור את הפנים שלהם, למקרה שכמה ימים אח"כ הם יופיעו בעיתון, ואני לפחות אזכור שנסעתי איתם ברכבת, כאילו שזה באמת משנה. ואז תהיתי אם מישהו זוכר ככה את החייל שאני נוסעת לשבעה שלו עכשיו(כי אחרת לא הייתי נוסעת לצפון באמצע המלחמה), מהנסיעה האחרונה ברכבת, או באוטובוס. אם מישהו עלה באותו בוקר לרכבת, לקח את העיתון שהתחילו לחלק בחינם בתקופה ההיא, ופתאום ראה את הפנים שלו מחייכות במסגרת שחורה בעמוד הראשון. ואז התחיל איזה שיר של רונה באמ.פי שלי. אני אפילו לא זוכרת איזה. ואפילו כבר לא היה לי כוח לבכות יותר. אני חושבת שפעם כתבתי פה ש"לנשום בספירה לאחור" גורם לי להתגעגע לתקופות שאין לי שום סיבה להתגעגע אליהן. אז לזה בדיוק התכוונתי. בהרבה מובנים, זאת היתה התקופה הכי גרועה בחיים שלי. לעולם לא הייתי חוזרת לשם. אפילו לא עכשיו, כשיש לי מועד ב' השבוע, ואני עובדת כל יום, ואין לי זמן אפילו להגיע לשיעורים, ואני כ"כ עייפה עד שאני כבר לא עייפה יותר. אבל לפחות זאת בחירה שלי. אף אחד לא מכריח אותי להיות במקום שאני לא רוצה להיות בו, וגוזל את החופש האישי שלי, ומכריח אותי לעשות דברים שאני לא רוצה. ה"אחרי שנתיים" הזה, שכ"כ חיכיתי לו, עבר כבר מזמן, ופעם בכלל נראה לי כ"כ לא הגיוני שזה אי פעם יגיע. אבל לפעמים אני נזכרת בזה, בסוג של געגוע....געגוע עקר, אפילו, כי לא באמת- אבל בנסיעות האלה, עם רונה באוזניות, הרגשתי קצת יותר חופשייה. והיה אז רק את "לנשום בספירה לאחור", ולא היה את עיניים זרות, או יואל, או כל השירים שלה שהכרתי רק בדיעבד. אבל אז לא הייתי צריכה יותר מזה. וגם בכלל לא ידעתי עליה כלום, וזה היה הרבה לפני שהתחלתי ללכת להופעות שלה. אפילו המחשבה על ללכת להופעה אז נראתה לי קצת תלושה, כי תמיד הרגשתי שהיא "שלי", ובאמת אף אחד כמעט לא הכיר אותה אז. ומשהו משוגע עלי- נו, באמת עוד צריך להסביר עוד?

.