שבת שלום לכולם

[ציףציף1000]

../images/Emo16.gif שבת שלום לכולם ../images/Emo16.gif

ההמלצה שלי להשבוע היא האלבום Marquee Moon של להקת Television, משנת 1977. האלבום מומלץ במיוחד לגיטריסטים ביניכם, או סתם חובבי גיטרה. הנגינה כאן היתה חדשנית לזמנה, ומעולה. טלוויז'ן נחשבו ללהקה חשובה בקרב סצינת הפאנק האמריקאית המתהווה, באמצע שנות השבעים, למרות שהם לא ניגנו פאנק. אבל פעילותם החצי-מחתרתית, והופעותיהם במועדונים מסויימים, שייכו אותם לגל הזה. הם היו האנטי-תזה לרוק האיצטדיונים של אותה תקופה, ויקירי הביקורת. היתה להם השפעה גדולה על הפוסט-פאנק, של סוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים, ובעצם עד היום אפשר לשמוע את השפעתם על להקות רבות. מה המלצותיכם שלכם?

 

[vegetable man]

וואי, מעולה ../images/Emo45.gif

חשבתי להמליץ על משהו דומה קצת בקרוב אעלה

 

[itaikuskus]

המלצתי

טוב, חזרנו מאילת מלאי חוויות וסיפורים והגיע הזמן להמליץ על אלבום מצוין, של להקה גדולה. jane's addiction-ritual de lo habitual יצא ב90, והוא היה אחד הדברים הכי מקפיצים בשטח, כולל fאנק מטורף בשילוב עם מטאל וpאנק, עם סולן נהדר וחשק לנענע את האגן. השילוב בין הסגנונות, בתוספת כינורות ופסנתרים, עושים שירים נהדרים ששמו את הלהקה באותו קאדר עם הלהקות הגדולות של אז. מומלץ בהחלט להאזנה. שירים בולטים: stop,been caught stealing ועוד ועוד.

 

[vegetable man]

המלצה

אני רוצה להמליץ על האלבום Closer של Joy Division, 25 שנה לצאתו. קצת רקע: Joy Division היא להקת פוסט פאנק מנצ'סטרית שהחלה ב-77 תחת השם Warsaw. במידה רבה, אפשר למצוא קווים מקבילים בין סולנה הדכאוני והגאוני, איאן קרטיס, לבין סיד בארט. קרטיס, תוך שירה בקולו העבה, פיתח סגנון ריקוד יוצא דופן בהופעות, עד שנדמה היה שחווה התקף של מחלת הנפילה ממנה הוא סבל. הוא נהג ליטול סמים ע"מ לשלוט באותם התקפים אפילפטיים, היה נתון לדיכאון קליני, סבל מהצלחת הלהקה ומוסכמות חברתיות, דבר שהתאפיין במילות שיריו הבוגרות שנגעו בסבל רגשי, מוות, אלימות, וניוון תרבותי. כחודש וחצי לפני יציאת האלבום, התאבד איאן קרטיס בתלייה. גופתו נשרפה, אפרו נקבר בעיר הולדתו, על מצבתו אלמנתו חרטה "Love Will Tear Us Apart" – ה"להיט" הגדול של Joy Division. האלבום הגאוני הזה שהקדים את זמנו, מתאפיין בצליל יותר סינת'י מאלבום הבכורה הקודם, Unknown Pleasures. לרבים מהשירים אופי מיואש, תחושת תוגה של הלוויה, כפי שמשתקף מעטיפת האלבום. מותו של איאן קרטיס, פינה מקום ללהקה גאונית לא פחות (בדרכה השונה), והיא New Order, שהם שארית ההרכב המקורי.

 

[ציףציף1000]

אלבום מצויין

היתה לו השפעה עצומה עלי בגיל מסויים. קניתי אותו כאשר יצא, ממש אחרי שקרטיס מת. לא שמעתי על הלהקה קודם לכן, והביקורות המהללות שכנעו אותי שכדאי לשמוע. האלבום גרם למהפכה שלמה בדרך שבה הסתכלתי על מוסיקה והאזנתי לה. בהתחלה, במשך חודשים, שמעתי רק את האלבום הזה, פעם-פעמיים ביום. לא יכולתי לשמוע שום דבר אחר כמעט. אחר כך זה התחיל להתאזן, אבל טעמי המוסיקלי ונקודת המבט שלי השתנו, לתמיד. כיום הפסימיות - בעצם, הפטליזם - של השירים של קרטיס, פחות מדברים אלי. אני לא מחפשת שירים מיואשים, אלא ההפך. אבל מוסיקלית, ג'וי דיביז'ן שלטו לגמרי. אגב, כיום נמצא בתכנון סרט על קרטיס, מה שקוראים ביו-פיק. דמותו כבר הופיעה בסרט twenty-four hour party people שנסב על הסצינה המוסיקלית במנצ'סטר, ועתה מתכננים סרט רק עליו. קרטיס עצמו לא היה טיפוס סימפטי במיוחד, כפי שגילתה אלמנתו בספר הזכרונות שכתבה, וכפי שמעידים חבריו. לא מדובר בדמות טרגית-הרואית, וקשה גם לרחם עליו, למרות שהוא היה ללא ספק מתוסבך.

 

[vegetable man]

פששש

וואו זה נשמע כמו תקופה מעניינת...בואי נאמר...בחייך! היות ואני נולדתי רק בשנת 1980, ימים לפני שהוא שם קץ לחייו, הכרתי אותם דרך הרדיו עם Atmosphere, ונשבתי במוסיקה. שמעתי על הסרט שבדרך עליו, זה חייב להיות מעניין. נורא רציתי לקרוא את הספר שהוציאה אלמנתו, אולי מתישהו יצא לי. יתכן ולא מדובר בדמות גיבור הירואי טראגי כפי שציינת, אבל ממבט ממרחק, הוא באמת היה חסום רגשית כלפי הסביבה שלו, נראה שרק הוא ידע ממש מה הוא עובר, אותו הסבל הנפשי והגופני שלו, שגרם לו לרצות למות כל הזמן. אני באופן אישי לא מרגיש שזה בשליטתי אם אני אוהב מוסיקה פסימית / אופטימית. מה שיוצא יוצא (למרות שלרוב פסימית....

 

[Elinor BC]

אני מצטרפת ומסכימה ! זה אכן דיסק

מעולה

 

[שלום חן]

../images/Emo45.gif

גם אני שמעתי אותו אחלה המלצה!

 

[LuLuLu iT]

../images/Emo69.gif ההמלצה שלי. ../images/Emo13.gif

'עשן ומראות' של ניל גיימן. אנתולוגיית הסיפורים הקצרים הראשונה והיחידה של ניל עד כה, שיצאה ב-1998, וכללה כ-30 סיפורים ושירים. יש הטוענים כי בכל הנוגע לפרוזה, הדבר אותו ניל גיימן עושה הכי טוב הוא לכתוב סיפורים קצרים. אורכם הקצר מאפשר לו לממש את רעיונותיו בצורה מקסימאלית, במכה מרוכזת של פנטזיה אפלה מסוגננת ומקורית. בניגוד להמון ספרי וסיפורי פנטסיה נוסחתיים, בהם הפנטסיה באה לייצג רק את עצמה ולא הרבה יותר, משתמש גיימן בז'אנר כדי להאיר חלקים נסתרים בנפש האדם, ואת זה הוא עושה היטב. הסיפורים, כמו כלל היצירה שלו, חוזרים על תמות של מוות, אימה, אגדות, סאטירה וסקס. אוסף סיפורים קצרים נוסף של גיימן אמור לראות אור בעתיד הקרוב. ניל גיימן הוא אחד מהסופרים הפופולאריים ביותר בז'אנר הפנטסיה כיום. הוא כותב פנטסיה אפלה, אם כי הוא חוטא לעתים במדע-בדיוני (ולעתים נדירות אף יותר בסתם סיפורת). המיוחד בכתיבתו של ניל גיימן הוא יכולתו לשלב פנטסיה ואימה ומדע בדיוני – עם איכות כתיבה פואטית אנגלית שלא הייתה מביישת את שייקספיר (אחד ממקורות ההשראה של גיימן). בנוסף, ובאופן הרבה יותר משמעותי, נוהג ניל גיימן לשזור אל תת-המודע של יצירותיו רמזים ואזכורים לדברים שהם הבסיס של כתיבת הפנטסיה - פולקלור ומיתולוגיה, היסטוריה ותיאולוגיה, אגדות ילדים וסיפורי עמים – תוך כדי שהוא מקפיד על יצירת חזון חדש ועצמאי הנפרד מכל אלו. מיזוג זה בין פרוזה פואטית, כשרון המצאה נהדר, היכולת לשלב סאב-טקסטים מגוונים ברגישות ותבונה וחזון אמנותי אישי, הם אלה שהבטיחו את מקומו של ניל גיימן כחלוץ של הפנטזיה האפלה המודרנית. [לקוח מהאתר 'חלום'.] אני מסכימה עם כל מילה. ספר נהדר, סופר מוכשר להפליא, משאיר אותך עם המון דברים לחשוב עליהם. מטריד, אבל מטריד באופן טוב שכזה. מומלץ ביותר. גיימן כתב גם את רב המכר 'אלים אמריקאיים' [אני חושבת שזה הספר האהוב עליי. מומלץ גם כן] 'לעולם לא עולם' [ברשימת הקריאה שלי] 'אבק כוכבים' [נחמד למדי] 'קורליין', 'בשורות טובות [בשיתוף עם טרי פראצ'ט. ספר מעולה ומשעשע עד מאוד] ו'הסאנדמן' קומיקס שהפך לקאלט, ונחשב לאחת מסדרות הקומיקס המצליחות והנחשבות ביותר. הנה סיפור אחד מתוך הספר, קצר, מטריד, קולע. שווה להקדיש כמה דקות לקריאה ומחשבה.

ממש כאן.

 

[LuLuLu iT]

../images/Emo69.gif אזהרה. ../images/Emo18.gif

הסיפור מכיל תכנים קשים למדי לקריאה.

 

[avki]

מסכים עם כל מילה גם כן.

עוד כשיצא אלים אמריקאיים התאהבתי בסופר, ומאז אני עוקב אחרי ספריו (שתורגמו לעברית) באופן מתמיד. ספר חובה. יערה ממשיכה להוכיח את עצמה בתור חובבת ספרות מופת!

 

[דוריןהשביעי]

חוץ מכמה סיפורים, עשן ומראות

הוא דווקא נפילה מבחינתי.

 

[avki]

אע! מאיפה אתם מכירים את כל הלהקות

האלה

בכל אופן המלצותי לשבוע. ליסוע לעיר האוהלים בנצרים שם דרושה עזרה רבה למפונים שבחרו (או שלא בחרו) להתמקם שם. 8-9 שעות עבודה יכולות לעזור המון. מי שרוצה עוד פרטים יוכל לפנות אלי. אלבום: King Crimson - In the Court of the Crimson King. לא ממש רוק מתקדם, יותר בסגנון של רוק הרואי עם נגיעות ג'אז. בכל אופן, אלבום לפעמים שקט ונוגע, לפעמים הרואי וסוחף, אבל תמיד מדהים ומרגש. ואם תקשיבו גם למילים, תגלו מילים נוגעות שאני אישית מאד התחברתי אליהם. אתמול עשיתי דבר נפלא. יצאתי לגן הפיל (הגן הכי גדול ביישוב) ב12 בלילה עם מערכת סטריאו (שעובדת על בטריות

) והאלבום בפנים. ישבתי עם עוד חבר, בקבוק וודקה וסווצ'רים (מה אתם רוצים? קר בהרי השומרון בלילה...) ופשוט שכבנו על הדשא, מקשיבים למוזיקה ונהנים מהמזג אוויר. חלומי לחלוטין. סרט: שביל קליפות התפוזים של יואב קוטנר. סרט שמסקר את הרוקנ'רול הישראלי עד שנות ה-70. אמנם הסרט מתרכז בעיקר בסצינה התל אביבית שכללה אמנים כמו שלום חנוך, אבנר קנר, יהונתן גפן וחבריהם, אבל ההתמקדות הזאת מעניינת ומביאה תמונת מצב מעניינת למי שלא חי את השנים או לא היה מודע לסצינה אז. בכל אופן, כמיטב הפגמים של קוטנר, יש יותר מדי התמקדות על אריק אינשטיין ופעליו, הסרט מסקר הכל ברמה רדודה ושטחית, ובסה"כ הוא די תיעודי ובנאלי. מספר ראיונות מעניינים יש, אבל גם הם לא נותנים לאומנים את הנושאים שהיו יכולים לעניין יותר מאשר השאלות הרגילות. הסרט גם קצת קצר מדי. בכללי סרט שווה צפיה, בעיקר למי שאוהב את תרבות הרוקנרול דאז. זהו בינתיים, שבת שלום

 

[drummer is in the ho]

אין דה קורט לא ממש פרוג???

הוא נחשב לסמל פרוג ממש גדול!! יש בו כל כך הרבה סממנים של פרוג ובנסוף את כל מה שאמרת אבל פרוג הוא בטוח!

 

[One Echoe]

שבת שלום לכולם,

תהנו ותבלו הערב! יש לי המלצה לספר השבוע. ספר שסיימתי תוך יום!..זה אף פעם לא קרה לי

. האמת? לא ספר " מהפכני ". ספר ממש נחמד להעביר איתו את הזמן ואולי גם להזדהות עם הרגשות שמובעים בו. רומן מעולה. למרות שהוא טיפל'ה קיצ'י. "דיוקן" של שירלי בייטל.

 

[Coon Jew]

המלצתי..אלבומים

ישראלי: "אבטיפוס- מה החזאי מבין?" לדעתי, אחד האלבומים הכי גדולים שיצאו לרוק הישראלי בשנות ה-90. האלבום לא מכיל משהו מיוחד כמו פרוג או אלקטרוני, אלא נשמע כמו אוסף של סינגלים, יש בו הרבה שירים מוכרים כמו: "תשאירי לי מקום לחבק אותך", "מועקה", "בוקר טוב עולם" ועוד...13 שירים מעולים אחד אחד! בריטי: THE STORY OF THE KINKS-GREATEST HITS. הלהקה הבריטית האדירה הזאת עשתה לי את השבוע! חבר שלי המליצה עליהם והביא לי את הדיסק אוסף הזה (דרך אגב ללהקה הזאת יש בערך 25 אלבומי אוסף), אין לי מה להגיד, התאהבתי! ריי דייויס הוא גאון, וכל אחד מ24 השירים באלבום הוא שיר מוצלח. שבת שלום! ואינשאללה מכבי מנצחים בדרבי!

 

[ציףציף1000]

אתה מוזמן לקרוא את המאמר שכתבתי

עליהם, במאמרי הפורום.

 

[Coon Jew]

../images/Emo45.gif קראתי!

רק לא הבנתי למה רשמת שהקינקס ייחודיים בזה שאף אחד מחברי הלהקה לא מת..יש הרבה להקות כאלה משנות ה-60 וה-70...(פינק פלויד למשל) חוץ מזה..אחלה מאמר למרות שהספקתי לקרוא עליהם במגזין Q.. יש סיכוי שאחד מהאחים יגיעו לישראל להופיע?

 

[ציףציף1000]

אני בספק... אולי ריי

אם מפיק מקומי ירים את הכפפה ויביא אותו. ריי מופיע הרבה, בכל העולם (המערבי). דייב עדיין מחלים מהשבץ הקשה שתקף אותו לפני שנה, ורופאיו אוסרים עליו להופיע עד השנה הבאה.

 

[wommer]

צודק בפ"פ אפחד לא מת

אבל מה עם בארט? האם אפשר להגדיר אותו כמת?(מבחינה מוזיקלית??) יש המון אנשים שאני מכיר שמחשיבים אותו כמת, או פשוט התפגר, כי הוא פשוט לא יכול לפעול למען הלהקה...