ציףציף1000
New member
../images/Emo16.gif שבת שלום לכולם ../images/Emo16.gif
והפעם לא ממש המלצה, אלא קצת הגיגים. ההוריקן קתרינה שפגעה קשות בעיר ניו אורלינס, הרסה מבנים היסטוריים רבים, והפכה מאות - אולי אלפי - מוסיקאים מתושבי העיר לחסרי-בית וחסרי-כל. ניו אורלינס היא מרכז מוסיקלי חשוב בארה"ב, בעל מסורת מכובדת: היא ערש הבלוז והג'אז, הזידקו והקייג'ן באים אף הם מהאזור. רציתי להביא בפניכם שני קטעים, שפורסמו בעתונות בימים האחרונים. הראשון הוא מאמר שכתב ג'סי דרוקר ב"וול סטריט ג'ורנל", וציטוטים ממנו יובאו להלן. השני, הוא מאמר שכתב ריי דייויס מהקינקס לאחד העיתונים הבריטיים. דייויס מכיר את ניו אורלינס היטב, שכן בת זוגו מתגוררת שם, והוא שהה בעיר זמן רב. "בייזין סטריט בלוז למוסיקאים מניו אורלינס" בתחילת הקיץ, אירמה תומס שרה באחד ממועדוני הלילה המפורסמים ביותר ב"ביג איזי" [כינוי לניו אורלינס]. כעת, "המלכה של ניו אורלינס" איבדה את ביתה, והיא ישנה על פוטון בבית קרובים בלואיזיאנה. "מפחיד אותי לחשוב עד כמה העיר תשתנה", היא אמרה. סיפורה של גב' תומס דומה לזה של מאות אלפי מתושבי ניו אורלינס, שנעקרו מעירם עקב ההוריקן. אך היא שייכת גם לקטגוריה נפרדת: מאות, אולי אלפי, אמנים מוסיקליים בכירים שהם כעת חסרי בית או מובטלים, במה שנראה כגלות תרבותית חסרת תקדים בהיסטוריה האמריקאית. מועדונים היסטוריים, ב"רובע הצרפתי" של העיר נסגרו עד למועד חדש [בעקבות ההוריקן]. הרובע, הידוע בשל המועדונים שלו, נפגע פחות, יחסית, אבל האם יכולה העיר, שהיא מוסד מוסיקלי ענקי, לעשות קאמבק? אמנים איבדו את כליהם, הקלטות מאסטר והקלטות מהופעות חיות אבדו, וכך גם המועדונים. להרבה מהאמנים - שרבים מהם אפריקאים-אמריקאים מהשכונות העניות של העיר - אין חסכונות בהם הם יכולים להעזר. הם מאבדים את רשת המודונים עליה נסמכו כדי למצוא עבודה קבועה. "עשרות מוסיקאים צעירים החלו את דרכם בניו אורלינס, במועדונים כמו ה-Funky Butt או "סוויט לוריין"," אומרת גב' תומס, המבשלת את השעועית האדומה והאורז המוגשים לקהל בזמן ההופעות במועדון שלה, ה-Lion's Den, ושלהיטיה כוללים בין היתר את Time Is On My Side [הסטונס הקליטו את השיר בשנת 1964, והוא היה להיט ענק עבורם - צ.]. "מה יקרה להם עכשיו? הם לא יכולים פשוט לעזוב ללוס אנג'לס או ניו יורק". דרוקר ממשיך ומספר בכתבה על אתרי אינטרנט המוקדשים לאיתור מוסיקאים נעדרים, ומשלוח 'הודעות הרגעה', ממוסיקאים שלהם שלום. האתרים גם משמשים כרשת חלופית עבור המוסיקאים, וכקבוצת תמיכה לעידוד המוראל. באתרים גם מועלים סיפורי הצלה של מוסיקאים, שלקוחים כאילו מתוך תסריט של סרט אפוקליפטי: משפחות שניצלו ע"י יצירת רפסודות מאולתרות ו"שיט" ברחובות העיר ועוד סיפורים מצמררים. כמה אמנים עדיין נעדרים: ליטל פרדי קינג, פרנקי פורד ואחרים. דרוקר ממשיך: "עבור תיירים רבים, הסצינה המוסיקלית של העיר מתחילה ונגמרת ברובע הצרפתי, במארדי גרא [פסטיבל שנתי] ופסטיבל הג'אז והמורשת של ניו אורלינס. אבל מאז ימיהם של לואי ארמסטרונג וקינג אוליבר, העיר כולה היתה אחראית לחלק מהמוסיקה החשובה ביותר של המדינה: ג'אז, סול, R&B ומוסיקת נשיפה. "זה יהיה הדבר הכי קשה להחזיר, משום שזו מוסיקה שבאה מהשכונות, והשכונות חייבות לחזור", אומר סקוט בילינגטון, מפיק שהיה אחראי לאלבומים של כמה מוסיקאים מקומיים." דרוקר מספר כיצד מוסיקאים מנסים למצוא מקלט בערים אחרות: אוסטין, טקסס, למשל. אירמה תומס עצמה מתכוונת להשאר בלואיזיאנה, אצל קרוביה או בעיר הבירה, באטון רוז', עד שתוכל לחזור לניו אורלינס. חלק מנגני הליווי שלה נמצאים שם גם כן. אחרים, עם פחות כסף, נאלצים לנדוד מהופעה להופעה, כדי להרוויח מספיק כסף לאוכל, לפחות. דרוקר מצטט נגן טובה בלהקת ג'ז, בשם פיל פרייזר, שביתו שקוע במים והוא איבד הכל. חברי להקתו איבדו את כליהם, ועתה נאלצים לקחת כלי נגינה בהשאלה. הופעות הן הדרך היחידה שלהם להתפרנס. מוסיקאים מקומיים יותר מפורסמים ועשירים, כבר החלו במאמצים לגיוס תרומות לקרבנות ההוריקן. ביניהם גם החצוצרן ווינטון מרסאליס והמפיק אלן טוסיינט - שבעצמו ניצל בקושי מההוריקן. טוסיינט נשאר אופטימי לגבי עתידה המוסיקלי של העיר: "הייתי אומר שאנחנו עכשיו בהפסקה בין חלקי ההופעה", הוא אומר. טוסיינט היה בעיר בעת הסערה, אותה לא העריך מספיק. הוא הצליח לצאת בסוף מביתו והגיע למלון, ואח"כ טס משם לניו יורק. ביתו שקוע במים כולל גם פסנתר הסטיינוויי שבסלון שלו, הסינתיסייזרים, טייפים יקרי ערך שלא ניתן לשחזרם, ופריטים שאסף במהלך העשורים של פעילותו המוסיקלית. "הסצינה המוסיקלית של ניו אורלינס לא תפגע כלל", הוא אומר, "רוחנו איתנה". אחרים יותר פסימיים. ווילסון "ווילי טי" טורבינגטון, קלידן ומלחין עם להקות רבות מהעיר, איבד את הקלידים שלו, את האולפן הביתי שלו, והקלטות נדירות ששמר בבית, כולל הקלטה שלו מנגן עם ג'וליאן "קאנונבול" אדרלי [מגדולי חצוצרני הג'ז - צ.]. טורבינגטון חושש שבניה-מחדש של העיר תביא לעליה ברמת החיים, ותחתור תחת האותנטיות של התרבות המקומית. לדבריו, "ניקוי" העיר - גם אם הוא מבורך מצד אחד - עלול להרחיק ממנה דווקא את האנשים שנתנו לה את רוחה ותרבותה." חלק ב' יועלה עוד מעט
והפעם לא ממש המלצה, אלא קצת הגיגים. ההוריקן קתרינה שפגעה קשות בעיר ניו אורלינס, הרסה מבנים היסטוריים רבים, והפכה מאות - אולי אלפי - מוסיקאים מתושבי העיר לחסרי-בית וחסרי-כל. ניו אורלינס היא מרכז מוסיקלי חשוב בארה"ב, בעל מסורת מכובדת: היא ערש הבלוז והג'אז, הזידקו והקייג'ן באים אף הם מהאזור. רציתי להביא בפניכם שני קטעים, שפורסמו בעתונות בימים האחרונים. הראשון הוא מאמר שכתב ג'סי דרוקר ב"וול סטריט ג'ורנל", וציטוטים ממנו יובאו להלן. השני, הוא מאמר שכתב ריי דייויס מהקינקס לאחד העיתונים הבריטיים. דייויס מכיר את ניו אורלינס היטב, שכן בת זוגו מתגוררת שם, והוא שהה בעיר זמן רב. "בייזין סטריט בלוז למוסיקאים מניו אורלינס" בתחילת הקיץ, אירמה תומס שרה באחד ממועדוני הלילה המפורסמים ביותר ב"ביג איזי" [כינוי לניו אורלינס]. כעת, "המלכה של ניו אורלינס" איבדה את ביתה, והיא ישנה על פוטון בבית קרובים בלואיזיאנה. "מפחיד אותי לחשוב עד כמה העיר תשתנה", היא אמרה. סיפורה של גב' תומס דומה לזה של מאות אלפי מתושבי ניו אורלינס, שנעקרו מעירם עקב ההוריקן. אך היא שייכת גם לקטגוריה נפרדת: מאות, אולי אלפי, אמנים מוסיקליים בכירים שהם כעת חסרי בית או מובטלים, במה שנראה כגלות תרבותית חסרת תקדים בהיסטוריה האמריקאית. מועדונים היסטוריים, ב"רובע הצרפתי" של העיר נסגרו עד למועד חדש [בעקבות ההוריקן]. הרובע, הידוע בשל המועדונים שלו, נפגע פחות, יחסית, אבל האם יכולה העיר, שהיא מוסד מוסיקלי ענקי, לעשות קאמבק? אמנים איבדו את כליהם, הקלטות מאסטר והקלטות מהופעות חיות אבדו, וכך גם המועדונים. להרבה מהאמנים - שרבים מהם אפריקאים-אמריקאים מהשכונות העניות של העיר - אין חסכונות בהם הם יכולים להעזר. הם מאבדים את רשת המודונים עליה נסמכו כדי למצוא עבודה קבועה. "עשרות מוסיקאים צעירים החלו את דרכם בניו אורלינס, במועדונים כמו ה-Funky Butt או "סוויט לוריין"," אומרת גב' תומס, המבשלת את השעועית האדומה והאורז המוגשים לקהל בזמן ההופעות במועדון שלה, ה-Lion's Den, ושלהיטיה כוללים בין היתר את Time Is On My Side [הסטונס הקליטו את השיר בשנת 1964, והוא היה להיט ענק עבורם - צ.]. "מה יקרה להם עכשיו? הם לא יכולים פשוט לעזוב ללוס אנג'לס או ניו יורק". דרוקר ממשיך ומספר בכתבה על אתרי אינטרנט המוקדשים לאיתור מוסיקאים נעדרים, ומשלוח 'הודעות הרגעה', ממוסיקאים שלהם שלום. האתרים גם משמשים כרשת חלופית עבור המוסיקאים, וכקבוצת תמיכה לעידוד המוראל. באתרים גם מועלים סיפורי הצלה של מוסיקאים, שלקוחים כאילו מתוך תסריט של סרט אפוקליפטי: משפחות שניצלו ע"י יצירת רפסודות מאולתרות ו"שיט" ברחובות העיר ועוד סיפורים מצמררים. כמה אמנים עדיין נעדרים: ליטל פרדי קינג, פרנקי פורד ואחרים. דרוקר ממשיך: "עבור תיירים רבים, הסצינה המוסיקלית של העיר מתחילה ונגמרת ברובע הצרפתי, במארדי גרא [פסטיבל שנתי] ופסטיבל הג'אז והמורשת של ניו אורלינס. אבל מאז ימיהם של לואי ארמסטרונג וקינג אוליבר, העיר כולה היתה אחראית לחלק מהמוסיקה החשובה ביותר של המדינה: ג'אז, סול, R&B ומוסיקת נשיפה. "זה יהיה הדבר הכי קשה להחזיר, משום שזו מוסיקה שבאה מהשכונות, והשכונות חייבות לחזור", אומר סקוט בילינגטון, מפיק שהיה אחראי לאלבומים של כמה מוסיקאים מקומיים." דרוקר מספר כיצד מוסיקאים מנסים למצוא מקלט בערים אחרות: אוסטין, טקסס, למשל. אירמה תומס עצמה מתכוונת להשאר בלואיזיאנה, אצל קרוביה או בעיר הבירה, באטון רוז', עד שתוכל לחזור לניו אורלינס. חלק מנגני הליווי שלה נמצאים שם גם כן. אחרים, עם פחות כסף, נאלצים לנדוד מהופעה להופעה, כדי להרוויח מספיק כסף לאוכל, לפחות. דרוקר מצטט נגן טובה בלהקת ג'ז, בשם פיל פרייזר, שביתו שקוע במים והוא איבד הכל. חברי להקתו איבדו את כליהם, ועתה נאלצים לקחת כלי נגינה בהשאלה. הופעות הן הדרך היחידה שלהם להתפרנס. מוסיקאים מקומיים יותר מפורסמים ועשירים, כבר החלו במאמצים לגיוס תרומות לקרבנות ההוריקן. ביניהם גם החצוצרן ווינטון מרסאליס והמפיק אלן טוסיינט - שבעצמו ניצל בקושי מההוריקן. טוסיינט נשאר אופטימי לגבי עתידה המוסיקלי של העיר: "הייתי אומר שאנחנו עכשיו בהפסקה בין חלקי ההופעה", הוא אומר. טוסיינט היה בעיר בעת הסערה, אותה לא העריך מספיק. הוא הצליח לצאת בסוף מביתו והגיע למלון, ואח"כ טס משם לניו יורק. ביתו שקוע במים כולל גם פסנתר הסטיינוויי שבסלון שלו, הסינתיסייזרים, טייפים יקרי ערך שלא ניתן לשחזרם, ופריטים שאסף במהלך העשורים של פעילותו המוסיקלית. "הסצינה המוסיקלית של ניו אורלינס לא תפגע כלל", הוא אומר, "רוחנו איתנה". אחרים יותר פסימיים. ווילסון "ווילי טי" טורבינגטון, קלידן ומלחין עם להקות רבות מהעיר, איבד את הקלידים שלו, את האולפן הביתי שלו, והקלטות נדירות ששמר בבית, כולל הקלטה שלו מנגן עם ג'וליאן "קאנונבול" אדרלי [מגדולי חצוצרני הג'ז - צ.]. טורבינגטון חושש שבניה-מחדש של העיר תביא לעליה ברמת החיים, ותחתור תחת האותנטיות של התרבות המקומית. לדבריו, "ניקוי" העיר - גם אם הוא מבורך מצד אחד - עלול להרחיק ממנה דווקא את האנשים שנתנו לה את רוחה ותרבותה." חלק ב' יועלה עוד מעט
